נדר הוא?
נדר הוא - דהא: "כאשר נדרת" כתיב, ויש חילוק בין נדר לנדבה. נדר: דאמר הרי עלי. ונדבה: הרי זו:
אלא אם כמה שנדרת עשית
אם כמה שנדרת עשית - שעבד עבודותיה לשמה:
- יהא נדר.
יהא נדר - ויעלה זה לנדרך:
ואם לא - נדבה יהא.
ואם לאו יהא לנדבה - כאילו התנדבת לזה נדבה אחרת ולא לשם הראשונה:
ונדבה מי שרי לשנויי בה?!
ונדבה מי שרי לשנויי בה - וכיון דרחמנא קרייה נדבה, מי שרי לשנויי בה? הא אמרינן בפ' שני (לקמן ד' כט:) אסור לחשב בקדשים. ויליף מקרא דלא יחשב. והכי מידרש קרא: "אם מוצא שפתיך תשמור ועשית" אז יהיה נדר "אשר נדרת", ואם לאו - נדבה: (מפי השמועה במנחות עד כאן)
אמר ליה רבינא לרב פפא: לא הוית גבן באורתא בתחומא
לא הוית גבן באורתא בתחומא. כלומר חבל על שלא היית אמש בשבת אצלנו בתוך התחום שתוכל לבא לבית המדרש ולשמוע:
בי חרמך.
בי חרמך. שם מקום:
דרמי רבא מילי מעלייתא אהדדי, ושני להו.
ושני להו. ופירקן:
מאי מילי מעלייתא?
תנן: "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כו'".
שלא לשמן. משמע דעקר שמייהו בהדיא:
טעמא דשלא לשמן, הא סתמא עלו נמי לבעלים לשם חובה.
אלמא סתמא נמי כלשמן דמי.
ורמינהי: כל הגט שנכתב שלא לשם אשה - פסול.
שלא לשם אשה. האשה הזאת. שנכתב לשום אחרת ששמה כשם זו - פסול. דכתיב: "וכתב לה" - לשמה:
וסתמא נמי פסול?
וסתמא נמי פסול. כגון אם כתבו הסופר [סתם] לשם לאה, שיהא מזומן לכשיבא אדם אצלו ששמו ושם אשתו (שוין) כן ויתננו לו. ולקמן מפרש מנלן ממתני' דסתם פסול:
ושני:
ושני - ותריץ רבא גופיה דרמינהו אהדדי:
זבחים בסתם - לשמן עומדין.
בסתמן לשמן עומדין - הילכך כל כמה דלא עקר שמייהו בהדיא הוו לשמן:
אשה בסתמא - לאו לגירושין עומדת.
וזבחים בסתמא כשירין מנלן?
מנלן - ממתני' היכי שמע ליה רבא דתיקשה ליה:
אילימא מהא דתנן: "כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כו'"
שנזבחו שלא לשמן - משמע דעקר שמן מהן:
ולא קתני: "שלא נזבחו לשמן"?
שלא נזבחו לשמן - משמע שלא הזכיר שמן עלייהו, דהיינו סתמא:
גבי גט נמי, הקתני: "כל הגט שנכתב שלא לשם אשה - פסול".
ולא קתני: "שלא נכתב לשם אשה - פסול".
שנכתב שלא לשם אשה זו - משמע שנכתב לשם אחרת בפירוש:
אלא מהא דתנן: "כיצד לשמן ושלא לשמן?
כיצד לשמן כו' - מתני' היא:
לשם פסח ולשם שלמים".
טעמא דאמר לשם פסח ולשם שלמים - הא לשם פסח וסתמא כשר.
הא לשם פסח וסתמא - שלא חישב אחריו לשם שלמים - כשר. ואע"ג דסוף שחיטה סתמא אישתחיט:
אלמא סתמן כלשמן דמי.
אלמא סתמן כלשמן דמי - דאי כשלא לשמן דמי, הויא ליה כאילו אמר לשם פסח ולשם שלמים:
דילמא שאני התם. דאמר: כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה.
על דעת [ראשונה - אבל] היכא דשחטיה כוליה סתמא אימא לך דפסול:
אלא מסיפא: "שלא לשמן ולשמן - לשם שלמים ולשם פסח".
טעמא דאמר לשם שלמים ולשם פסח - הא סתמא ולשם פסח כשר?
הא סתמא [ולשם] פסח - תחילה שחטה סתם וסופה לשם פסח כשר ולא מיפסיל משום תחילתה אלמא סתמא כלשמן:
דילמא שאני התם דאמר: יוכיח סופו על תחילתו.
אי נמי איידי דתנא לשמן ושלא לשמן - תנא נמי שלא לשמן ולשמן.
א"נ איידי כו' - כלומר לעולם לא תידוק מיניה הא סתמא ולשם פסח כשר. דלעולם אימא לך פסול. דסתמא כשלא לשמו. והאי דקתני: "לשם שלמים" - איידי דפריש בלשמן ולא לשמן לשם שלמים, דהתם דווקא הוא, דאילו סתמא הוי כשר דעל דעת ראשונה הוא עושה - פריש נמי תנא דמתני' בשלא לשמו ולשמו לשם שלמים ולשם פסח. ולאו דווקא, דה"ה לסתמא ולשם פסח דמיפסל בתחילת שחיטה:
אלא מהא: "לשם ששה דברים הזבח נזבח:
לשם ששה דברים - משנה בפרק ב"ש ומקראי יליף להו:
לשם זבח
לשם זבח - לשם מה שהוקדש:
לשם זובח
לשם זובח - שיתכפר בו בעליו ולא שיתכפר בו אחר:
לשם שם
לשם שם - (לנחת רוח) להקב"ה שאמר (ונעשה רצונו):
לשם אשים
לשם אשים - להקטירם ולא לעשותם צלי על המזבח קרבוניי"ש בלע"ז:
לשם ריח
לשם ריח - לאפוקי איברים שצלאן והעלן, דשוב אין בהן ריח. והכי מפרש להו התם:
לשם ניחוח.
לשם ניחוח - לשם הנחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה רצונו:
והחטאת ואשם - לשם חטא.
א"ר יוסי: אף מי שלא היה בלבו לשם אחת מכל אלו - כשר.
שלא היה בלבו - לשמו אלא סתם ולא הזכיר אחד מאלה:
שתנאי בית דין הוא.
שתנאי בית דין הוא - שישחטו סתם ולא יזכירו בשחיטתן לשמו. כדמפרש טעמא ואזיל: "אתנו ב"ד דלא לימא לשמן כו'":
אתנו בית דין : לא לימא לשמו - דילמא אתי למימר שלא לשמו".
ואי סלקא דעתך סתמא פסול, קיימי בית דין ומתני מילתא דמיפסיל ביה?!
וגבי גט דסתמא פסול מנלן?
וגבי גט דסתמא פסול מנא ליה - כלומר היכי שמע ליה רבא ממתני' דגיטין דפסול, דתיקשה ליה: ורמינהי אהדדי:
אילימא מהא.
דתנן: היה עובר בשוק, ושמע סופרים מקרין:
מקרין - את התלמידין שמלמדין אותן לכתוב טופסי גיטין:
איש פלוני גירש פלונית ממקום פלוני. ואמר: זה שמי וזה שם אשתי - פסול לגרש בו.
דילמא כדרב פפא.
דאמר רב פפא: הכא בסופרים העשויין להתלמד עסקינן. ולא איכתוב לשום כריתות כלל.
דלא איכתוב לשם כריתות כלל - אבל היכא דאיכתב לשם כריתות, שיהא מזומן לו לכשיזדמן לו מגרש ששמו ושם אשתו שוין בו - כשר:
אלא מהא