אם הציל במת חמור,
אם הציל - המחיצה במת החמור, באהל המת. שהמחיצה מפסקת, וכלים שמעבר השני טהורין. דכתיב: (במדבר יט) "כל אשר באהל יטמא". והני לאו בההוא אהל נינהו:
שכן חלוקה באוהלין.
שכן חולקין - דרך בני אדם לחלוק אוהלין במחיצה הלכך אהל אחרינא הוא:
תציל בכלי חרש הקל, שאין חלוקין באוהלין?
תציל בכלי חרס - [בתמיה שאין חולקין כלי חרס] במחיצות הלכך תוכו קרינא ביה:
התינח לרבנן,
התינח לרבנן - דאמרי מחיצה לא מצלא, איתא לדרב דאמר: דלאו מיניה לא מחריב ביה:
לרבי אליעזר מאי איכא למימר?
אלא לר' אליעזר מאי איכא למימר - לימא דרב תנאי היא:
ר' אליעזר קל וחומר קאמר.
ר' אליעזר קל וחומר קאמר - לעולם בעלמא ר' אליעזר כרב סבירא ליה. כגון חולין וקדשים. אבל לענין מחיצה, מקל וחומר יליף. כיון דבמת החמור מצלא, קל וחומר לכלי חרס הקל. שהשרץ קל מן המת:
אי הכי התם נמי לימא קל וחומר: קדשים מחללין קדשים, חולין לא כל שכן?
אלא טעמא דרב כרבי אלעזר.
דאמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרב? (ויקרא כב, טו) "ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה'", קדשים מחללין קדשים, ואין חולין מחללין קדשים.
הכי גרסינן אלא טעמא דרב כר' אלעזר ולא יחללו את קדשי הכי דריש ליה אין דבר אחר מחלל את קדשי בני ישראל וגזירת הכתוב היא:
אלמא אתא קרא אפקיה מקל וחומר,
ופרכינן אלמא לר' אלעזר דבעית לאוקמה לדרב אליביה אתא קרא דלא יחללו ואפקיה מק"ו דהוה לן למידרש קדשים מחללין קדשים כו':
הכא נמי ליתי תוכו לפקיה מק"ו?
ה"נ ליתי תוכו - קרא יתירא דדרשינן לקמן: תוכו ולא תוך תוכו. (וקאמרת מקרא למידק למידרש תוכו ולא תוך תוכו) וקאמרת מסברא דלא ממעט אלא תוך כלי אחר אבל מחיצה דלאו בת מיניה לית ליה לאיחרוביה אי לאו משום קל וחומר. ואמאי אמרת קל וחומר ליתי תוכו וליפקיה דמדמעט תוך תוכו מכלל דתוכו לעולם טמא דאי מחיצה (בעלמא) מצלא למה לי קרא למעוטי תוך תוכו השתא תוכו מציל תוך תוכו מבעיא והאי שבעבר המחיצה תוכו הוא לרב דהאמרת דלאו מיניה לא מחריב ביה:
אמר לך ר' אלעזר האי תוכו דאתי למעוטי תוך תוכו ובעית למידק מיניה מחיצה לא מצלא:
האי תוכו מיבעי ליה, לאוכלין שגיבלן בטיט והכניסן לאויר תנור.
מיבעי ליה לאוכלין שגיבלן - וחיפן בטיט סביב שאין השרץ יכול ליגע בהן והכניסן לאויר התנור והני הוא דאיתרבו לטומאה מדרשא דלא תוך תוכו הוא כדקאמרת תוך תוכו הוא דמציל אבל הקפת טיט לא מיחרבא ביה לבטולי שם תוכו דלאו מיניה כה"ג לא מחריב ביה דס"ד אמינא הואיל וא"א להם ליטמא במגע שרץ לא נטמאו נמי מתורת אויר כלי חרס קמ"ל מיעוטא דלא תוך תוכו הוא (דאמר) דלא מטמא אבל הני מיטמו ומיהו מחיצה אע"ג דלאו מיניה הוא אתא ק"ו ורבייה לאיחרובי ביה:
סד"א הואיל ובנגיעה לא מטמא באוירו נמי לא מטמו
קמ"ל.
ורבנן - הנך לא צריכי קרא:
ורבנן הני - אוכלין לא צריכי קרא הך וי"ו יתירא דדריש לקמן למעוטי תוך תוכו ואיתרבו הנך [דלאו] מיניה נינהו לא איצטריך קרא לרבויינהו דהני מתוך נפקי דהא בתוך נינהו ומהיכא תיתי לך לטהרינהו והא דקאמר הואיל ובנגיעה לא מטמאו לאו איריא היא לטהרינהו מדין אויר:
רב יוסף בר אמי רמי: שינוי קודש אשינוי בעלים.
שינוי קודש - חטאת לשם עולה:
שינוי בעלים - חטאת ראובן ששחט לשם שמעון להתכפר בה שמעון דקי"ל [לקמן] דפסולה דכתיב לכפר עליו ולא על חבירו:
ומשני.
מי אמר רב: חטאת ששחטה לשם חטאת כשירה,
חטאת ששחטה לשם חטאת - חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם והא מילתא לקמן בפירקין (דף ז.):
לשם עולה פסולה?
אלמא, דלאו מינה - מחריב בה. דמינה - לא מחריב בה.
והאמר רב: חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת - פסולה. על מי שמחויב עולה - כשרה.
והאמר רב - בשינוי בעלים חטאת ראובן ששחטה להתכפר בה שמעון אם שמעון מחוייב חטאת (הוה) פסולה אבל אם מחוייב עולה ולא חטאת כשרה אלמא לאו מיניה לאו מחריב ביה:
אלמא דבר מינה - מחריב בה. דלאו מינה - לא מחריב בה?
ומשני.
התם: (ויקרא ד, לג) "ושחט אותה לחטאת" אמר רחמנא, והרי חטאת לשם חטאת נשחטה.
התם - שינוי קודש נפקא לן [לפסולא מושחט] אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת וכאן הרי חטאת לשם חטאת נשחטה:
הכא: "וכפר עליו" כתיב, עליו ולא על חבירו. חבירו דומיא דידיה שמחוייב כפרה כמותה.
הכא - בשינוי בעלים פסולה נפקא לן מעליו ולא על חבירו והילכך חבירו דומיא דידיה דבר מיניה הוא דמחריב ביה לבטולי שמיה:
רב חביבא רמי: שינוי בעלים אתוך תוכו, ומשני.
ומי אמר רב: חטאת ששחטה על מי שמחוייב [חטאת - פסולה. על מי שמחוייב] עולה - כשירה. אלמא: דמינה - מחריב בה. לאו מינה - לא מחריב בה.
והתניא: "תוכו", ולא תוך תוכו. אפילו כלי שטף מציל?
ומשני.
ארבעה תוכו כתיבי: (תוכו), תוך תוכו, תוך תוכו.
ארבעה תוכו כתיבי - כיצד? "תוכו" תרי זימני. ודרוש תוך, ודרוש תוכו. דהוה מצי למיכתב: "אל תוך", וכתיב: "תוכו", למיעוטא. וכן בחבירו:
חד - לגופיה.
חד לגופיה - שיטמא [אוכלין] מאוירן:
וחד - לגזירה שוה.
וחד לג"ש - שיטמא שרץ את הכלי ואע"פ שלא נגע כו' כדיליף ליה בהכל שוחטין (חולין דף כד:) נאמר תוכו ליטמא ונאמר תוכו לטמא:
חד - תוכו של זה ולא תוכו של אחר.
ולא תוכו של אחר - למעוטי כלי שטף מטומאת אויר אא"כ נגע:
אידך - תוכו, ולא תוך תוכו.
וחד תוכו ולא תוך תוכו - כדפרישית לעיל וע"כ עיקר קרא לכלי שטף אתא דאי למעוטי כלי חרס שבתוך התנור ופיו למעלה מפי התנור שיציל על האוכלין שבתוכו למה לי וי"ו יתירא למעוטי לכתוב כל אשר [בתוך] יטמא ומהיכא תיתי לטמויי אוכלים שבפנימי הא לאו תוכו נינהו אלא ללמד על כלי שטף שאף הוא יציל דלא תימא דלאו מיניה לאו מחריב ביה הילכך גזירת הכתוב היא:
ואפילו כלי שטף מציל: