זר שאינו אוכל, אינו דין שאם עבד חילל!
זר שאינו אוכל - בקדשי קדשים:
מה לבעל מום שכן עשה בו קרב כמקריב?
שכן עשה בו קרב כמקריב - המום פוסל בקרבן כדרך שפוסל בכהן:
טמא יוכיח.
טמא יוכיח - שלא עשה בו קרב כמקריב שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים כשם שהכהן טמא מחיים וכתיב וינזרו ולא יחללו אלמא טמא שעבד חילל:
מה לטמא שכן מטמא?
בעל מום יוכיח.
וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה.
הצד השוה שבהן, שמוזהרין,
שמוזהרין - שלא לעבוד טמא מוינזרו בעל מום מולא יגש:
ואם עבדו - חיללו.
אף אני אביא זר, שהוא מוזהר, ואם עבד - חילל.
מנלן דמוזהר?
היכא מוזהר - זר:
אי מ"וינזרו"
אי נימא מוינזרו - דרשת ליה להאי קרא בני ישראל להזהיר זרים כדאמר לעיל:
חילול בגופיה כתיב ביה?
חילול בגופיה כתיב - וק"ו למה לך:
אלא (במדבר יח, ד) מ"וזר לא יקרב אליכם"?
איכא למיפרך. מה להצד השוה, שבהן שכן לא הותרו בבמה?
ה"ג מה להצד כו' שכן לא הותרה בבמה - בבמת יחיד (בבמה) בשעת היתר הבמות דתנן בפ' בתרא (לקמן קיג.) הזמן והנותר והטמא שוין בזה ובזה ובברייתא תניא עלה דברים ששוותה במה קטנה לבמה גדולה דם מתיר ומפגל ומומין תאמר בזר שכשר בבמה כדתנן התם אלו דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה וקתני התם כיהון ובגדי שרת וקראי נמי מוכחי בגדעון ומנוח ושמואל שהקריבו בבמה:
לא תימא: טמא יוכיח, אלא אימא: אונן יוכיח.
אונן - ילפינן לקמן מקראי אם עבד חילל:
מה לאונן שכן אסור במעשר?
שכן אסור במעשר - דכתיב לא אכלתי באוני (דברים כו):
אונן מוזהר שלא יעבוד - דכתיב בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל:
[בעל מום] יוכיח.
וחזר הדין.
לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שמוזהרין כו'.
ה"נ, לפרוך: מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה?
מתקיף לה רב סמא בריה דרבא: ומאן לימא לן דאונן אסור בבמה, דלמא שרי בבמה?
דלמא שרי בבמה - דגבי אונן כתיב ומן המקדש:
רב משרשיא אמר: אתיא ק"ו מיושב.
מה יושב שאוכל אם עבד חילל
יושב אם עבד חילל - לקמן ילפינן לה בפירקין (כג:):
זר שאינו אוכל - אינו דין שאם עבד חילל!
מה ליושב שכן פסול לעדות?
שכן פסול לעדות - דאמרי' במס' שבועות (דף ל.) ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר:
מיושב ת"ח.
ומשני מיושב תלמיד חכם - הכא מייתי לה דכשר לעדות כדאמרי' התם (שם) שבית דין חולקים לו כבוד ומושיבים אותו:
מה לשם יושב שכן פסול לעדות?
[שם יושב] - מצינו שם יושב בעלמא שפסול לעדות משום שם יושב תאמר בשם זר שאינו נפסל לעדות משום שם זרות:
שם יושב לא פריך.
שם יושב לא פריך - הואיל וההוא יושב ת"ח דמייתי מיניה לק"ו כשר לעדות:
ואם ת"ל פריך, אתיא מיושב ומחדא מהנך.
ומחד מהנך - אונן או טמא או בעל מום:
ויושב דכשר בבמה מנלן?
ויושב דכשר בבמה מנא לן - דלא נפרך שכן לא הותרו בבמה דהא מדשבקיה רב משרשיא לקל וחומר דלעיל דאונן וטמא ובעל מום ונקט יושב משום הני פירכי שבקיה דלא משכחת היתר בבמה בהדיא לחד מינייהו הכא מנליה:
אמר קרא: (דברים י, ח) "לעמוד לפני ה' לשרתו" - לפני ה' ולא לפני במה:
לעמוד לפני ה' - במקדש הוא דבעי' עמידה:
אונן:
מנלן?
אונן מנלן - דפסול כדקתני מתני':
דכתיב: (ויקרא כא, יב) "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל", הא אחר שלא יצא - חילל.
ומן המקדש וגו' - לעיל מיניה כתיב לאביו ולאמו לא יטמא ובכהן גדול משתעי וסמיך ליה ומן המקדש וגו' כלומר אף ביום שמתו אביו ואמו אין צריך לצאת מן המקדש אלא עומד ומקריב ולא יחלל שאין הקדשים מתחללין בכך הא הדיוט שלא יצא ועבד חילל:
רבי אלעזר אמר מהכא: (ויקרא י, יט) "הן הקריבו", אני הקרבתי?
הן הקריבו - הן היום הקריבו וגו' מתשובתו של אהרן אתה לומד מה אמר לו משה מדוע לא אכלתם כו' שמא בניך הקריבוה באנינות שהיו אוננים על נדב ואביהוא ופסלתיה ולכך נשרפה אמר לו אהרן וכי הן הקריבו והלא הדיוטות הן ופסולין לעבודה אני הקרבתי שאמרת לי ועשה את קרבן העם וגו' ואני כהן גדול ומקריב אונן מכלל דאי אינהו אקרוב דשפיר אשתרוף ולא היה משה אומר להם מדוע לא אכלתם:
מכלל דאי אינהו אקריב שפיר אישתרוף.
ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מ"ומן המקדש לא יצא"?
אמר לך: מי כתיב: הא אחר שלא יצא - חילל.
מי כתיב הא אחר כו' - דלמא אחר נמי לא חילל ובדידיה איצטריך ליה למישרייה דלא תימא מתוך חישובו וקדושתו יתירא הוא פסול אונן:
ואידך מ"ט לא אמר מ"הן הקריבו"?
קסבר מפני טומאה נשרפה.
קסבר מפני טומאה - שנגע בה נשרפה ולא הוזכר שם אנינות לענין הקרבה והן הקריבו ה"ק הן היום הלא עדיין יום הוא והיינו אסורין בקדשים לאכול עד הערב ומתוך כך אירע בה טואמה באונס ואיכא תנאי דפליגי לקמן (דף קא.) בהא חד אמר מפני טומאה נשרפה וחד אמר מפני אנינות נשרפה שלא היו יכולין לאוכלה אפילו לערב דקסבר אנינות לילה נמי אסור ואפילו נקבר המת ולפי שלא היו לה אוכלין נשרפה וכדר' יוחנן בן ברוקה דאמר בפסחים (דף פב.) גבי נטמאו בעלים של פסח אף זה ישרף מיד שאין לו אוכלין ואין טעון עבור צורה:
דבי רבי ישמעאל תנא: אתיא בק"ו מבעל מום.
ומה
תוספות
זר שאינו אוכל כו'. ואין לומר דטמא בקרבן צבור וכהן גדול אונן יוכיח שאינן אוכלין ועובדים דמה להנך שכן אינן מוזהרים תאמר בזר דמוזהר:
מה לטמא שכן מטמא. לא מצי למיפרך שכן עשה בו קריבים כמקריבים [כדפי' בקונטרס]:
אף אני אביא זר שמוזהר כו'. לכך צריך לטעמא דאזהרה משום דלא תימא טמא בקרבן צבור וכהן גדול אונן יוכיח כדפרישית ומהאי טעמא נמי צריך לקמן בערל הלכתא גמירי לה דלא אתי בק"ו:
היכן מוזהר. תימה נימא מוהקריבו בני אהרן דדרשי' (לקמן דף לב.) מקבלה ואילך מצות כהונה מיהו עדיפא משני לאו גמור מוכל זר לא יקרב:
הג"ה דלמא שרי בבמה. והאי דלא חשיב אונן לקמן בסוף מכילתין (דף קיג.) בדברים שבין במה גדולה לבמה קטנה כדחשיב כיהון ובגדי שרת דילמא תנא ושייר דשייר נמי יושב:
ומה יושב שאוכל. כגון במורם מקדשים ובכור:
מה ליושב שכן פסול לעדות. צריך ליזהר שלא לדון ע"פ עדות דמיושב ובגט אשה צריך ליזהר יותר ושמא דיעבד אין לחוש דאמר בירושלמי פרק ד' מיתות גבי מברך את השם והדיינין עומדין על רגליהם מיכן לדיינין שקבלו עדות מעומד שדנין על פי עדותן ומשמע התם דכי היכי דאין עכובא בישיבת הדיינין אע"פ שיש להם לישב מן התורה ה"נ אין עכובא בעמידת העדים אע"פ שיש להם לעמוד מן התורה הקשה ה"ר אפרים כהן גזלן יהא פסול לעבודה קל וחומר מבעל מום שכשר לעדות ואם עבד חילל ולייתי מבעל מום ומחד מהנך ולאו קושיא היא דכיון דגזלן אינו מוזהר לא אתי מינייהו כדפרישית לעיל:
מיושב תלמיד חכם. א"כ הא דאמרי' (שבועות דף ל:) דתלמיד חכם לא ליזל אסהודי לקמיה דזוטר מיניה לאו משום דצריך לעמוד אלא משום זילותא דהא אי אזיל לאסהודי (מנפשיה) מעיד מיושב ותו דאמרינן בפרק שבועת העדות (שם) הני מילי לממונא אבל לאיסורא ילך להעיד אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' ותימה בסנהדרין (יט.) דאמרו לו לינאי עמוד על רגליך ויעידו בך והא מלך עדיף מתלמיד חכם דמלך אין יכול למחול על כבודו ותלמיד חכם יכול למחול וי"ל דלא דמי דטעמא דמחיל תלמיד חכם משום דתורה דידיה היא אבל מלך כתיב שתהא אימתו עליך אין זה שלו אלא של אחרים ואין יכול למחול זה ולגבי מצות יכול למחול דאם מוחל על כבודו בשביל כך לא יניח שלא תהא אימתו עליך ועוד יש לומר דעובדא דינאי דיני נפשות הוה ובדיני נפשות אפילו תלמיד חכם עומד ואם תאמר היכי גמר מיושב תלמיד חכם מה ליושב תלמיד חכם שכן פסול לחליצה דחליצה בעי מעומד כדאמר שילהי מצות חליצה (יבמות קו.) בתי עמודי וטעמא משום דכתיב ועמד ואמר ומיהו טעמא על כרחין דחליצה מעומד לאו משום ועמד ואמר דמי כתיב ויעמד ויאמר כדדייק פ' בתרא דמועד קטן (דף כא.) גבי קריעה אלמא טעמא משום דהוי כמו דין ויכול תלמיד חכם לישב ובדיעבד אם חלצה מיושב כשרה תדע דהא תניא חלצה בין עומד בין יושב בין מוטה כשרה ואי מקרא דועמד ואמר בעינן מעומד אם כן ליהוי עכובא מקרא דככה אלא מטעם דין הוי כדפרישית ובספרי דדריש עומד מקרא דועמד ואמר אסמכתא הוא:
הגה"ה ואם תאמר מה ליושב שכן אסור בעזרה כדאמר (יומא דף כה.) אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ושמא אינו מן התורה תדע דאי דאורייתא אמאי צריך קרא לקמן (דף כג:) ליושב למצוה תיפוק ליה דאפילו בלאו עבודה אין ישיבה ומיהו איצטריך קרא לעובד בהשתחוואה:
קסבר מפני טומאה נשרפה. הוה מצי למימר כדבסמוך לתנא דבי רבי ישמעאל דקסבר מפני אנינות נשרפה והן הקריבו אתי לאזהרה