בעל מום שאוכל, אם עבד - חילל. אונן שאין אוכל, אינו דין - שאם עבד חילל?!

שאינו אוכל - דכתיב: "לא אכלתי באוני":

מה לבעל מום שכן עשה בו קרבין כמקריבין?

זר יוכיח.

מה לזר שכן אין לו תקנה?

 [אין לו תקנה] - ואונן יש לו תקנה למחר:

בעל מום יוכיח.

בעל מום - יש לו תקנה כשיעבור מומו:

וחזר הדין.

לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה.

הצד השוה שבהן: שהן מוזהרין, ואם עבדו - חיללו.

אף אני אביא אונן שמוזהר, ואם עבד חילל.

היכן מוזהר?

אילימא, מ"ומן המקדש לא יצא"?

חילול בגופיה כתיב ביה.

חילול בגופיה כתיב - כיון דדייקת הא אחר שלא יצא ק"ו תו למה לך:

אלא: (ויקרא י, יט) מ"הן הקריבו", וקסבר מפני אנינות נשרפה.

וקסבר מפני אנינות נשרפה - שלא היו לו אוכלין וכדפרישית וכשאמרו לו מפני אנינות שרפנוה טעה כסבור שהקריבוה אוננים ואמר להם שמא באנינות הקריבוה ומיהו חילול לא  יליף ר' ישמעאל מיניה דאי לאו (קרא אחרינא) הוה אמינא האי דאמר להו שמא באנינות הקרבתם אותו לאו למימרא דאי עביד הכי שפיר אשתרוף אלא כשאמרו לו מפני אנינות שרפנוה אמר להם שמא עברתם על האזהרה והקרבתם אוננין ואמר לו אהרן וכי הן הקריבו דאסורים להקריב אוננין אני הקרבתי שאין אנינות פוסל בי:

איכא למפרך, מה להצד השוה שבהן: שכן לא הותרה מכללו?

לא הותרו מכללן - זר ובעל מום מכלל איסורן שנאסרו במקדש לא הותרו אצל שום קרבן ולא אצל שום אדם תאמר באונן שהותר מכללו אצל כהן גדול:

טמא יוכיח.

טמא יוכיח - שהותר מכללו אצל קרבן צבור דכתיב במועדו ואפילו בטומאה ואם עבד בקרבן יחיד חילל:

מה לטמא שכן מטמא?

הנך יוכיחו.

וחזר  הדין כו'. הצד השוה שבהן, שמוזהרין כו'".

ולפרוך: מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו מכללן?

ולפרוך מה להצד השוה - שבשלשתן שכן לא הותרו בקרבן יחיד אפי' אצל כ"ג אבל אונן הותר:

אצל כהן גדול בקרבן יחיד שם טומאה מיהא אישתראי.

שם טומאה מיהא הא אישתראי - כגון בצבור הלכך לאו פירכא היא ואי קשיא למה לי למימר טמא יוכיח בזר נמי משכחת לה דהותר שם זרות בבמה אין זה הותר מכללו שהרי לא  נאסר שם מעולם אבל אונן הותר מכללו שהרי נאסר במקדש אצל כהן [הדיוט]:

רב משרשיא אמר: אתיא בקל וחומר מיושב.

ומה יושב שאוכל, אם עבד חילל. אונן שאינו אוכל, אינו דין שאם עבד חילל?!

מה ליושב שכן פסול לעדות?

מיושב תלמיד חכם.

מה לשם יושב שכן פסול לעדות?

שם יושב לא פריך.

ואם תימצי לומר פריך, אתיא מיושב ומחדא מהנך:

אונן פסול:

אמר רבא: לא שנו אלא בקרבן יחיד, אבל בקרבן צבור - מרצה.

קל וחומר מטומאה.

מה טומאה שלא הותרה מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד, הותרה אצל הדיוט בקרבן צבור. אנינות שהותרה מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד, אינו דין שהותרה אצל כהן הדיוט בקרבן ציבור?!

מתקיף לה רבא בר אהילאי:

מתקיף לה רבא בר אהילאי - אדרבא פריך. דפשיטא ליה 1) דטומאה לא הותרה לכהן גדול בקרבן יחיד, מדלא אשכחן דאישתראי אלא בצבור. 2) ופשיטא ליה דהותרה בצבור אפילו אצל  כהן הדיוט, מדאישתראי סתמא. 3) ופשיטא ליה דאנינות הותרה אפילו בקרבן יחיד אצל כהן גדול, מדאשתראי סתמא. ובאיסור אנינות אצל כהן הדיוט בא לחלק על ידי ק"ו ולומר לא נאסר אלא ביחיד ולא אמרי' סתמא איתסר אם במה שלא חלקו הכתובים אתה בא לחלק על ידי קל וחומר אמאי פשיטא לך בהנך דלעיל יש לך לדרוש קל וחומר חילוף ולהחליף את כולן:

לא תותר אנינות אצל כהן גדול בקרבן יחיד, מקל וחומר?

לא תותר אנינות אצל כהן גדול ביחיד - וכי שרייה בצבור שרייה:

ומה טומאה שהותרה אצל כהן הדיוט בצבור,

מק"ו ומה טומאה שהותרה כו' - דהא סתמא אישתרי:

לא הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד.

לא הותרה כו' - דהא לא אשכחן דאישתראי ביחיד דלא כתיב במועדו אלא בצבור אנינות כו':

אנינות שלא הותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור, אינו דין שלא תותר אצל כהן גדול בקרבן יחיד?!

ותותר טומאה אצל כ"ג בקרבן יחיד, מק"ו?

ותותר טומאה כו' - כלומר אי נמי דריש הכי ותותר טומאה אצל כ"ג ביחיד ואוקי איסורא בכהן הדיוט:

ומה אנינות שלא הותר אצל כהן הדיוט בקרבן צבור, הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד. טומאה שהותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור, אינו דין שהותרה אצל כ"ג בקרבן יחיד?!

ולא תותר טומאה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור, מקל וחומר?

ולא תותר טומאה אצל כהן הדיוט כו' - כלומר א"נ החליף ודרוש בו נמצא מסולק מכולן ולא תדע מה תדרוש אלא אל תחלוק במה שלא פירשו לך הכתובים:

ומה אנינות שהותרה אצל כ"ג בקרבן יחיד, לא הותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור.

טומאה שלא הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד, אינו דין שלא תותר בכהן הדיוט בקרבן צבור?!

(ולא תותר ולא תותר אנינות וטומאה טומאה יחיד ויחיד ציבור סימן)