חוקה חוקה - בשתויי יין [כתיב] חוקת עולם [ובמחוסר] בגדים כתיב כהונה לחוקת עולם וברחיצת יד ורגל כתיב והיתה להם לחוקת עולם:

אי מהתם - משתויי יין הוה אמינא ה"מ דמחלי עבודה [במחוסר בגדים] בעבודה שהזר חייב עליה מיתה כדכתיב בההוא קרא בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו בעבודה שיש בה  חיוב מיתה לפסולים הכתוב מדבר ואינה אלא ארבע עבודות זריקה והקטרה וניסוך המים והיין כדילפינן בפ"ב בסדר יומא (דף כד.) מועבדתם עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת עבודת מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה כגון קבלה והולכה וקמיצה וכל חיוב מיתות בפסולי עבודה מזרות גמרינן כדתנן בפ' בתרא (לקמן קיב:) הקומץ והבולל והיוצק והמקבל דמים וכו' ואין בהם לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום שלא רחץ ידים ורגלים אלמא מזר גמרינן:

אבל עבודה שאין זר חייב עליה מיתה אימא לא - מחלי לה מחוסר בגדים להכי כתב והיתה להם לכהונת עולם לשוינהו זרים כשאין בגדיהם עליהם ובזר אשכחן חילול ולא חלק בין  עבודה שיש בה מיתה לעבודה שאין בה מיתה:

אשכחן מחוסר בגדים - בכל העבודות:

שתויי יין מנלן - דפסלי עבודה שאין הזר חייב עליה מיתה:

והא תנא מלהבדיל קנסיב לה - לשתויי יין ולא גמר מגזירה שוה ואנן ניקו וניפלוג עלה למילף מקרא אחרינא:

הני מילי מקמי דתיקו ליה גזירה שוה - לא הוה ליה למילף שתויי יין אלא מלהבדיל ובמסקנא אידכר ליה גזירה שוה ותנא (ליה) שבקיה לאורחיה קמייתא ונקט גזירה שוה למילף  משתויי יין מחוסר בגדים:

והא תנא - נקטיה לגזירה שוה מחוסר בגדים הוא דיליף בה משתויי יין ולא שבקיה לאורחיה:

והכי קאמר מנין שלא נחלקו כו' - לעולם לא למילף מחוסר בגדים משתויי יין אתא אלא למילף שתויי יין ממחוסר בגדים והכי קאמר למדנו לעבודות של מיתה שמתחללות בשיכרות  מנין שלא נחלוק בין מחוסר בגדים לשתויי יין דכי היכי דמחוסר בגדים כל עבודותיו פסולות אף שתויי יין ושלא רחץ כן תלמוד לומר חוקה חוקה:

אלא בין החול למה לי - הואיל ולא ילפינן מינה חילול לעבודה:

לא מוקים אמורא עליה - למידרש בפירקין:

מיומא טבא לחבריה - משעה שאכל ושתה ועשה יום טוב עד למחר דהכי משמע קרא יין ושכר אל תשת בבואכם וגו' וכן בשעה שאתה בא להבדיל ולהורות בין דבר קדושה לדבר  חול אל תהי שכרות:

מהכא נפקא - מחוסר בגדים:

מהתם נפקא - אכתי קרא אחרינא כתיב ולמאי איצטריך הכהן הכא גבי ונתנו בני אהרן הכהן אש לאשמועינן מחוסר בגדים:

בכיהונו - בשעה שהוא מלובש בגדיו נקרא אהרן הכהן ולא כשהוא לבוש בגדי הדיוט:

אי מהתם - מוהיתה להם כהונה הוי מוקמינא ליה ההיא בעבודה המעכבת כפרה אבל נתינת אש של הדיוט דמצוה בעלמא היא שהרי יש שם אש שירדה מן השמים אימא לא תיבעי  בגדים קא משמע לן ונתנו בני אהרן הכהן אש להכי כתב הכא חסרון בגדים למילף [דאף בעבודה שאינה מחוסר כפרה] דאי עבד אהרן בבגדי הדיוט לאו שפיר עבד והא ליכא למיפרך לימא האי ולא תיבעי ההוא דהכא לאו בגדים כתיבי ואי לאו דכתב והיתה להם כהונה [אצל וחגרת אותם אבנט] דשמעינן כהונה תלויה בבגדים לא הוה ידעינן הכהן בכיהונו מאי היא:

הכהנים - אבני קאי דהוו הדיוטים:

בכיהונן - בראוין להן שנתלית כהונתן בהן:

אי מהתם - מוהיתה להם כהונה:

[חיסור - כגון כה"ג בבגדי כהן הדיוט:

אבל ייתור - כגון כהן הדיוט בבגדי כה"ג]:

מרושלין - נגררין בקרקע:

מסולקין - מן הקרקע מתוך שהם קצרים:

משוחקים - ישנים:

כשרין - ואע"ג דכתיב מדו בד שתהא כמדתו מצוה בעלמא היא ולא לעכב:

חיסר אחת - מכל הבגדים:

ייתר אחת - הוסיף עליהם שום בגד בעולם:

רטייה - איפלשטר"א שחוצץ בין בשרו לבגד דבעינן ילבש על בשרו: