כנגד אצילי ידיהם - על צלעותיהן כנגד המרפק:

איזגדר מלכא - כך שמו ומלך פרס היה:

והוה מידלי המיינאי ותיתייה ניהליה - אבנטו היה גבוה חגור מלמעלה מכנגד אצילי ידיו והפשיטו למטה כדי לנאותו:

אמר ממלכת כהנים כתיב בכו - וצריכין אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב בהו לא יחגרו ביזע:

כורך עליה גמי - בשעת עבודה שגנאי הוא שתראה שם מכתו ואע"ג דגמי מסי מכה וכל דבר שיש בו משום רפואה אסור משום שבות גזירה שמא ישחוק סמנים ה"מ במדינה אבל  במקדש לא גזרו משום שבות:

ואם להוציא דם - שמתכוין לכך:

כאן וכאן אסור - דחבורה הוא ואיסור דאורייתא:

צילצול - בנדי"ל:

אבל שלא במקום בגדים - כגון אצבע:

ותיפוק לי משום דחוצץ - בין ידו לעבודה ואסור דבעינן ולקח הכהן שתהא קבלה בעצמו של כהן והיכי שרי ר' יוחנן:

בשמאל - שאינה כשרה לעבודה:

שלא במקום עבודה - כגון על גב היד:

ופליגא דרבא - אדרבי יוחנן:

שלש על שלש חוצצות - כלומר הוי ייתור בגדים ואיידי דנקט בנימא אחת במקום בגדים לישנא דחציצה דשייכא בה נקט נמי במסקנא לישנא דחציצה:

ודאי פליגא - דהא אמר [שלא במקום בגדים] לא הוי ייתור בגדים ואפי' שלש על שלש במשמע:

מי לימא דפליגא - דאיהו אמר צילצול קטן חוצץ ורבא אמר פחות משלש לא חוצץ:

דחשיב - לפי שעשוי לנוי והוי בגד:

ל"א אמרי לה כו' - בדר' יהודה בר' חייא לא פליגי לישני דחוצץ נמי דקאמר משום ייתור בגדים הוא דלא שייכא למימר חציצה שלא במקום בגדים ושלא במקום עבודה דאי במקום  עבודה אפי' נימא חייצא ובדר' יוחנן הוא דפליגי לישני:

לימא פליג - דרבא אדר' יהודה דאילו רבי יוחנן פשיטא לן דפליג עליה ואפילו צילצול קטן מכשר דהא עלה קמהדר ופליג אלא דרבא דאיתמר (עלה) בעלמא מי לימא פליג אדרבי  יהודה דנימא דרבא אפי' צילצול קטן מכשר שלא במקום בגדים:

ולר' יוחנן - דקאמר אפי' צילצול לא חייץ מאי איריא דנקט תנא דמתני' גמי לשמועינן צילצול לא הוי ייתור וכל שכן גמי:

דגמי מסי - רופא המכה ואפ"ה מותר דאין שבות במקדש דכולה מסכתא באיסור שבת איירי ועיקר משום שבות נקט לה ומשנה זו בעירובין וכן כולה הך סוגיא התם היא:

נכנסה לו רוח בבגדו - והבדילתו מבשרו בשעת עבודה:

רביתא היא - הרי היא כבשרו:

כיון דקפיד עלה - דברצונו לא תהא בבשרו:

אבק עפר - דק ואינו מרגיש בו:

בית השחי מהו שיחוץ - אויר בית השחי כגון בתי זרועותיו של חלוקו שהוא רחב ואינו נוגע בבית השחי מהו שיחוץ וצריך שיהו בתי זרועותיו דחוקים ונוגעין בבשר:

גופו - ידו שהיא גופו:

נימא - משמע דאתיא מעלמא:

נימא מדולדלת - מן הבגד מגוררין ותחובה בו קצת אלא שנתקה מעיקרא:

יצא שערו - מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו מהו את"ל ידו לא חייצא שערו מאי:

מהו שיחוצו - למיהוי ייתור בגדים:

אליבא דמ"ד - בפרק בתרא דעירובין (דף צו.) ובהקומץ רבה (מנחות לו:):

לא תבעי לך - דודאי חייצי כדמפרש טעמא כיון דבעבודות לילה חייצין דהא לא מצוה הוה דניהוי כגופיה משום חביבותא דמצות:

דיום נמי חייצי - דאל"כ מצינו עבודות לילה חמיר מעבודות יום והן קלים מהן:

ולוים בדוכנן - לשיר:

ישראל במעמדן - על כל משמר ומשמר היה מעמד של ישראל בירושלים שבאין ועומדין בעזרה בשעת התמיד והן שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנן דכתיב תשמרו להקריב לי  במועדו שתהא שמירתכם עליו בשעת הקרבתו במסכת תענית (דף כו.):

פטורין מן התפלה - (שאין יכולין לכוין):

ומן התפילין - דקיימא לן (סוכה דף כה.) העוסק במצוה פטור מן המצוה:

דלא מיתני ליה אסורין - שאין יכול לשנות בהן איסור:

דיד - חוצצות דהוא בין בגד לבשר:

דראש - אין חוצצות כדמפרש ואזיל:

שערו - של כהן גדול שהיה נראה בין ציץ שעל מצחו למצנפת שבגובה ראשו: