מאי לאו אפלגיה דמזבח - כנגד חצי גובהו ואי אפשר לצמצם שלא יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה:

טיהרא - צהרים:

לא אגילוייה דמזבח - על גגו של מזבח שהיה מטהרו תחילה מדשן שעליו ומגלה את גגו ועל שמטהרו ומייפהו קרי ליה טהרו כדכתיב וטהרו:

והא איכא שירים - שנשפכים ליסוד ועיקר המתנות למעלה:

שירים לא מעכבי - כפרה ואנן בדמים המעכבים קאמרינן דלא מצינו חציין למעלה וחציין למטה:

דאיכא למ"ד מעכבי - לקמן באיזהו מקומן (דף נב.) ועיקר המתנות בקרנות הפנימי דהיינו למעלה והשירים ביסוד מזבח החיצון דהיינו למטה:

בחד מקום - במזבח אחד:

שתי מתנות שבחטאת מתירות - כל זמן שלא ניתן שתים לא הותרו אימורין להקטרה ולא הבשר לאכילה:

ומפגלות - אם נתן שתיהן במחשבת פיגול אבל אחת בשתיקה ואחת במחשבה לא פיגל שאין מפגלין בחצי מתיר:

לתנייה - להך פלוגתא בעדיות גבי קולי בית שמאי שכולן נסדרו במשנת עדיות והא נמי קולי ב"ש הוא דלב"ש לא פיגל אלא אם כן חישב בשתיהן ולבית הלל פיגל באחת מהן:

כי איתשיל - משנה בבית המדרש תחילה ונחלקו עליה בית שמאי וב"ה:

להיתירא איתשיל - לענין היתר הבשר והאימורין נשאלה שעמד השואל ושאל נתן מתנה אחת בחטאת ונשפך הדם הותרו האימורין והבשר או לא הותרו עמדו בית שמאי ופסלו  עמדו ב"ה והכשירו דהוו להו ב"ש חומרא ומינה גמרינן דכיון דאינה מתרת לבדה אינה מפגלת:

אמר רבי יוחנן שלש מתנות - אחרות שבחטאת אין באות בלילה ואע"פ שאינן מעכבים ולאו זריקה גמורה היא מיהו דם נפסל בשקיעת החמה כדלקמן ואין מעלין לגבי מזבח  לכתחילה:

באות לאחר מיתה - אם נתן מתנה ראשונה ומתו בעליה כבר כפר בראשונה ואין שם חטאת גמורה על הדם עוד לפסול משום חטאת שמתו בעליה:

יש מהן כתחלתו - יש מדברים שבתורת דמים שהשלש מתנות כמתנה ראשונה ויש דברים שהן בתורת שירי הדם:

חוץ - הזורק אותן בחוץ חייב שהרי ראויים לפנים בתורת זריקה גמורה ואסור ליתנן בלילה דנפסלו מלזרוק והא זריקה היא וזר חייב עליהן מיתה בפנים וטעונות כלי שרת ומתנה  אצבע וכיבוס אם ניתז מדם החטאת על הבגד לאחר שנתן במתנה אחת טעון כיבוס כדכתיב ואשר יזה מדמה וגו' כאילו ניתז קודם לכן אבל אם נתן כל מתנותיה ואח"כ ניתז מן השירים אין טעון כיבוס כדאמרינן בשמעתין אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה:

שירים - חטאת שקיבל דמה בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל אחד כולן נעשו שירים לישפך ליסוד אף הג' כוסות שירים שלהן כמו הראשונים:

כתחלתו - כמתנה הראשונה:

מיתה - באות לאחר מיתה כדאמר לעיל:

לא שריא - בשר שכבר הותר:

ולא מפגלא - אם נתן הראשונה בשתיקה והשלש במחשבה לא פיגל וכשר כדתנן במתני':

ולא עיילא - אין להם תורת פסול כניסת פנים שאם נתן מתנה אחת בחוץ והכניס השאר להיכל לא נפסל משום חטאת שנכנס דמה לפנים דכתיב לכפר בקודש (ויקרא ו) בראוי לכפרה הכתוב מדבר:

כסופן - כשירים:

מנא אמינא לה - דטעונה כיבוס:

ניתז מן הצואר על הבגד אין טעון כיבוס - כדאמרינן בפרק דם חטאת (לקמן דף צג.) אשר יזה בראוי להזאה יצא זה שלא נתקבל בכלי:

מן הקרן - משנגע בקרן המזבח ניתז על הבגד:

או מן היסוד - משנשפכו שירים ליסוד ניתז מן היסוד לבגד:

אין טעון כיבוס - כדאמרינן אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה:

הא מן הראוי לקרן - כל דהו ואפילו שלש מתנות שבחטאות טעון כיבוס:

הא מן הראוי ליסוד - כגון שירי הדם הראויין לישפך ליסוד:

טעון כיבוס - בתמיה:

הא מני ר' נחמיה היא כו' - הא מילתא הש"ס קאמר לה ומסקנא דקושיין היא לאפוקי מדרב פפא כלומר מהא לא איריא טעמא דידך דהא רבי נחמיה היא דאפילו בשירים נמי טעון  כיבוס:

שירי הדם - אף של חטאות החיצונות שהקריבן בחוץ חייב אלמא דם קחשיב להו:

מידי דהוי אאיברים - דלאו דמים נינהו המעלן בחוץ חייב משום דחזו לפנים: