צריכי
דאי מהתם הוה אמינא להדיוט אבל לגבוה אימא לא נפסדינהו לכולהו.
צריכי דאי מהתם הוה אמינא הני מילי חולין - אבל קדשים אימא ליעביד להו תקנתא דליבטיל איסורי הנאה ברובא ונימא יקרבו כי היכי דלא נפסדינהו לגמרי לכולהו:
ואי מהכא' הוה אמינא הני מילי קדשים דמאיס' אבל חולין דלא מאיס אימא איסורי הנאה ליבטלי ברובא.
צריכא.
וניבטלו ברובא.
ופרכינן וניבטיל ברובא - דהא כתיב אחרי רבים להטות:
וכי תימא חשיבי ולא בטלי.
וכי תימא חשיבי - הואיל ודרכן למנות:
הניחא למאן דאמר: כל שדרכו לימנות שנינו.
כל שדרכו לימנות - שיש בני אדם המקפידין במניינם ומוכרין במניינם שנינו דלא בטלי בסמוך בהך משנה דחבילי תילתן שפיר דהא [בהמות] נמי הרבה בני אדם המקפידין עליהן ומוכרין אותן במנין ואע"פ שיש בני אדם שאין מקפידין כל כך ומוסיפין יתירה או מוכרין העדר יחד:
אלא למאן דאמר: את שדרכו לימנות שנינו, מאי איכא למימר?
אלא למ"ד את שדרכו לימנות - שדרכו מיוחד לכך שאין לך אדם דמוסיף עליהן יתירה ללוקח ולא מוכר בלא מנין הני אין דרכן מיוחד למנין שיש המוסיפין יתירה או מוכרין העדר בלא מנין:
דתנן: מי שהיו לו חבילי תילתן של כלאי הכרם
תילתן - מין תבלין וחבילין חשוב מאד שאף טעם העץ שוה לפרי ובלע"ז פינוגר"י: