כרים וכסתות דרכין נינהו - דאין עושין אותן אלא מעור רך שיהא נוח לישכב עליו:

כסכוס - משפשף צדו זה על צדו זה כדרך המכבס בגדים אוחז הבגד בשתי ידיו ומשפשף:

לא שמיה כיבוס - הילכך נותן עליו מים עד שתכלה שרי בעור ואפילו רך ולקמן פריך אי הכי בגד נמי כיבוס לא [הוי אלא] על ידי כסכוס:

בגד נמי - יתן עליו מים ואמאי תנא מקנחה בסמרטוט:

זרע פשתן במים חייב - כדמפרש ואזיל:

דמיקדח - צומח במים והויא לה זריעה: הכי גרסינן אי הכי חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירא אי הכי שלחים נמי התם קעביד לישה:

הנך אית להו רירא - זרע פשתן במים נפקא רירא מיניה ומדבקי אהדדי:

אי הכי שלחים נמי - אי משום דמדבקי ברירייהו מחייבין להו בשלחים נמי עורות שאינן עבודין ונתנן במים רירא קנפקא מינייהו:

ומשני התם - גבי זרע פשתן כי מדבקת ברירא דנפקי מינייהו הוי תולדות לישה אבל שלחים לא שייכא בדיבוקא דידהו ענין לישה:

אמר ליה רב פפא - לאחר שישב לו המתורגמן:

הדר אוקי - באותה שעה חזר ואמר למתורגמן עמוד והשמע לרבים שאני חוזר בי ממה שדרשתי:

וכלי חרס - בתר כיבוס כתיב:

והאיכא - אכתי חומר בחטאת שהרי יש בהן דמן נכנס לפנים מה שאין בשאר קדשים: ומשני בחטאות החיצונות קאמרינן:

ופרכינן בחטאות החיצונות נמי איכא שאם נכנס דמה לפנים פסולה - כדכתיב (ויקרא ו) וכל חטאת אשר יובא:

ומשני כרבי עקיבא - סבירא ליה לתנא דידן:

דאמר כל דמים כו' - בכל הזבחים שנתערבו (לעיל דף פא:):

והאיכא שכן טעונה ארבע מתנות - מפוסקות ושאר קדשים שתי מתנות שהן ארבע ואין בהן אלא פיסוק שתי מתנות:

כר' ישמעאל - דאמר באיזהו מקומן (לעיל דף נג:) כל הדמים טעונין פיסוק ארבע מתנות לב' קרנות: ופרכינן לר' ישמעאל איכא חומר בחטאת שהוא טעון ארבע קרנות:

וליטעמיך טובא איכא - שהרי חטאת טעונה קרן ושאר דמים ניתנין למטה מן החוט ואיכא שטעונה אצבע ושאר דמים נזרקין מן הכלי מרחוק למזבח וטעונה חודה של קרן מה שאין  כן בשאר דמים:

מתני' בגד - שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים:

נכנס - לעזרה ומכבסו במקום קדוש:

נטמא חוץ לקלעים - לאחר שיצא ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה:

קורעו - וטהור מטומאה ומותר להכניסו ונכנס ומכבסו במקום קדוש:

נוקבו - לטהרו מטומאתו:

פוחתו - דכלי מתכות אינו טהור בנקב כל דהו אלא בנקב גדול:

גמ' בגד אמר רחמנא - שיהא שם בגד עליו בשעת כיבוסו:

דמשייר ביה - שלא יבדיל את הקרע על פני כולו לחלוק את הבגד לשנים אלא משייר בו כדי רוחב סודר דמטומאתו טהור הואיל ונקרע רובו וכיון ששייר בו כדי מעפורת ראוי לחברו  ושמו עליו ובגד קרינן ביה:

והאמר רב הונא - בפרק העור והרוטב (חולין דף קכג:) לא שנו דטלית טמאה שהתחיל בה לקורעו כיון שנקרע רובה טהורה אלא שלא שייר באותה מיעוט כדי מעפורת:

אבל שייר בה כדי מעפורת חיבור הוי - ועדיין הוא בטומאתו: