וקסבר ר"א [קביעותא] דמנא מילתא הוא הואיל ונתן שני חצאי פרס בכלי הקטרת היכל קבעיה מנא ואי חסיר כל שהוא מיפסל הילכך בחוץ לא מיחייב עד שיקריב את כולו:

ורבנן סברי - קביעותא דמנא לאו כלום היא:

קבע ששה לוגין - דהוא חצי ההין לנסכי פר ונתנן בכלי ומשך ארבעה מהן והקריבן בחוץ חייב שהרי ראויין בפנים לאיל:

פטור - דבציר משלשת לוגין לא חזו בפנים:

רב אשי אמר - לעולם כדתרצה אביי דבהקטרה של פנים בחוץ פליגי ובמילף פנים מחוץ ודקא קשיא לך השתא חוץ מחוץ לא ילפי רבנן כו' לא דמי ניסוך להקטרה דניסוך מהקטרה  לא ילפי רבנן ואע"ג דחוץ מחוץ אבל קטרת של פנים מקטרת של היכל ילפי ואע"ג דפנים מחוץ:

חסרון דחוץ - הוציאן שלימים לחוץ וחסרו לאיבוד:

שמיה חסרון - ואם העלה את המשוייר בחוץ פטור:

או לא שמיה חסרון - וחייב לרבנן כאילו כולו קיים:

איפסיל ליה - ואפי' הכי מיחייב עליה בחוץ ומה לי יוצא ומה לי חסרון:

עד שיקריב כולו - אלמא כוליה בעינן:

מדרבי אליעזר פשיט מר - בתמיה רבי אליעזר אפי' בכולו קיים נמי פטר ואנן לרבנן מיבעי לן דמחייבי בכולו קיים ומודו בשחסר בפנים:

והאיכא חציצה - שהבשר אינו ראוי להקטרה חוצץ בין אימורין למערכה ודכוותיה בפנים לאו העלאה היא דרחמנא אמר (ויקרא א) על העצים אשר על האש וקס"ד דמתני' רבי יוסי היא דאמר אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים:

כשהפכן - החלבים למטה:

מתני' מנחה שלא נקמצה - לא חזי לפנים הילכך המקריבה בחוץ פטור:

קמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב - שכיוצא בה בפנים כשירה כדתנן בהקומץ (מנחות דף כג.) נתערב קומצה בשיריה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה לבעלים:

גמ' וניבטלי שירים לקומץ - ברובא והוי כמאן דליתיה ולא ניחייב עליה ובמנחות (דף כג:) נמי פרכינן לה גבי הקטרת פנים:

נאמר הקטרה בקומץ - וקמץ והקטיר (ויקרא ב):

ונאמר הקטרה בשירים - לא תקטירו ממנו אשה לה' (שם) כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו דהיינו שירים:

אין קומץ מבטל קומץ - ואפי' רבה עליו כדאמרינן בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין  זה את זה:

מתני' הקומץ והלבונה - של מנחת נדבה שניהם מתירין את שיריה לאכילה הילכך רבי אליעזר פוטר דבעי הקטרת כל המתיר:

אחד בפנים - תחילה ואחר כך השני בחוץ:

חייב - שזה גמר ובו הכל תלוי:

שני בזיכי לבונה - מתירין לחם הפנים דכתיב (ויקרא כד) והיתה ללחם לאזכרה ואמרינן נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה להלן קומץ מתיר את השירים אף הלבונה מתרת את הלחם ובשירי מנחה כתיב (ויקרא ו) יאכלו אהרן ובניו קדש קדשים מאשי ה' אין לנו אלא לאחר מתנות האשים:

גמ' מהו שיתיר כנגדו בשירים - הקטיר קומץ לבדו על מנת להתיר חצי השירים ובוררן לחלקן:

מהו - לאוכלן:

מישרא שרי - פלגא לגמרי:

או אקלושי מקליש - לאיסורא דכולהו שירים וקומץ ולבונה תרוייהו אכולהו שיריים דמו וכי מקטיר לחד מקליש ליה איסורייהו ומיהו לא אישתרי מידי מינייהו לגמרי:

פלוגתא דרבי מאיר ורבנן במנחות בהקומץ זוטא (דף טז.): מפגלין בחצי מתיר - פיגל בקומץ או בלבונה שהקטיר קומץ ע"מ לאכול זית מן השירים חוץ לזמנו פיגול:

מישרא שרי - דאי כי מקטיר ליה בשתיקה לא שרי כזית מינייהו לגמרי היכי הויא מחשבה בההוא זית הא דומיא דזריקה בעינן דשרי לגמרי:

לא מישרא שרי כו' - כלומר דילמא לא הא ולא הא והיכי פשיטא ליה לר' יצחק נפחא דאו הא או הא עביד:

אלא אליבא דר"א - קמיבעיא דאמר לא מחייב עלה לחודיה בחוץ ומשום הכי מספקא ליה לרבי יצחק דילמא שרי:

ר"א כרבנן ס"ל - ולא שריא ולא מיקלש לשון קושיא הוא אמאי פשיטא ליה אליביה דאו הא או הא והא ר"א מדקאמר לאו הקטרה הוא כרבנן דפליגי עליה דר"מ סבירא ליה:

אלא אליבא דרבנן דהכא - דמחייבי אחד מינייהו אלמא הקטרה היא בפנים וקא מיבעי ליה למאי הילכתא הויא הקטרה למישרי פלגא או לאקלושי והכא ליכא למיפשט מדמחייבי  עלה בחוץ ש"מ מישרא שרי דאי נמי לאקלושי אתיא הויא הקטרה לחיובי בחוץ עלה:

מתני' הזורק מקצת דמים - כגון מתנה אחת ואפילו מחטאות הפנימיות שכל מתנותיהן מעכבות: