בשלמא רובע ונרבע משכחת ליה - דאקדשינהו מעיקרא והדר רבעו.

בשלמא רובע ונרבע משכחת לה - דאיצטריך למעוטינהו מלהקריב דאקדשינהו והדר נרבעו וכיון דחזו כבר ואידחו ראויים קרינא בהו שנראו כבר ולא מימעטי מאל פתח דאיכא  למימר הכי אמר קרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו בשנראה לבא ואחר כך שחטו בחוץ חייב אבל שעיר המשתלח לאחר וידוי מימעיט מאל פתח שהרי זה הביאו כשנראה לבא ומשיצא לאחר וידוי לא נראה לבא:

אלא מוקצה ונעבד - אין אדם אוסר דבר שאינו שלו?

אלא מוקצה ונעבד - על כרחך מקמי דאקדשינהו הוו להו מוקצה ונעבד דאי לבתר דאקדשינהו תו לא מיתסרי בהקצאה ועבודה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:

בקדשים קלים, ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר: קדשים קלים ממון בעלים הוא.

דתניא: (ויקרא ה, כא) "ומעלה מעל בה'" - לרבות קדשים קלים שהן ממונו. דברי רבי יוסי הגלילי.

בה' - וכחש בעמיתו דברים שיש בהם לשם ולעמיתו:

לרבות קדשים קלי' - שהכופר בהן ונשבע והודה חייב עליהם אשם גזילות שהן ממון בעלים דקרינא ביה וכחש בעמיתו:

הלכך רובע ונרבע, דבר ערוה

דבר ערוה - וחייל אף על המוקדשים כבר הלכך ממעטי בחוץ מלהקריב קרבן דלאו בני הקרבה נינהו דכתיב (ויקרא כב) כי משחתם בהם וכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים:

מוקצה, ונעבד, עבודת כוכבים - בקדשים קלים

נראה לי דה"ג אתנן ומחיר וכלאים ויוצא דופן בולדות קדשים - כלומר הנך דאצרכנו למעוטינהו מלהקריב קרבן ולא נפקי מאל פתח על כרחך בשנראו כבר מיירי לא משכחת אלא  בולדות קדשים ואירע להו פסול במעי אמן דנראו לבא אל פתח אהל מועד קודם שנעשו אתנן ומחיר אם בא להקריב את אמן היו הן באין אל פתח דאי בדאקדשינהו לא משכחת לה דאין אתנן ומחיר חל על המוקדשין לפי שאינן שלו ומקרא נפקא לן בתמורה (דף ל:) ואי בדהוו אתנן והדר אקדשינהו מאל פתח נפקי וכן כלאים ויוצא דופן דאי אקדשינהו משנולדו מאל פתח נפקי אלא בולדות קדשים דמעיקרא עם אמן נראו לבא:

אתנן, ומחיר, כלאים, יוצא דופן - בולדות קדשים.

קסבר ולדי קדשים - בהוייתן הן קדושים:

וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין - בלידתן מתקדשות הלכך חל אתנן ומחיר עליהן אם נתן לה עובר של מוקדשין באתנן דלא קדיש עד שנולד:

בהוייתן (הן) - לשון הוייה נקט בהו משום דמאשר יהיה לך נפקי לן ולדות קדשים ליקרב רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הולדות במסכת תמורה (דף יז:):

בעלי מומין וכו' אותו ואת בנו וכו':

וצריכי.

וצריכי - הנך תלת פלוגתא דר' שמעון ורבנן במתני':

דאי תנא בעלי מומין משום דמאיסי

משום דמאיסי - בעודן במומן פטרי רבנן בחוץ דלא מתקבלין בפנים:

אבל תורין דלא מאיסי אימא (לא) דמודו ליה לר"ש.

מודו ליה - דהואיל וחזו לאחר זמן קאי בלא תעשה: ובני יונה לא גרסינן:

ואי תנא תורין משום דלא חזי ואידחו אבל בעלי מומין דאיחזו ואידחו

דאיחזו ואידחו - אימא אע"ג דכי עבר מומן ירצו השתא מיהא דחויין נינהו ונפטר בחוץ:

אימא (לא) דמודה להו ר"ש לרבנן.

ואי תנא הני תרתי משום דפסולא דגופייהו, אבל אותו ואת בנו דפסולא מעלמא קאתי לה, אימא מודו ליה רבנן לר"ש.

צריכא:

שהיה רבי שמעון אומר:

מאי טעמא דר"ש?

אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש דאמר קרא: (דברים יב, ח) "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום".

לא תעשון כן - בספרי דריש ליה בתחילת ביאת הארץ היום אנו מטלטלין את המשכן ואנו אסורין בבמה ואין אנו מקריבין אלא במשכן לפיכך כל הקרבנות כשרים להקריב משנבוא  לארץ י"ד שנים של כיבוש וחילוק אנו מותרין בבמה ושם לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה להקריב חובות ומה אנו מותרין בה איש כל הישר בעיניו נדרים ונדבות שאינן חובה עליו אלא שישרו בעיניו להתנדב כי לא באתם עד עתה וגו' עד שתבאו אל המנוחה לשילה שאע"פ שנכנסתם לארץ בעברכם את הירדן עדיין לא באתם אל המנוחה:

אמר להו משה לישראל: כי עייליתו לארץ

כי עייליתו לארץ - י"ד שנים שתכבשו ותחלקו:

ישרות תקריבו

ישרות תקריבו - נדרים ונדבות הקרב בבמת ציבור:

חובות לא  תקריבו

חובות לא תקריבו - איש איש שבכם לא יקריב שום חובה ואפילו בבמת ציבור עד שתבאו אל המנוחה ותקריבום אלמא חובות דגלגל מחוסרי זמן הם עד כי יבא שילה ויקריבום שם  וקאמר רחמנא לא תעשון אותם בגלגל ומשמע בין בבמת ציבור בין בבמת יחיד אלמא מחוסר זמן בבמה בלא תעשה:

וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא, וקאמר להו משה לא תעשון.

אמר רבי ירמיה לרבי זירא אי הכי

אי הכי - דהנך דגלגל מחוסרי זמן קרית להו: