כדרב הונא אמר רב כו' שניתק לרעייה - שניתק מדין הקרבה ומסרוהו לרועה עד שיסתאב דקי"ל (תמורה דף יח.) כל שבחטאת מתה באשם רועה:

עולה - אשר יעלה עולה:

גמר עבודה - שאין אחריה עבודה ואיתרבו להו באף כל כגון המנסך ומקטיר קטרת ומקטיר קמצים ומקטיר מנחת כהנים:

ויתיב רב חסדא וקאמר וישלח את נערי בני ישראל - נראה בעיני שהספרים חסרים כאן ולא ידעתי מה ואם אין חסרין זהו פירושו יתיב רב חסדא וקאמר להאי קרא וישלח את נערי  וגו' ומפרש דאלו הבכורות^[2]:

א"ל רב הונא הכי אמר רב אסי ופסקו - אותו היום פסקה עבודה מן הבכורות שמסיני נצטוו על הכהונה כדיליף לקמן ושמשו נדב ואביהוא כל אותה שנה ראשונה עד שהוקם  המשכן ומתו:

לישנא אחרינא הכי אמר רב אסי ופסקיה - צריך להפסיק כאן נגינת טעם המקרא באתנחתא ולא יקרא בטעם פשטא כמו שאנו קורין אותו דכשהוא נקרא בטעם פשטא משמע  שקריאת נערי בני ישראל דבק על ויעלו עולות משמע שהם העלום אבל כשאתה קורהו באתנחתא עומדת התיבה לבדה ואינה דבק על ויעלו וי"ל שלא שלחם אלא להביא הקרבנות ולעמוד עליהם ויעלו עולות אותם שכשרים להעלותם דהיינו נדב ואביהוא שמשבאו לסיני הופרשו הכהנים כדיליף לקמן:

סבר רב חסדא לאותביה מתני' - דקתני שנהגו עבודה בבכורות עד יום הקמת המשכן:

שמעיה - רב חסדא לרב חנא דיתיב וקאמר תו משמיה דרב אדא כו':

איתיביה מברייתא דשוויא בכולהו - שתהא שוה להשיב על כל דבריו:

עולה שהקריבו ישראל במדבר סיני - קודם מתן תורה וישלח את נערי וגו':

והכל כשרין ליקרב - כדמפרש ואזיל בהמה וחיה ועוף כו':

והכל קרבו עולות - השתא משמע שלא היו מקריבין אלא עולות ולקמיה פריך עליה:

רשאין לעשות כן - דלא נאסרו להן הבמות:

יתקדשו - מלעלות ואע"פ שרגילין לגשת אלי ולהעלות העד בהן שלא יעלו בהר:

זו פרישת בכורות - הזהיר את הבכורות להפריש מן ההר:

זו פרישת נדב ואביהוא - כלומר לא נקראו בכורות כהנים אלא מי הן הכהנים הנגשים שהוזהרו כאן לפרוש מן ההר זה נדב ואביהוא שנעשו בסיני כהנים והן הכהנים הנגשים אל ה'  להקריב קרבנות:

היינו דכתיב - כשמתו נדב ואביהוא אשר דבר וגו' כדקאמר בסיני (שמות יט) פן יפרוץ בהם ה' וכיון שלא נזהרו לפרוש מן ההיכל בהקמת המשכן פרץ בהם:

אלא למ"ד זו פרישת בכורות היכא רמיזא - ה"ג ולא גרסי' פרישת נדב ואביהוא היכא רמיזא מיתת נדב ואביהוא היכא רמזה למשה קודם לכן דקאמר הוא אשר דבר:

ונקדש בכבודי - נאמרה לו למשה ביום שנצטווה על מלאכת המשכן ורמז לו שביום שישרה שכינתו על הבית יתקדש בכבודיו ולא נרמז להבין מה הוא עד שמתו:

אלא כדי להתקדש כבודו של מקום עליהם - להודיע שהוא נורא על יראיו ומיודעיו וזהו הוא אשר דבר אלי ביום שנצטויתי על המשכן ונקדש בכבודי באותם הנכבדים וקרובים לי  אקדש:

שנאמר וידום אהרן - הרי ששתק וקבל השכר מפרש בב"ר שמתוך כך זכה ונתייחד אליו הדיבור שנאמר אחרי אותו ענין פרשת שתויי יין ולא הוזכר באותו דיבור משה אלא אהרן:

נורא אלהים ממקדשך - אלהים זו מדת הדין אימתי הוא נורא ע"י שהוא עושה דין במקודשיו:

אלא עולה קשיא - דקתני הכא [דטעונה הפשט] וניתוח:

כללות נאמרו בסיני - כגון מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וגו' ולא נתפרשו הלכות עולה ושלמים שם:

ופרטות באהל מועד - לאחר שהוקם המשכן נאמרה ת"כ למשה ושם נתפרשו והפשיט ונתח לרבי ישמעאל שמעי' דעולה שהקריבו בסיני לא הוטענה הפשט וניתוח:

נשתלשו בערבות מואב - משנה תורה שחזר משה ואמרה להם על הסדר כדכתיב (דברים א) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו':

חיה בכלל בהמה - דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' וסמיך ליה איל וצבי ויחמור וגו' (שם יד):