שילה נחלה זו ירושלים אי נמי איפכא היינו דכתיב (דברים יב, ט) אל המנוחה ואל הנחלה אלא למאן דאמר זו וזו שילה או זו וזו ירושלים מנוחה נחלה מיבעי ליה קשיא בשלמא למ"ד זו וזו שילה מנוחה דנחו מכיבוש נחלה (זו) דפלגו התם נחלות דכתיב (יהושע יח, י) ויחלק להם יהושע ויפל להם גורל בשילה על פי ה' אלא למ"ד זו וזו ירושלים בשלמא נחלה נחלת עולמים אלא מנוחה מאי מנוחה מנוחת ארון דכתיב ויהי כנוח הארון בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים אבל שילה הוה שריא במות היינו דכתיב (שופטים יג, יט) ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה' אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוה אסירן מאי ויקח מנוח הוראת שעה היתה תנא דבי רבי ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי דאמר זו וזו ירושלים וסימניך משכי גברא לגברי:
כל הקדשים [וכו']:
אמר רב כהנא לא שנו אלא בשחיטה אבל בהעלאה כרת נמי מיחייב מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא יז, ח) ואליהם תאמר על הסמוכין תאמר מתקיף לה רבה מי כתיב ועליהם תאמר אליהם כתיב (ואליהם קרינן) ועוד תניא ארבעה כללות היה רבי שמעון אומר בקדשים הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות בחוץ הרי הן בעשה ולא תעשה ויש בהן כרת הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות הרי הן בעשה ולא תעשה ואין בהן כרת הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בחוץ בשעת היתר הבמות הרי הן בעשה ואין בהן בלא תעשה הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת היתר הבמות פטור מכלום תיובתא דרב כהנא תיובתא:
ואלו קדשים [וכו']:
סמיכה דכתיב (ויקרא א, ג) לפני ה' וסמך שחיטת צפון דכתיב צפונה לפני ה' מתנות סביב דכתיב (ויקרא א, ה) וזרק על המזבח סביב (סביב) תנופה דכתיב (ויקרא יד, יב) והניף הכהן לפני ה' הגשה דכתיב (ויקרא ב, ח) והגישה אל המזבח:
רבי יהודה אומר אין מנחה בבמה:
אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה (ויקרא יז, ה) זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות וכהן דכתיב (ויקרא יז, ו) וזרק הכהן בגדי שרת (שמות כח, מג) לשרת בקדש וכלי שרת (במדבר ד, יב) אשר ישרתו בם בקודש:
לריח ניחוח דכתיב (ויקרא א, ט) לריח ניחוח לה':
מחיצה בדמים דכתיב (שמות כז, ה) והיתה הרשת עד חצי המזבח:
ריחוץ ידים דכתיב (שמות מ, לב) ובקרבתם אל המזבח ירחצו אמר רמי בר חמא לא שנו אלא בקדשי במה קטנה והקריבום בבמה קטנה אבל בקדשי במה קטנה דקרבינהו בבמה גדולה יש חיצוי מותיב רבה חזה ושוק תרומת לחמי תודה נוהגין בקדשי במה גדולה ואין נוהגין בקדשי במה קטנה אימא נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה איכא דאמרי אמר רמי בר חמא לא שנו אלא בקדשי במה גדולה והקריבן בבמה גדולה אבל בקדשי במה קטנה אף על גב דקרבינהו בבמה גדולה אין חיצוי לימא מסייע ליה חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בקדשי במה גדולה ואין נוהגין בקדשי במה קטנה אימא נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה ופליגא דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר עולת במת יחיד שהכניסה בפנים קלטוה מחיצות לכל דבר
בעי רבי זירא: עולת במת יחיד
ויהי כנוח הארון - חיפשתיו ולא מצאתיו ואם אינו בכתובים יש לי מקרא אחר בדברי הימים (ב ו) בשלמה קומה ה' אלהים לנוחך אתה וארון עוזך:
מנוח - בימי שילה היה שהרי לא חרבה עד שמת עלי:
הכי גרסינן תנא דבי ר' ישמעאל כר' שמעון בן יוחי - ברייתא נמצאת בבית מדרשו של ר' שמעון שהיו תלמידי ר' ישמעאל שונים כמותו:
משכינהו גברא לגברי - ר' שמעון שהוא יחידי משך את תלמידי ר' ישמעאל להניח דברי רבם שאמר זו וזו שילה:
לא שנו - הא דקתני דהקדישן בשעת היתר והקריבם בשעת איסור אין בהם כרת:
אלא בשחיטה - כדתניא בהשוחט (לעיל דף קו:) יכול יהא חייבין עליו כרת תלמוד לומר זאת להם ואין אחרת להם:
ואליהם תאמר - גבי העלאה כתיב ובתר קרא דאיירי בשוחט קדשים שהקדישן בשעת היתר ושחטן בשעת איסור ולא יזבחו עוד וגו' דאוקימנא בהכי:
ושחט והעלה - אחד שחט והעלה אחד שחט וחבירו העלה אלמא בהעלאה נמי קתני דאין בה כרת:
לפני ה' וסמך - לרצונו לפני ה' וסמיך ליה (ויקרא א) וסמך את ידו:
צפונה לפני ה' - ולא צפונה בבמה והכי דריש ליה נמי בתורת כהנים:
על המזבח סביב - ומהכא נפקא לן מתן סובב באיזהו מקומן (לעיל דף נג:) וסיפיה דקרא אשר פתח אהל מועד: נראה בעיני דהכי גרסינן הגשה דכתיב (ויקרא ו) הקרב אותה לפני ה' וגו' ומהאי קרא נפקא לן הגשה בקרן מערבית דרומית במסכת סוטה (דף יד:) ובמנחות (דף יט:):
זבחים - (ויזבחו זבחים) שלמים לה' אותם ואוקימנן לעיל (דף קו:) להאי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות וכתיב אותם מיעוטא אלמא זבחים הוא דהוו נהגי בהו ולא עופות ומנחות: וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' פתח וגו' (ויקרא יז) ודרשינן ליה בת"כ בפרשת שחוטי חוץ זריקת כהן פתח אהל מועד ואין זריקת כהן בבמה אלא אף הזרים והעבדים:
ישרתו בם בקדש - היינו משכן:
ריח ניחוח - בההוא קרא נמי והקריב החלב לריח ניחוח לה':
עד חצי המזבח - מהכא נפקא לן מחיצה לדמים בפרק איזהו מקומן (לעיל דף נג.) וכתיב המזבח היינו מיעוטא בההוא מזבח לחודיה דאיירי בה קרא והיינו מזבח של משכן:
לא שנו - דיש מחיצה לדמים בבמה גדולה:
אלא קדשים - שהוקדשו לשמו והקריבו בה:
אבל קדשים ששחטן לבמה קטנה - והכניסן והקריבן בגדולה אין חיצוי ואם בא ליתן עולה למעלה מן החוט יתן:
ואין נוהגין בקטנה - דכתיב בהו תנופה לה' מכל מקום בבמה גדולה איתנהו ואפילו בקדשי במה קטנה וה"ה לכולהו:
לא שנו - דיש חיצוי בבמה גדולה אלא בזמן במה גדולה כלומר בשעת איסור הבמות אבל בזמן היתר הבמות אין חילוק בין זו לזו בדבר הקרב בשתיהן הלכך אפילו גדולה הקריבין לגדולה אין חיצוי: