ואם משה רבינו אוהב ישראל היה למה איחרן במדבר ארבעים שנה?
ואם אוהבן היה למה מאחרן ארבעים שנה - ודיחוי בעלמא קאמר ליה משום דהוא היה אומר דברי הבל:
אמר לו: "רבי, בכך אתה פוטרני?"
אמר לו: "שוטה! ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלכם.
לא תהא תורה שלמה - (לעולם) לדחות אדם בקנה ובקש כשיחה בטילה שלכם דלנו יש ראיה ולכם אין ראיה:
כתוב אחד אומר: (ויקרא כג) "תספרו חמשים יום", וכתוב אחד אומר: (ויקרא כג) "שבע שבתות תמימות תהיינה".
חמשים יום - משמע ימים ולא שבועות וכתוב אחד אומר שבועות ושבועות לא קרי אלא אותן המתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת:
הא כיצד? כאן ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות באמצע שבת.
הא כיצד הא ביו"ט ראשון של פסח שחל בשבת - דממחרתו אחר השבת דהוא יום הבאת עומר ומתחילין לימנות מתוקם שבע שבתות תמימות תהיינה:
ביו"ט - של פסח שחל להיות באמצע שבת דמתחילין למנות למחרתו מיתוקם קרא בחמשים יום ולא שבועות שלמות אלא מתחילין למנות באמצע שבת:
רבי אליעזר אומר: אינו צריך. הרי הוא אומר: (דברים טז) "תספר לך",
תספר לך - משמע לך תהא מסורה הספירה:
ספירה תלויה בבית דין, שהם יודעים לחדש.
ספירה תלויה בבית דין - שבית דין קובעין המועדות וצריך לשאל אימתי חל יום טוב ראשון של פסח שמתחיל למנות הספירה ממחרת:
"ממחרת השבת", מחרת י"ט. יצאת שבת בראשית, שספירתה בכל אדם.
יצתה שבת בראשית - שבת ממש שספירתה תלויה בכל אדם שאין צריך לאדם לישאל לבית דין אימתי חל יום ראשון אלא ממתין עד שבת שבתוך הפסח מתחיל:
רבי יהושע אומר: אמרה תורה מנה ימים וקדש חדש. מנה ימים וקדש עצרת.
מנה ימים וקדש חדש - עד חדש ימים (דחדש) מנה תשעה ועשרים יום ויקדש חדש ביום שלשים:
מה חדש סמוך לביאתו ניכר
מה חדש סמוך לביאת חשבונו ניכר - מאימתי תתחיל למנות דהיינו מיום כ"ט משעת מולד הלבנה:
אף עצרת סמוך לביאתו ניכרת.
אף עצרת סמוך לביאתו - מנין החמשים ניכר להם יום קבוע שיתחילו למנות בו דהיינו ממחרת יו"ט ראשון שאם ממתינין עד לאחר השבת אין שם היכר יום קבוע דפעמים שמתחיל למנות בי"ז פעמים בי"ח:
וא"ת עצרת לעולם אחר השבת היאך תהא ניכרת משלפניה?
רבי ישמעאל אומר: אמרה תורה הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת. מה להלן רגל ותחלת רגל אף כאן רגל ותחלת רגל.
מה להלן - בשתי הלחם בעצרת רגל הוא ותחילת רגל:
אף יום הבאת עומר - רגל ותחילת רגל ואם נמתין עד לאחר השבת פעמים שהיתה באה בסוף הרגל כגון שחל פסח בשני בשבת:
רבי יהודה בן בתירא אומר: נאמר שבת למעלה ונאמר שבת למטה
שבת למטה - עד ממחרת השבת השביעית וגו' (ויקרא כג) והקרבתם מנחה חדשה דהיינו עצרת ונאמר שבת למעלה (שם) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו':
מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה.
מה להלן - בשבת שלמטה האמור בשתי הלחם:
רגל ותחילת רגל - סמוך לאותה שבת דהיינו עצרת המתחלת למחרת של שבת שביעית לאחר שעברה שבוע דאותה שבת היינו שבוע אף שלמעלה האמורה בעומר רגל ותחילת הרגל הוי סמוך לה דהיינו יום ראשון של פסח שיהא סמוך (לרגל) לעומר (אלמא) ממחרת השבת מחרת יו"ט קאמר דיום טוב קרוי שבת דכתיב (שם) ביום הראשון שבתון:
ת"ר: (ויקרא כג) "וספרתם לכם" - שתהא ספירה לכל אחד ואחד.
לכל אחד ואחד - שכל אחד חייב לספור:
(ויקרא כג) "ממחרת השבת" - ממחרת יו"ט.
או אינו אלא למחרת שבת בראשית?
רבי יוסי בר יהודה אומר: הרי הוא אומר: (ויקרא כג) "תספרו חמשים יום", כל ספירות שאתה סופר לא יהו אלא חמשים יום. ואם תאמר ממחרת שבת בראשית - פעמים שאתה מוצא חמשים ואחד. ופעמים שאתה מוצא חמשים ושנים. חמשים ושלשה. חמשים וארבעה. חמשים וחמשה. חמשים וששה.
כל ספירות שאתה סופר - לעולם יהו שוות שלא יהו בכולן אלא החמשים כשם שאם חל פסח בשבת שלדברי הכל אתה מונה מיום המחרת שהוא יו"ט שני של פסח חמשים יום אף לעולם לא תספור ימים מיום שני של פסח אלא חמשים וא"ת שבת בראשית פעמים שאתה מונה לפי החשבון של אשתקד שהתחילה למנות מיום שני יהא עכשיו נ"א כגון חל פסח (של) בערב שבת ואתה מונה מאחד בשבת נ"ב כגון אם חל בה' בשבת נ"ג כגון אם חל ברביעי בשבת נ"ד בשלישי נ"ה בשני נ"ו באחד בשבת מיום ראשון עד יום עצרת:
ר"י בן בתירא אומר אינו צריך