צורת הדף

קשיין אהדדי

קשיין אהדדי - דקתני רישא במחובר לקרקע שחיטתו כשרה, אלמא בדיעבד שפיר דמי, והדר תני: היה צור יוצא כו':

אלא לאו ש"מ שאני בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חברו.

אלא לאו ש"מ כו' - והא מתניתין רבי היא, דאי רבי חייא אפילו לכתחלה מכשיר:

ש"מ.

^[1]צור יוצא מן הכותל - היינו מחובר מעיקרו דמוקמי' ליה לקמן בכותל מערה שלא נבנה הכותל ע"י אדם אלא חוקק בקרקע והכותל עומד מאליו ורישא בתלוש ולבסוף חברו והאי דהדר תנא נעץ סכין בכותל איצטריך לאשמועינן דאף על גב דלא מבטל ליה אפילו הכי לכתחלה לא ישחוט קנה עומד מאליו שלא נטעו אדם שם אלא מעצמו עלה:

אמר מר: השוחט במוכני - שחיטתו כשרה.

והתניא: שחיטתו פסולה?

ל"ק. הא בסרנא דפחרא.

בסרנא דפחרא - גלגל של יוצרים של חרס. ויש להם מוכני שמגלגלין בו כשחוקקין את הכלי:

פחרא - חרס. וחבירו בדניאל בחלומו של נבוכדנצר: חסף די פחר:

סרנא דפחרא - שחיטתו כשרה - שאדם מגלגלו:

הא בסרנא דמיא.

דמיא - שחיטתו פסולה. שהמים מגלגלין אותו ואין שחיטה זו מכח אדם. ותנן לקמן (דף לא.): נפלה ושחטה - שחיטתו פסולה. דכתיב: וזבחת ואכלת - מה שאתה זובח אתה אוכל כו':

ואיבעית אימא הא והא בסרנא דמיא, ולא קשיא.

הא בכח ראשון

בכח ראשון - מיד כשנטל הדף המעכב את המים והתחיל לגלגל ובתחלת גלגולו שחט מכח אדם שנטל הדף:

הא בכח שני.

בכח שני - לאחר שגלגלו המים את הגלגל פעם ראשונה ושניה:

וכי הא דאמר רב פפא: האי מאן דכפתיה לחבריה

דכפתיה - קשרו:

ואשקיל עליה בידקא דמיא, ומית - 

דאשקיל עליה בידקא דמיא - שהפנה המים לעבור עליו וניערוהו:

חייב.

חייב - דהרגו ממש באותן המים, והן הן כלי זיינו, ולא הוי גרמא:

מ"ט - גירי דידיה הוא, דאהני ביה.

וה"מ - בכח ראשון

בכח ראשון - שקשרו סמוך לשפת המים. וכיון שנקב נקב בשפת המים מיד באו המים לפיו:

אבל בכח שני

אבל בכח שני - שקשרו ברחוק והמים הלכו שם, אע"פ שהוא נקב הנקב והפכו לשם - פטור דגרמא בעלמא הוא:

- גרמא בעלמא הוא.

יתיב רב אחוריה דרבי חייא ורבי חייא קמיה דרבי ויתיב רבי וקאמר: מנין לשחיטה שהוא בתלוש שנאמר (בראשית כב): ויקח את המאכלת לשחוט.

א"ל רב לרבי חייא: מאי קאמר?

מאי קאמר - היכי יליף טעמא מהכא:

א"ל: וי"ו דכתיב אאופתא קאמר.

אמר ליה וי"ו דכתיב אאופתא קאמר - כלומר טעם שאינו נכון קאמר, כמו שכותב וי"ו על הבקעת וכולה מנותחת לפרקים מפני שיני הבקעת שהן עשויין חריצין חריצין ואינה חלקה. לשון אחר אותן חריצין קרי וי"ו. רבי חייא לטעמיה דמכשיר לעיל שחיטה במחובר: וקפריך גמרא והא קרא קאמר:

והא קרא קאמר?

קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל.

קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל - שחש ונזהר שמא לא ימצא צור אפילו מחובר והביא עמו מאכלת: ל"א רב לא שמע דבריו של רבי אלא מקרא שמע יוצא מפיו ולא ידע על מה. ואמר ליה רב לרבי חייא מאי קאמר רבי - אמר ליה טעם הביא לשחיטה שנפסלה במחובר ומן המקרא אבל אינו עיקר. אמר ליה: והא קרא קאמר כו':

אמר רבא: פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו - לענין עבודת כוכבים הוי תלוש.

לענין עבודת כוכבים - דקיימא לן (ע"ז דף מה:) שעובד את ההרים אינן נאסרים ההרים בכך, דכתיב: את אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם - ה"מ הר דמחובר מעיקרו אבל תלוש ולבסוף חברו ומשחברו עבדו נאסר משום: לא ידבק בידך:

דאמר מר: המשתחוה לבית שלו - אסרו.

המשתחוה לבית שלו - אבל של חברו אינו יכול לאסור:

ואי ס"ד הוי מחובר (דברים יב): אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם?

לענין הכשר זרעים - תנאי היא.

לענין הכשר זרעים תנאי היא - אי הוי מחובר אי הוה תלוש. דאי אחשבינהו לגשמים בירידתן לצורך שום דבר ואחר כן נפלו פירות לתוכה אע"פ שלא ידע כשהוכשרו אותן פירות ולא ניחא ליה בההוא הכשר - הוו מוכשרין. דתנן בתחלת מסכת מכשירין (משנה א): כל משקה שתחלתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון מכשיר. וה"מ כי אחשבינהו בירידתן לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך מחובר - לא מכשרי. דהכי תניא בת"כ (שמיני פרשה ח): אשר יבא עליו מים - אין לי אלא מים וכו' יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין - ת"ל: כלי. אין לי אלא שמלאן בכלי לשתות, מנין לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים - ת"ל: בכל יטמא. אי בכל יטמא יכול אפילו בבורות שיחין ומערות - ת"ל כלי. מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל כו'. יכול אפילו חישב עליהם שירדו בבורות ושיחין ומערות יהו מכשירין - ת"ל אשר ישתה. אין לי אלא שמלאן לשתיה מנין שאם חישב עליהן להדיח עצים ואבנים - ת"ל מים כו'. אלמא אחשבינהו לצורך תלוש מכשירין לצורך מחובר לא מכשירין אא"כ ניחא ליה בנפילת הפירות לתוכן, דהיינו הדר אחשבינהו לתלוש. והא דאמרינן בפסחים (דף טז.) מחוברין מכשירין - היינו דניחא ליה שיפלו פירות לתוכן או להושיט ידיו להדיחן כשיוציא הפירות מן המים:

דתנן: הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח -

בשביל שתודח - הקערה, הרי הן: בכי יותן - אם נפלו אחר כך על הפירות אפילו לאחר זמן - הוכשרו דאחשבינהו להנך משקין להדחת קערה. וניחא ליה בהך נפילה אפילו לא אחשבינהו לצורך הנך פירות: כי יותן קרינא ביה, דניחא ליה בהך נפילה:

הרי זה: בכי יותן.

בשביל שלא ילקה הכותל

בשביל שלא ילקה הכותל - ונפלו על הקערה וממנו לפירות לא הוכשרו דלא ניחא ליה בהנך גשמים ובנפילתן:

אינו: בכי יותן.

הא גופא קשיא. אמרת: בשביל שתודח

הא בשביל שיודח הכותל - כגון שהיו נופלין סמוך לכותל ונתן שם קערה שתביאם לכותל:

- הרי זה בכי יותן.

הא בשביל שיודח הכותל - אין זה בכי יותן.

אינו בכי יותן - ואע"ג דאחשבינהו לצורך הכותל חשיבות דמחובר לאו חשיבות הוא עד דליחשבינהו לצורך דבר תלוש כדאמרן:

והדר תני בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן.

הא בשביל שיודח הכותל ה"ז: בכי יותן.

א"ר אלעזר: תברא מי ששנה זו לא שנה זו

תברא - קשיא הך רישא לסיפא. ותרי תנאי נינהו מר חשיב ליה תלוש להאי כותל ומר חשיב ליה מחובר. מר חשיב ליה תלוש - הואיל ולאו מחובר מעיקרו הוא שכבר היו אבניו תלושות וחברם בבנין. ומר חשיב ליה מחובר, והיינו תנאי דאמר לעיל:

רב פפא אמר: כולה חד תנא הוא.

חד תנא הוא - ודכ"ע תלוש ולבסוף חברו - הוי תלוש:

הא בכותל מערה, הא בכותל בנין.

וה"ק: הכופה קערה על הכותל: בשביל שתודח - ה"ז בכי יותן.

הא בשביל שיודח הכותל - אין זה בכי יותן.

בד"א: בכותל מערה, אבל בכותל בנין: בשביל שלא ילקה הכותל - הוא דאינו בכי יותן.

הא בשביל שיודח הכותל - ה"ז בכי יותן.

בעי רבא