צורת הדף

כגון שהיה לו חולה מבעוד יום.

שהיה לו חולה - מע"ש, דכיון דשוגג הוא כדאוקמינן, וליכא איסור שבת איסור מוקצה נמי ליכא דעומדת לשחיטה היתה בין השמשות, ואפילו בשבת משום דחולי דפיקוח נפש דוחה את השבת:

אי הכי מאי טעמא דרבי יהודה דאסר?

מ"ט דרבי יהודה - הא אפי' במזיד איסור שבת ליכא, וכ"ש בשוגג:

כגון שהיה לו חולה והבריא.

והבריא - היום בשבת. איסור מוקצה ליכא דהא בין השמשות חולה היה, הלכך לר"מ דלאו משוי שוגג דאיסור שבת - שרי. ולרבי יהודה - אסור, דאיסור שבת דשוגג איכא, דהא הבריא:

וכי הא

וכי הא - כלומר: הא דאוקימנא דמשום איסור מוקצה שתקיה רב לתנא, ואע"ג דבאיסור שבת שוגג הוה - היינו כי הא דאמר רב:

דאמר רב אחא בר אדא אמר רב. ואמרי לה אמר רבי יצחק בר אדא אמר רב: השוחט לחולה בשבת - אסור לבריא

אסור - לאכול בריא מאותה בהמה בו ביום, דאע"ג דאיסור שבת ליכא, דפיקוח נפש דוחה את השבת - איסור מוקצה מיהא איכא, דבין השמשות מוקצה הואי ולא היתה ראויה לישחט בשבת, דהא עדיין לא היה חולה:

המבשל לחולה בשבת - מותר לבריא.

המבשל - בשר שהיתה שחוטה מאתמול ובשלה היום לחולה שנחלה היום מותר לבריא:

מאי טעמא האי ראוי לכוס

והאי אינו ראוי לכוס

והאי - שוחט לא היה בין השמשות ראוי לכוס' ואיכא איסור מוקצה אע"ג דאיסור שבת ליכא:

 

אמר רב פפא פעמים שהשוחט מותר - כגון שהיה לו חולה מבעוד יום. 

פעמים שהשוחט - לחולה מותר לבריא לכוס - כגון שהיה לו חולה מבעוד יום' דאין כאן לא איסור מוקצה ולא איסור שבת:

מבשל אסור - כגון שקצץ לו דלעת.

והמבשל - לחולה שנחלה היום אסור לבריא:

כגון שקצץ דלעת - מן המחובר ובשלה לו, דיש כאן איסור מוקצה דמחוברת היתה בין השמשות. ואית דמפרשי בדלעת תלושה, ומוקצה דידה משום דקשה היא. ולא היא. חדא דדלעת רכה היא יותר מן הבשר? ועוד: קצץ - מן המחובר משמע. דאי בתלושה לא שייך קציצה אלא חיתוך, כגון (שבת דף קנו:): מחתכין את הדילועין לפני הבהמה:

אמר רב דימי מנהרדעא: הלכתא השוחט לחולה בשבת -

הלכתא השוחט לחולה בשבת - לחולה מבעוד יום:

מותר לבריא באומצא.

באומצא - לכוס:

מ"ט?

כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, כי קא שחיט אדעתא דחולה קא שחיט.

אדעתא דחולה קא שחיט - וליכא למגזר שמא ירבה בשחיטה בשביל בריא דהא משום ההוא זית דחולה בעי למשחט כולה:

המבשל לחולה בשבת - אסור לבריא.

גזירה שמא ירבה בשבילו:

 

משנה

השוחט במגל יד,

במגל יד - רפש"א בלע"ז ויש לה שתי פיות האחת חלקה כסכין והאחת יש בה פגימות^[1]:

בצור,

ובקנה -

שחיטתו כשרה.

הכל שוחטין,

ולעולם שוחטין,

ובכל שוחטין

הכל שוחטין ובכל שוחטין - כולה מפרש בגמרא:

חוץ ממגל קציר,

מגל קציר - שקוצרין בה התבואה. פלציל"א בלע"ז שפגימותיה נוטות כולן לצד אחד בשיפוע:

והמגירה

מגירה - סכין מלא פגימות. ואין משופעות כשל מגל קציר, אלא מכוונות שיש לפגימה מורשא מכאן ומכאן כסתם פגימות אוגרת ומגירה בלעז סייג"א:

והשינים

שינים - התחובים בלחי של בהמה:

והציפורן

והצפורן - מחוברת:

מפני שהם חונקין:

שהם חונקין - שאין חותכין אלא קורעין מחמת הפגימות. והאי חונקין אשארא קאי ולאו אצפורן דטעמא דצפורן מפרש בגמרא משום מחובר:

גמרא

השוחט - דיעבד אין לכתחלה לא.

בשלמא במגל יד - דלמא אתי למעבד באידך גיסא.

דלמא אתי למעבד באידך גיסא - במקום הפגימות. ושמעינן מהא דסכין פגומה ויש בה כדי לשחוט מן הפגם ולהלן אסור לשחוט בה לכתחלה - דהא הכא גזרינן משום אידך גיסא וכל שכן הכא דבההיא גיסא גופה פגומה:

אלא צור וקנה לכתחלה לא?

ורמינהי: בכל שוחטין - בין בצור, בין בזכוכית, בין בקרומית של קנה.

קרומית - צלע של קנה:

לא קשיא. כאן בתלוש כאן במחובר

דאמר רב כהנא: השוחט במחובר לקרקע - רבי פוסל

רבי פוסל - לקמן נפקא לן: מויקח את המאכלת:

ור' חייא מכשיר.

ורבי חייא מכשיר - ומתניתין דקתני: שחיטתו כשרה - לא מתוקמא כרבי אלא כרבי חייא, ולכתחלה מיהת לא שחטינן. ואשמועינן מתני' דעד כאן כו':

עד כאן לא קא מכשיר רבי חייא אלא בדיעבד, אבל לכתחלה לא.

במאי אוקימתא כרבי חייא ודיעבד.

אלא הא דתניא: בכל שוחטין: בין בתלוש בין במחובר,

בין שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה.

בין שהסכין למעלה - כעין כל השחיטות:

בין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה.

ובין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה - ולא חיישינן שמא יכבד הצואר על הסכין ויתיז בבת אחת קודם שיוליך ויביא:

מני לא רבי ולא ר' חייא?

אי ר' חייא: דיעבד אין - לכתחלה לא.

אי רבי - דיעבד נמי לא?

לעולם רבי חייא, ואפילו לכתחלה.

לעולם רבי חייא ואפי' לכתחלה - נמי מכשר:

והאי דקמיפלגי בדיעבד - להודיעך כחו דרבי.

ואלא מתניתין דקתני: השוחט דיעבד אין לכתחלה לא.

מני לא רבי ולא רבי חייא?

אי רבי חייא - אפילו לכתחלה.

אי רבי דיעבד נמי לא.

לעולם רבי חייא, ואפילו לכתחלה. ומתניתין דקתני השוחט - רבי היא.

קשיא דרבי אדרבי.

קשיא דרבי אדרבי - דהא קתני בברייתא: רבי פוסל דמשמע דיעבד:

לא קשיא. כאן במחובר מעיקרו

מחובר מעיקרו - פוסל, ואפילו בדיעבד:

כאן בתלוש ולבסוף חיברו.

ומנא תימרא דשני לן בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חיברו?

דתניא. השוחט במוכני

במוכני - גלגל שקורין טו"ר והשכיב בו הסכין חודו למעלה וגלגל ושחט:

- שחיטתו כשרה.

במחובר לקרקע - שחיטתו כשרה.

נעץ סכין בכותל ושחט בה

- שחיטתו כשרה.

היה צור יוצא מן הכותל,

או קנה עולה מאליו ושחט בו

^[2]צור יוצא מן הכותל - היינו מחובר מעיקרו, דמוקמי' ליה לקמן: בכותל מערה שלא נבנה הכותל ע"י אדם אלא חוקק בקרקע והכותל עומד מאליו, ורישא בתלוש ולבסוף חברו. והאי דהדר תנא: נעץ סכין בכותל איצטריך לאשמועינן דאף על גב דלא מבטל ליה אפילו הכי לכתחלה לא ישחוט. קנה עומד מאליו, שלא נטעו אדם שם אלא מעצמו עלה:

- שחיטתו פסולה.