צורת הדף

שמא ידרוסו זה על זה".

שמא ידרוסו - דמתוך שזה מושך לכאן וזה לכאן ושניהם דוחקים סכין על הצואר יש לחוש שלא יתיזו הראש בבת אחת:

מתיב רבי אבין: "שחט את הוושט למטה, ואת הקנה למעלה, או את הוושט למעלה, ואת הקנה למטה - שחיטתו כשרה".

אמאי? והא ליכא שחיטה מפורעת?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה.

בשחיטה העשויה כקולמוס.

כקולמוס - באלכסון דכוליה חד מקום הוא ומפורעת קרינא ביה, והתחיל בקנה למעלה וחתך ושיפע כלפי מטה במקום שנגמרה שחיטת קנה התחילה שחיטת וושט וכן מלמטה למעלה:

ההוא תורא דאישחט בשנים ושלשה מקומות.

על רב יצחק בר שמואל בר מרתא שקל משופרי שופרי^[1].

א"ל רבי זירא: למדתנו רבינו 

למדתנו רבינו - בלקיחה זו:

משנתינו בשני סכינין וב' בני אדם.

משנתינו - דקתני שנים אוחזין בסכין אפילו בשני סכינין קמכשר:

 

אמר רב יהודה אמר רב, החליד את הסכין בין סימן לסימן, ופסקו - פסולה.

ופסקו - לתחתון כהלכתו אלא שהחליד וחזר והוציא את הסכין וחתך העליון כדרכו:

תחת העור - כשרה.

מאי קמ"ל?^[2] תנינא?!^[3]

"^[4]או שהחליד את הסכין תחת השני, ופסקו.

תחת השני - ששחט כבר את הראשון:

רבי ישבב אומר: נבלה.

נבלה - ומטמאה:

ר"ע אומר: טרפה".

אי ממתני', ה"א, ה"מ מלמטה למעלה דלא קעביד כדרך שחיטה, אבל מלמעלה למטה, דקעביד כדרך שחיטה, אימא שפיר דמי - קמ"ל. 

מלמטה למעלה - דכיון דתחת השני החליד לא אפשר אלא מלמטה למעלה:

 

^[5]תחת העור - כשרה.

בי רב אמרי: תחת העור - איני יודע.

איבעיא להו: לבי רב דאמרי, תחת העור איני יודע,

תחת מטלית מהו?

תחת מטלית - הכרוכה לה סביבות צוארה:

מהו - דהא עור נמי לאו בכלל שחיטה הוא ומספקינן ליה משום חלדה הכא נמי לא שנא, או דלמא האי גופה והאי לאו גופה:

תחת צמר מסובך - מהו?

מסובך - פלטרי"ר:

תיקו.

תיקו - וכל תיקו דאיסורא לחומרא:

 

בעי רב פפא, החליד במיעוט סימנים מהו?

החליד במיעוט סימנין - לאחר ששחט רובו בהכשר - מי אמרינן הא אישתחיט שפיר ברוב סימנין, או דלמא כולה חדא שחיטה היא ואית בה חלדה. ובמיעוט קמא פשיטא לן דנבלה ודאי:

תיקו:

תיקו - ולחומרא. וגבי הגרמה נמי דפירקא קמא (לעיל יט) בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש בין שחט שני שלישי והגרים שליש מספקא לן דלמא סבירא לן כרבנן טרופאי דמיטרפי בכל חדא מינייהו ועבדינן לחומרא. ואע"ג דשנינן לעיל (דף כט) שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה כשרה ואוקימנא בעוף ואכשרנא ממה נפשך דאי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא, אלמא דמכי עבד רובא בכשרות לא חייש לפסולא דמיעוטא? לא סמכינן אההוא שנויא, דדיחוי הוא דדחייה. וטעמא משום דמחצה על מחצה אינו כרוב ובשחיטה קמייתא לא מידי עביד, וכי שהה בפלגא קנה - לא איטריף. אבל במיעוטא בתרא בין דקנה ובין דוושט ובמיעוטא קמא דוושט מיטרפא. ואף בהלכות גדולות כתוב והיכא דשהה בסימנין בין בתחלה ובין בסוף אסור דכיון דלא אפשיט לן עבדינן לחומרא:

משנה

השוחט ב' ראשין כאחד - שחיטתו כשרה.

שנים אוחזין בסכין ושוחטים.

אפילו אחד למעלה ואחד למטה, שחיטתו כשרה.

שנים אוחזין בסכין ושוחטין - בהמה אחת:

אפילו אחד למעלה ואחד למטה - שחיטתו כשרה.

התיז את הראש בבת אחת - פסולה.

התיז את הראש בבת אחת - כאדם המתיז קנה או דלעת דוחק הסכין בכח ופוסק והיא דרסה:

היה שוחט 

היה שוחט - במשיכה:

והתיז את הראש בבת אחת. 

והתיז את הראש - בהבאה ראשונה עד שלא הספיק להוליך או הוליך תחלה ובמשיכה הותז הראש עד שלא הספיק להביא:

אם יש בסכין מלא צואר - כשרה.

אם יש בסכין מלא צואר - חוץ לצואר, כדמוקי בגמרא, יש כאן הולכה או הובאה וכשר, שיש בו כדי לשחוט במשיכה בלא דרסה. אבל אם אין אורך הסכין אלא כעובי הצואר או חוץ לצואר משהו - דרסה היא, שאין הסימנין נחתכין במשיכה זו לבדה בלא דרסה:

היה שוחט, והתיז ב' ראשין בבת אחת.

אם יש בסכין מלא צואר אחד כשרה.

אם יש בסכין מלא צואר אחד - מפרש בגמרא חוץ לשני הצוארים דיש בו שיעור שלשה צוארין:

בד"א, בזמן שהוליך ולא הביא. או הביא ולא הוליך.

אבל אם הוליך והביא אפי' כל שהוא, אפי' באיזמל כשרה:

איזמל - תער דק וקטן מאד:

אפי' באיזמל - אע"ג דאיכא למיגזר אטו יש לו קרנים כדלקמן:

גמרא

מה"מ?

אמר שמואל: דאמר קרא, (ירמיהו ט): "חץ שחוט לשונם מרמה דבר".

חץ שחוט - מה חץ הולכת במשיכה, אף שחיטה במשיכה:

תנא דבי רבי ישמעאל: "ושחט", אין ושחט אלא ומשך.

וכן הוא אומר (מלכים א י): "זהב שחוט".

זהב שחוט - משוך שהוא רך המושכין אותו כעין שעושין צורפי נחושת חוטין שעושין מהן מחטין:

ואומר: "חץ שחוט לשונם מרמה דבר".

מאי ואומר?

וכי תימא זהב שחוט שנטווה כחוט הוא 

שנטווה כחוט - ושחוט כמו שחוט, אבל שחט לאו לשון משיכה הוא:

- ת"ש: "חץ שחוט לשונם".

רבא הוה בדיק ליה גירא לר' יונה בר תחליפא,

בדק להו גירי - מפגימה:

ושחט בה עופא בהדי דפרח.

ודלמא עביד חלדה?

חזינן

__________________________________________

תוספוס

למדתנו רבינו משנתינו בשני סכינין ובשני בני אדם - משמע שכן הלכה. דבשנים ושלשה מקומות שחיטה, כשרה.

ובה"ג גריס, למדתנו רבינו משנתינו בסכין אחד ובב' בני אדם. כלומר והיאך אתה אוכל?

ומ"מ, כיון דלא חש לדבריו, ואכל משופרי שופרי, ש"מ שכן הלכה. שהרי חזר בו ממה שההיה רגיל לפרש במתניתין סכין אחד:

החליד הסכין בין סימן לסימן - לקמן (דף לב.) גבי מתני' דחלדה היה ראוי להביאה. אלא אגב דאכשר רב לעיל שחיטה שאינה מפורעת כזאת פסולה מטעם חלדה:

או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו - רבותא נקט. אע"ג שכבר נשחט האחד.

ונקט נמי אורחא דמילתא. דכששחט סימן ראשון בהובאה כשחוזר ובא לעשות הולכה תחב ראש הסכין בין סימן שני לצואר:

החליד במיעוט סימנים מהו - פי' בקונטרס במיעוט בתרא. אבל במיעוט קמא פשיטא לן דהויא נבלה.

והגרמה נמי פסק, דאפי' שחט שני שליש והגרים שליש, דעבדינן לחומרא. מדקאי הכא בתיקו.

ורבינו יצחק ברבי מאיר אומר, דבהגרמה פסקינן בפ"ק (לעיל יט.) כרבי יוסי ברבי יהודה.

ואיכא דמכשר נמי לרבנן שחט שני שלישי והגרים שליש.

ולא דמיא להכא.

דהתם שלא במקום שחיטה הוא, והוי כאילו שוחט ברגלה אחר שחיטת הסימן. (וכאן) [וכן] נמי אם לאחר שחיטת הרוב עקר (הרוב) המיעוט, שחיטתו כשרה. כיון דהוי שלא כדרך שחיטתה.

ור"ת הקשה לפירוש הקונטרס, דתניא בתוספתא, שחט רוב הגרגרת בעוף אפילו אם גמרו לזמן מרובה שחיטתו כשרה?

ומפרש ר"ת, דהכא בעי במיעוט קמא ובעי לרב יהודה דמכשר תחת העור. דדלמא אם תחב הסכין במיעוט הסימן ושחט ברוב שלמטה כדרכו הויא חלוד טפי.

ואפילו לאמרי בי רב דאמרי תחת העור איני יודע.

היינו משום דשחיטה לא שייכא בעור, והוי חלדה, לפי שהוא שלם. אבל סימן דשייכי בהו שחיטה, ואפילו הכי אין צריך לשחוט אלא הרוב, המיעוט שעל הסכין הוי כאילו נחתך, לא הוי חלדה.

א"נ מיבעיא ליה בתחב הסכין תחת מיעוט קמא, ופסקו מלמטה למעלה אח"כ שחט הרוב.

וכן שהה במיעוט סימנים דלקמן (דף לב.), מפרש ר"ת, במיעוט קמא.

והשתא אתי שפיר האי דקאמר לעיל (דף כט.), אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא דבמיעוט בתרא פשיטא ליה דכשר. והשתא לפירושו, את"ל דכשר אף במיעוט קמא לא פסלה שהייה בעוף מן התורה, כיון דהכשרו בסימן אחד.

והא דקאמר לקמן בפירקן (דף לב.) דשהייה הוי מבהמה לבהמה ועוף לעוף, היינו מדרבנן. ובקנה לא שייכא שהייה בעוף אפילו מדרבנן. דשהה במיעוט קמא כשרה מידי דהוא אמצא חצי קנה פגום.

ומה שכתוב בתוספתא, שחט חצי הגרגרת ושהה כדי שחיטה וגמרה שחיטתו פסולה.

טעות סופר הוא. וגרסינן כשרה.

דהא לעיל מייתי לה גבי מחצה על מחצה כרוב.

ומיהו גם לפירוש רבינו תם קשה מתוספתא, דתניא שחט מיעוט וושט ושהה כדי שחיטה פסולה אלמא יש שהייה במיעוט סימנים קמא. ולקמן קאי בתיקו?

ואם נאמר דלא ידעי, א"כ גם לפירוש הקונטרס נאמר דלא ידע ההיא תוספתא שהקשה ממנה ר"ת.

וה"ר אושעיא מפרש, החליד במיעוט סימנים, היינו לאחר ששחט רוב האחד, והחליד תחת המיעוט שנשאר, ושחט סימן שני.

ושהה במיעוט סימנים דלקמן, מפרש דקאי אשוחט בסכין רעה. דקאמר התם אפילו הוליך והביא כל היום כולו כשר. ומבעיא לן אם שחט רובו של אחד והוליך והביא כל היום כולו במיעוטו מהו? דדלמא הא דמכשיר בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שמא היינו במתעסק לחתוך הסימן, אבל כאן שכבר חתך רובו הרי הוא כאילו נחתך כולו, וכשמוליך ומביא כל היום כולו באותו מיעוטא הוי כאילו מוליך ביד וברגל ויש כאן שהייה ופסולה:

תנאי דבי רבי ישמעאל ושחט אין ושחט אלא ומשך - דאע"ג דאיהו גופיה דריש בריש פירקין (לעיל כז.) ושחט במקום ששח חטהו תרתי ש"מ:

חוץ לצואר כמלא צואר - לכאורה נראה שצריך להוליך כל אותו מלא צואר שחוץ לצואר. ולכך צריך אותו שיעור.

ומיהו נראה, דאין צריך. ולא הוצרך שיעור זה אלא כדי שישחוט בריוח. ופעמים שהסכין חריף ושוחט הרוב בלא הולכת כמלא צואר: