וכלים דומיא דאדם.
מה אדם דבעינן כוונה אף כלים נמי דקא מכוין להו אדם.
ה"ג וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הוא - אף כלים דקמיכוין להו אדם:
וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימרא?
מהו דתימא: ליגזר משום חרדלית של גשמים.
חרדלית של גשמים - זרם גשמים המקלח מן ההר בכח ואין טובלין בו דהנצוק והקטפרס אינו חיבור ולא הוו מקוה דארבעים סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואף על פי שיש הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו חיבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון. ורב האי גאון גריס הרדלית שבאין מדליו של הר:
אי נמי, ליגזר ראשין אטו כיפין.
נגזור ראשין אטו כיפין - דתנן: מטבילין כלים בראש הגל הנתלש מן הים והלך למרחוק ובא לארץ נכנס אדם תחת ראשו ומקבלו דהוי טבילה זו במחובר לקרקע:
קמ"ל דלא גזרינן.
קמ"ל דלא גזרינן - לשון קושיא הוא ודלא בעינן כוונה לחולין מנלן:
ומנא תימרא דלא מטבלינן בכיפין?
ואין מטבילין בכיפין - שלא יזרוק כלים בכיפי הגל דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה, וטעמא כדמפרש מפני שהיא טבילת אויר ואין מטבילין באויר:
דתנן: "מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין - שאין מטבילין באויר".
אלא חולין דלא בעי כוונה מיהא מנלן?
דתנן: "פירות שנפלו לתוך אמת המים, ופשט מי שידיו טמאות ונטלן - ידיו טהורות.
ידיו טהורות - דלא בעינן כוונה לחולין:
ופירות, אינן: ב"כי יותן".
אינן בכי יותן - דלא אחשבה להך נפילה:
ואם בשביל שיודחו
ואם בשביל שיודחו ידיו - נתכוין ליטול את הפירות מן המים:
- ידיו טהורות.
ידיו טהורות - כ"ש שנתכוין:
ופירות, ב"כי יותן".
ופירות הרי הן בכי יותן - ומקבלין טומאה מכאן ואילך, דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן, והוה ליה משקה שסופו לרצון, ותנן מכשירין (פ"א מ"א) כל משקה שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון מכשיר:
איתיביה רבא לרב נחמן: "טבל לחולין, והוחזק לחולין - אסור למעשר".
לחולין - לאכול חולין, הוחזק נתכוין בשעת טבילה לכך:
הוחזק - אין, לא הוחזק - לא?
הכי קאמר, אע"פ שהוחזק לחולין - אסור למעשר.
הכי קאמר - לעולם חולין לא בעו כוונה, והאי דתנא בהו הוחזק - דאיצטריך לאשמועינן דאע"ג דאיכוין לטבילת טהרה לא הויא כוונת חולין כוונה למעשר:
איתיביה: "טבל ולא הוחזק - כאילו לא טבל".
מאי לאו, כאילו לא טבל כלל?
לא - כאילו לא טבל למעשר, אבל טבל לחולין.
הוא סבר, דיחויי קא מדחי ליה.
נפק, דק, ואשכח.
דתניא: "טבל ולא הוחזק - מותר לחולין, ואסור למעשר".
אמר ליה אביי לרב יוסף: לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן, מהא?
רבי יוחנן - דאמר לעיל אף לביתה לא טהרה:
א"ל: רבי יוחנן הוא דאמר כרבי יונתן בן יוסף.
דתניא: "רבי יונתן בן יוסף אומר, (ויקרא יג[1]): "וכובס", מה ת"ל שנית?
נגעי בגדים - כתיב בהו ב' כבוסים, תכבוסת ראשונה: וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו וגו' לראות אם יפשה או יעמוד או יכהה, וכיבוס שני לאחר הסגר שאחר כיבוס ראשון והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס בראשונה קודם הסגר וסר מהם הנגע בימי הסגר וכובס שנית לשום טבילה וטהר:
מה ת"ל שנית - פשיטא דשנית הוא:
מקיש תכבוסת שניה,
מקיש תכבוסת שנייה - שהיא לשם טבילת טהרה:
לתכבוסת ראשונה.
לתכבוסת ראשונה - שהיא להסגיר:
מה תכבוסת ראשונה לדעת,
מה ראשונה לדעת - אדם דכתיב וצוה הכהן וכבסו:
אף תכבוסת שניה לדעת.
אף שניה לדעת - ולא שיפול במים מאליו:
אי מה להלן בעינן דעת כהן, אף כאן בעינן דעת כהן?
ת"ל, (ויקרא יג) "וטהר" מכל מקום".
מתקיף לה רב שימי בר אשי: ומי אמר רבי יוחנן הכי?!
מי א"ר יוחנן - דחולין בעי כוונה:
והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה?
ותנן: "נפלה סכין ושחטה - אע"פ ששחטה כדרכה, פסולה".
והוינן בה: טעמא, דנפלה, הא הפילה הוא - כשרה, ואע"ג דלא מיכוין.
ואמרינן: מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה?
אמר רבא: רבי נתן היא.
בשחיטה, אפילו רבי יונתן בן יוסף.
מדגלי רחמנא, מתעסק בקדשים - פסול, מכלל, דחולין לא בעינן כוונה.
מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים - שוחט קדשים שלא בכוונה דפסולין דכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו בפ"ק (לעיל יג):
ורבנן?
ורבנן - דאמר לעיל וחכמים פוסלין:
נהי דלא בעינן כוונה לזביחה, לחתיכה בעינן.
אמר רבא, בהא זכנהו רבי נתן לרבנן.
זכנהו - נצחן כלומר בזאת נראין דבריו מדבריהם:
מי כתיב: "וחתכת"?! (דברים יב) "וזבחת" כתיב.
אי בעינן כוונה לחתיכה אפילו לזביחה נמי ליבעי, אי לא בעינן כוונה לזביחה לחתיכה נמי לא ליבעי?
היכי דמי, נדה שנאנסה וטבלה?
אילימא דאנסה חבירתה ואטבלה?
כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא?
ועוד, בתרומה נמי אכלה.
דתנן: "החרשת והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה, אם יש להן פקחות מתקנות אותן - אוכלות בתרומה".
מתקינות - בודקות אותן בשעת וסתן ומטבילות אותן בשעת טבילתן:
א"ר פפא: לר' נתן, שנפלה מן הגשר.
לרבי נתן - דאמר לא בעינן כוונה אפילו לחתיכה, ודכוותה הכא קאמר רב אליבי' שנפלה מן הגשר, שלא נתכונה אפילו לרחוץ. ור' יוחנן לא מדמי טבילה לשחיטה דקדריש וכובס שנית ובשחיטה קרא קדריש להכשיר כדאמרינן מדגלי רחמנא מתעסק כו':
ולרבנן: שירדה להקר:
ולרבנן - דבעו מיהא כוונה לחתיכה ודכוותה בטבילה מכשר רב אליבייהו:
שירדה להקר:
כשירדה להקר - ולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים:
אמר רבא: שחט פרה,
שחט - פרה אדומה:
ושחט בהמה אחרת עמה, לדברי הכל פסולה.
ושחט אחרת עמה - חולין שנתכוין לה:
- לדברי הכל פסולה.
דברי הכל - פרה פסולה מחמת מלאכה האחרת, ובהמה כשרה:
ה"ג - שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה - דברי הכל פסולה. נשחטה בהמה אחרת עמה - לר' נתן פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה:
_______________________________________________________
תוספוס
וכי תימא ביושב ומצפה מאי למימרא - פירוש אי אמרת בשלמא דלא מיירי ביושב ומצפה אלא סתמא כדקתני א"ש. דמשמע דאשמועינן דחולין לא בעו כוונה. אבל אי איכא למידחי דאיירי ביושב ומצפה, מאי למימרא?
דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה. דהא לא משמע מיניה דאיירי ביושב ומצפה. דסתם קתני ונפל, דמשמע טפי בלא יושב ומצפה.
והרי"ך פירש, מאי למימרא, דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה, דהא קתני טהורה, משמע דקולא אתא לאשמועינן:
גזירה משום חרדלית של גשמים - פירש בקונטרס ואין טובלין בחרדלית משום דתנן (טהרות פ"ח מ"ט) הנצוק והקטפרס אין חיבור. ואין כאן מ' סאה במקום אחד. אע"פ שיש הרבה למעלה ולמטה.
ובחנם פירש כן, דאפילו יש כמה סאין באותו מדרון, אסור לטבול בו. דמקוה אינו מטהר בזוחלין. כדתניא בת"כ אך מעין ובור וגו' אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה כו' ת"ל אך מעין ובור מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן.
ובקונטרס הביאה פרק במה אשה (שבת דף סה: ד"ה וסבר):
דתנן מטבילין בראשין - קצת תימה דאי משנה היא מה צריך לאשמועינן תרי זימני דמטבילין בראשון?
ושמא ההוא דמטבילין בראשון איירי מדאורייתא דומיא דאין מטבילין בכיפין דהוי מדאורייתא. ובההיא דגל שנתלש אשמועינן דאפילו מדרבנן לא גזרינן:
ופירות הרי הן בכי יותן - היינו לאחר שהעלם דכל זמן שהן מחוברין במים לא מיתכשרי כדתנן במסכת מכשירין (פ"ד מ"ו) נדה שהיתה מדיחה צנון במערה טהור העלתהו כל שהוא טמא פירוש דאז הוכשרו.
והא דאמר פ"ק דפסחים (דף טז.) דאיכא תרי קראי לענין הכשר חד בתלושין וחד במחוברין. וצריכי?
היינו כשנפלו במחוברין דמיתכשרי לאחר שהעלם ואע"פ שאז הם תלושין מכל מקום אצטריך משום דבתחלת דיבוקן היו במים מחוברים:
הוא סבר דיחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא כו' - וא"ת אמאי סבר דמדחי ליה והלא כבר זה דקדק מן המשנה דקתני ידיו טהורות ומה מדקדק יותר מברייתא זו?
וי"ל דיש חילוק בין טבילת כל גופו לנטילת ידים דטבילת גופו חמירא טפי.
וכן צריך לומר בסמוך, דפריך מסתם משנה לר' יוחנן, ומשני דשחיטה אפילו ר' יוחנן מודה.
ואכתי תקשי ליה משנה דמסכת מכשירין (פ"ד מ"ז) אלא טבילת ידים שאני:
נהי דלא בעינן כוונה לזביחה - פירוש להתירה בזביחה זו לחתיכה מיהא בעינן פירוש לחתיכת סימנים כדפרישית: