נשחטה בהמה אחרת עמה,
נשחטה בהמה אחרת עמה - בלא מתכוין:
לרבי נתן - פרה פסולה, בהמה כשרה.
לרבי נתן - דמכשיר שחיטת חולין בלא כוונה - בהמה כשרה ופרה פסולה. ואע"ג דשלא בכוונה לא מסח דעתיה ולא מיקרי מתעסק במלאכה אחרת - הואיל ושחיטתו כשרה מיפסלא משום ושחט אותה ולא אותה וחבירתה:
לרבנן - פרה כשרה בהמה פסולה.
לרבנן פרה כשרה - דהא שחיטת בהמת חולין לאו שחיטה היא, ומשום מלאכה ליכא למיפסל דשלא במתכוין לא מיקרי עוסק במלאכה אחרת, דטעמא דמלאכה אחרת משום דמסח דעתיה מפרה הוא, והיכא דלא איכוין למלאכה אחרת ליכא היסח הדעת. והכי אמרינן לקמן נחתכה דלעת עמה - דברי הכל כשרה:
פשיטא?
פשיטא - אכתי לא שמעינן דכל העוסקים בפרה פוסלין אותה במלאכה:
"נשחטה בהמה אחרת", לרבי נתן איצטריכא ליה.
נשחטה בהמה אחרת לר' נתן איצטריכא ליה - דכיון דמלאכה לא מיקריא שלא בכוונה, כדאמרינן לקמן נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה, משום שחיטת חבירתה נמי אע"ג דשחיטה שלא בכוונה שמה שחיטה, הוה אמינא לא תפסול, דושחט אותה משמע ולא אותה וחבירתה, והיכי דמי כגון ששחט שתי פרות אדומות בהדי הדדי:
סד"א (במדבר יט): "ושחט אותה", אמר רחמנא, ולא אותה וחבירתה.
והיכי דמי, כגון ששחט שתי פרות בהדי הדדי.
אבל בהמה דחולין, אימא לא.
קמ"ל.
קמ"ל - דחולין נמי משמע. אבל רישא דנתכוין לאחרת לא איצטריכא, דנהי נמי דאותה וחבירתה משמע שתי פרות אדומות מיהו כיון דנתכוין למלאכה אחרת, מיפסלא משום היסח הדעת דלא גרעה מחתיכת דלעת:
חתך דלעת עמה - דברי הכל פסולה.
חתך דלעת עמה דברי הכל פסולה - דהא מלאכה היא:
נחתכה דלעת עמה - דברי הכל כשרה:
נחתכה דלעת עמה דברי הכל כשרה - דשלא בכוונה לא מיקרי עוסק במלאכה. ורישא לרבי נתן טעמא דכתיב ושחט אותה ולא חבירתה עמה. ושלא בכוונה נמי שמה שחיטה:
משנה
נפלה סכין והגביהה.
נפלה סכין והגביהה - ושהה בהגבהה זו:
נפלו כליו והגביהן.
כליו - בגדיו:
השחיז את הסכין,
או שהשחיז את הסכין - קודם שחיטה:
ועף, בא חבירו ושחט.
ועף - נתייגע וכשהתחיל לשחוט לא היה בו כח ופסק שחיטתו ובא חבירו ושחט:
אם שהה כדי שחיטה - פסולה.
רבי שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור:
כדי ביקור - מפרש בגמרא:
גמרא
מאי כדי שחיטה?
מאי כדי שחיטה אמר רב כדי שחיטת בהמה אחרת - ולא תימא כדי שיגמור שחיטתו ותו לא:
אמר רב: כדי שחיטת בהמה אחרת.
אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: כדי שחיטת בהמה לבהמה, ועוף לעוף.
בהמה לבהמה ועוף לעוף - כדי שחיטת בהמה אחרת משערין לשהיית שחיטת בהמה, ובכדי שחיטת עוף אחר משערינן לשהיית שחיטת עוף:
או דלמא, אף בהמה לעוף?
או דילמא אפילו - בכדי שחיטת בהמה משערינן לשהיית שחיטת העוף, דהיינו קולא:
אמר להו: לא הוה בדיחנא ביה בחביבי, דאישייליה.
אמר להו לא הוה בדיחנא בחביבי דאישייליה - לא היתה דעתי גסה בדודי רבי חייא כשלמדתי הלכה זו ולא היה בסבר פנים עמי שאשאלנו דבר זה, רב בר אחוה ובר אחתיה דרבי חייא הוה:
אתמר: אמר רב, כדי שחיטת בהמה לבהמה. ועוף לעוף.
ושמואל אמר: אפילו בהמה לעוף.
אף בהמה לעוף - קולא היא שנתנו לעוף שיעור שחיטת בהמה לשהייתו:
וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אפילו בהמה לעוף.
רבי חנניא אמר: כדי שיביא בהמה אחרת וישחוט.
"יביא", אפילו מעלמא?! נתת דבריך לשיעורין?
לשיעורין - פעמים שהיא רחוקה ופעמים קרובה:
אמר רב פפא: עומדת להטיל,
עומדת - כאן ומחוסרת הטלה לארץ:
איכא בינייהו.
איכא - בין רבי חנינא לרבי יוחנן. רבי יוחנן משער בשחיטה לחודה ורבי חנינא בעי הטלה ושחיטה:
אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא: כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט.
דקה לדקה. וגסה לגסה.
דקה לדקה - לשהיית בהמה דקה משערינן בכדי שחיטת בהמה דקה דכוותה. ואף על גב דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן כיון דקים ליה רבי יוסי בר רבי חנינא בשיטתיה דרב דאמר דקה לדקה וגסה לגסה ממילא שמעינן ועוף לעוף ועבדינן לחומרא:
אמר רבא, השוחט בסכין רעה,
בסכין רעה - שאין חידודה חותך יפה:
אפילו כל היום כולו -
אפילו כל היום כולו - ומאריך ושוהה בשחיטה אחת:
כשרה.
כשרה - הואיל וכל שעה הוא מוליך ומביא ולא הפסיק בשחיטתו:
בעי רבא: שהיות מהו שיצטרפו?
שהיות מהו שיצטרפו - הפסיק ב' ושלש פעמים בשחיטה אחת ושהה בין שלשתן כדי שיעור שלם:
ותפשוט לה מדידיה?
מדידיה - השוחט בסכין רעה, אלמא לא מצטרפי, דקא ס"ד ואפילו הפסיק קאמר אלא שלא שהה בפעם אחת כשיעור:
התם בדלא שהה.
התם בדלא שהה - כלל:
בעי רב הונא בריה דרב נתן: שהה במיעוט סימנים
במיעוט סימנים - שחט הרוב ושהה במיעוט האחרון וגמר שחיטתו:
מהו?
מהו - מי אמרינן כיון דעבד ליה רובא אתכשר או דלמא כיון דהדר וגמרה כולה חדא שחיטה היא:
תיקו:
תיקו - ולחומרא. ובמיעוט קמא: אי דגרגרת - לאו מידי עביד ולא שהייה היא. ואי דוושט דנקובתו במשהו - מיטרפא ממה נפשך דהא כיון דשהה אזיל ליה מעשה קמא, והוה ליה נקב בעלמא וטרפה. ונראה דהשוחט רוב סימנין והשליך מידו והעוף שוהה למות אסור לחזור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה, דמוטב שיכה על הצואר בסכין או ימתין עד שימות:
ר"ש אומר אם שהה [כדי ביקור]: מאי כדי ביקור?
אמר רבי יוחנן, כדי ביקרו של חכם.
כדי ביקור חכם - בדיקת סכין:
אם כן נתת דבריך לשיעורין?
לשיעורין - פעמים דחכם רחוק ופעמים קרוב:
אלא כדי ביקור טבח חכם:
טבח חכם - שזה השוחט חכם הוא:
משנה
שחט את הוושט, ופסק את הגרגרת.
ופסק את הגרגרת - היינו עיקור, ובבהמה קאי:
או פסק את הגרגרת, ואח"כ שחט את הוושט.
או שחט אחד מהן, והמתין לה עד שמתה.
או שהחליד את הסכין תחת השני,
תחת השני - בין הסימן לצואר:
ופסקו.
ופסקו - מלמטה למעלה:
רבי ישבב אומר: נבלה.
ישבב - שם חכם. וכן הוא בדברי הימים (א' כד) גבי משמרות:
ר"ע אומר: טרפה.
כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע: כל שנפסלה בשחיטתה - נבלה.
כל ששחיטתה כראוי, ודבר אחר גרם לה ליפסל - טרפה.
והודה לו רבי עקיבא:
גמרא
שחט את הוושט וכו' והודה לו רבי עקיבא:
ורמינהי, "אלו טרפות בבהמה
_____________________________________
תוספוס
נשחטה בהמה אחרת עמה לרבנן פרה כשרה - ואם תאמר ואותה ולא אותה וחבירתה לרבנן למה לי?
אי לשוחט בהמה אחרת עמה תיפוק ליה מטעם מלאכה, כמו חתך דלעת עמה?
ויש לומר, דאיצטריך לשוחט שתי פרות ונתכוין לשחוט דמשום מלאכה אחרת לא מפסלו כיון דשתיהן לשם פרה:
אבל פרה דחולין אימא לא קמ"ל - וא"ת דאמר בריש זבחים (דף ז.) שחט אחת על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה דכתיב וכפר עליו ולא על חבירו חבירו דומיא דידיה שמחוייב חטאת כמותו והכא נמי נימא אותה ולא אותה וחבירתה דומיא דידה?
ויש לומר דהתם וכפר עליו משמע עליו מכפר ולא על חבירו מכפר על המחוייב חטאת כזה דשייכא ביה כפרה זו:
ושמואל אמר אף בהמה לעוף - ר"א פסק כשמואל ורבי יוחנן דאמרי בהמה לעוף.
ובקונטרס פסק לחומרא כרב דאמר עוף לעוף דקיימי אמוראי דמערבא כוותיה דאמרי דקה לדקה וגסה לגסה וכ"ש עוף לעוף דיותר חלוק עוף מבהמה ממה שחלוקין דקה מגסה.
וגם בה"ג פסק גסה לגסה ודקה לדקה ועוף לעוף:
כדי ביקור טבח חכם - ובסכין הראוייה לאותה בהמה חוץ לצואר כמלא צואר:
ורמינהי אלו טרפות בבהמה ספוקת הגרגרת - וא"ת נהי דנבלה הויא מ"מ לא פקע מינה איסור טרפות וחייב אף משום טריפות כדמשמע בשמעתין דמסוכנת (לקמן לז.)?
והא דאמר בפרק חטאת העוף (זבחים דף סט:) יצא עוף טמא שאין במינו טרפה לא משום דלא שייכא ביה שחיטה ואפילו נשחטה הויא נבלה ופקע מינה איסור טרפה כי אתא איסור נבלה אלא פירוש שאין בינו טרפה היינו טרפה לחודיה דאף כי נשחט לקי אף משום נבלה
וי"ל, דהכי פריך דאי איתא דלא מהניא ביה שחיטה והויא ליה נבלה לא הוה ליה למיתני אלו טרפות אלא הוה ליה למיתני ואלו נבלות שהוא עיקר האיסור.
ואם תאמר דנקט איסור טרפה לאשמועינן שאם חתך כזית בשר מחיים דלקי אף משום טרפה?
ויש לומר דמתניתין דאלו טרפות משמע ליה לאחר שחיטה מדקתני סיפא כל שאין כמוה חיה ולא קתני כל שאין חיה: