מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהרה מידי נבלה או לא?
מי מצטרף ראשון לשני - הואיל וגם הוא לטהר נשחט או לא. ופשיט התם אם מצטרף סימן ראשון לסימן שני להתיר שאר העובר באכילה לא יצטרף עמו לטהר אותו אבר מידי נבלה. ולענין ניקבו בני מעיים נמי תפשוט דמצטרף דלא מהני חילוק לפסול בשחיטה הואיל ובסימנין לא איתיליד ריעותא:
עד כאן לא איבעיא לן אלא לטהרה מידי נבלה, אבל באכילה אסורה.
עד כאן לא איבעיא כו' - והשתא אהדרינן לשמעתין דאמרינן הדר ביה ר' זירא מההיא דלעיל מדבעי מהו לטהרה מידי נבלה מכלל דפשיטא ליה דאיטרפא בנקיבה דביני ביני:
א"ל רב אחא בר רב לרבינא: דלמא לעולם לא הדר ביה.
לא הדר ביה - ופשיטא ליה לרבי זירא דאף באכילה שריא דאין טרפה לחצי חיות, והא דבעי רבי זירא לענין טומאה:
ור' זירא לדבריו דרבא קאמר, וליה לא סבירא ליה.
לדבריו דרבא - דאמר לעיל לא אמר ריש לקיש אלא בריאה אבל בבני מעיים טרפה - מיבעיא ליה לר' זירא אם טהורה מיהא מידי נבלה או לא:
אמר רב אחא בר יעקב: שמע מינה מדר' שמעון בן לקיש, מזמנין ישראל על בני מעיים. ואין מזמנין עובד כוכבים על בני מעיים.
מדריש לקיש - דאמר כיון שנחתך קנה הוי ריאה כמנחא בדיקולא - שמע מינה אין מזמנין עובד כוכבים על בני מעיים משום ריאה, דהוי כמי שהוציאה מן הבהמה בעודה מפרכסת, ועובד כוכבים לאו בשחיטה תלי היתר אכילה דידיה, שלא הוזכרה שחיטה אצלו ואבר מן החי נאסר להן, ואין יוצאה להן מידי אבר מן החי עד שתמות אבל לישראל יצתה מידי אבר מן החי ע"י שחיטתה:
מאי טעמא?
ישראל דבשחיטה תליא מילתא, כיון דאיכא שחיטה מעלייתא אישתרי להו.
עובד כוכבים דבנחירה סגי להו, ובמיתה תליא מילתא, הני כאבר מן החי דמו.
אמר רב פפא: הוה יתיבנא קמיה דרב אחא בר יעקב,
הוה יתיבנא קמיה דרב אחא - כי אמר להא מילתא:
ובעי דאימא ליה, מי איכא מידי דלישראל שרי, ולעובד כוכבים אסור?
ולא אמרי ליה.
ולא אמרי ליה - ונחמתי בעצמי ולא הקשיתי לו:
דאמינא: הא טעמא קאמר!
תניא, דלא כרב אחא בר יעקב.
"הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה,
הרוצה לאכול כו' - משום דמעלי, כדאמר לקמן בסמוך הרוצה שיבריא:
חותך כזית בשר מבית השחיטה, ומולחו יפה יפה,
מבית השחיטה - שאינו מחוסר הפשט ויכול לחותכו מיד קודם יציאת הנפש וממתין לה עד שתצא נפשה. דאמרינן בארבע מיתות (סנהדרין דף סג) מנין שאסור לאכול מן הבהמה קודם שתצא נפשה ת"ל לא תאכלו על הדם:
ומדיחו יפה יפה, וממתין לה עד שתצא נפשה, ואוכלו.
ומדיחו יפה יפה - מפני שעדיין נבהל הדם לצאת ולא יצא:
אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו".
אחד עובד כוכבים כו' - ולא אמרינן במיתה תליא מילתא והויא אבר מן החי לגבייהו והיינו דלא כרב אחא:
מסייע ליה לרב אידי בר אבין.
דאמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיאן: הרוצה שיבריא, חותך כזית בשר מבית שחיטתה של בהמה, ומולחו יפה יפה, ומדיחו יפה יפה, וממתין לה עד שתצא נפשה.
אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו:
משנה
השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם - כשרים.
ונאכלין בידים מסואבות. לפי שלא הוכשרו בדם.
בידים מסואבות - כלומר בלא נטילה דגזרו עליהם להיות שניות. ובגמרא פריך אפילו הוכשרו נמי אין שני עושה שלישי בחולין:
ר' שמעון אומר, הוכשרו בשחיטה:
הוכשרו בשחיטה - מגו דשריא שחיטה להך בשר מידי אבר מן החי - משויא ליה נמי אוכלא לגבי טומאה:
גמרא
טעמא דלא יצא מהן דם, הא יצא מהן דם - אין נאכלים בידים מסואבות.
אמאי? ידים שניות הן, ואין שני עושה שלישי בחולין?
וממאי דבחולין עסקינן?
דקתני: "חיה". דאילו קדשים, חיה בקדשים מי איכא?!
ותו, אי בקדשים, כי "לא יצא מהן דם" כשרה?!
כי לא יצא מהן דם כשרה - בתמיה זריקת דם הוא דשריא להו דכתיב (דברים יב) ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל:
הוא עצמו לדם הוא צריך.
ותו, אי בקדשים, כי יצא מהן דם מי מכשיר?
והאמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר?
שאינו מכשיר - אם נפל על הזרעים:
שנאמר: (דברים יב) "על הארץ תשפכנו כמים".
דם שנשפך כמים, מכשיר.
דם הנשפך כמים - הוי כמים:
שאינו נשפך כמים, אינו מכשיר.
ותו, אי בקדשים, כי "לא יצא מהם דם", לא מתכשרי?!
ליתכשרי: בחיבת הקדש?
דקיי"ל: חיבת הקדש - מכשרתן.
דקיימא לן חיבת הקדש מכשרתן - למיהוי אוכלא ולקבולי טומאה. דתניא בפסחים: (דף לה) והבשר לרבות עצים ולבונה, דאע"ג דלאו אוכלא נינהו חיבת הקדש משויא להו אוכלא:
א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה: הכא בחולין שלקחן בכסף מעשר עסקינן.
בכסף מעשר - בירושלים דכתיב (שם יד) ונתת הכסף וגו', ואשמועינן דשני עביד בהו שלישי דלא כר"מ:
ודלא כר"מ.
דתנן:
ֹֹ_____________________________________
תוספוס
מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה - הא דלא אדכר הדחה קמייתא?
כגון דחלליה בי טבחי. כדאמר בפרק כל הבשר (לקמן דף קיג.)
אי נמי משום דאיירי בבשר בית השחיטה ולא הוצרך להזכיר. ולקדירה איירי.
אי נמי מיירי לצלי.
אף ע"ג דלצלי לא בעי מליחה?
שאני הכא שנחתך קודם שתצא נפשה מבית השחיטה. ועדיף מבישרא דאסמיק בפ' כיצד צולין (פסחים דף עד:):
אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו - משמע דטעמא משום דליכי מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור.
ותימה דבפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) פריך והא איכא יפת תואר? ומשני שאני עובדי כוכבים דלאו בני כיבוש נינהו. וה"נ שאני עובדי כוכבים דלאו בני שחיטה נינהו כדאמר לעיל?
ואין להקשות מהא דאמר פרק ד' מיתות (שם דף נח:) עובד כוכבים ששבת חייב וכן העוסק בתורה?
דבדבר שהוא מצוה לישראל לעשות לא שייך למימר מי איכא מידי דלישראל שרי וכו'.
ואע"ג דאמר אפילו ששבת בשבי בשבת חייב?
מכל מקום לא דמי הואיל ויש מצות שביתה לישראל כמו בשבת.
ואע"ג דבן נח נהרג על העוברים כדאמר התם וישראל אינו נהרג?
נהי דפטור, מ"מ לא שרי.
וא"ת דבפרק גיד הנשה (לקמן דף קב.) דפליגי אם נוהג אבר מן החי בטמא ואמרינן מחלוקת בישראל אבל בבני נח דברי הכל מוזהרין על הטמא כטהורין בשלמא לרבנן אע"ג דאין ישראל מוזהר אל אבר מן החי דטמא מ"מ אסיר ליה משום טמא ולא אשכחת דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור אלא לר' מאיר דאמר דאין נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד והא איכא אבר מן החי דחיות ועופות הטהורין דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור?
וכי תימא דלא חיישינן כיון דסתם אבר מן החי אסור לישראל א"כ מאי פריך התם בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) מגזל דפחות משוה פרוטה?
וי"ל מדכל מקום אבר מן החי דידהו אסור משום דבעיא שחיטה אע"ג דעובד כוכבים אסור במשהו בשר וגידים ועצם וישראל לא מיתסר אלא בכזית בשר הא אמר ר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה.
ולריש לקיש דאמר חצי שיעור מותר מן התורה דלמא לית ליה ההוא כללא אלא סבר לה כמ"ד הכא אין מזמנין עובדי כוכבים על בני מעיים:
השוחט בהמה חיה ועוף לא יצא כו' - משמע דדם חיה ועוף מכשירין.
וקשה להר"ר יעקב מאורליינ"ש דבגמרא דריש דדם קדשים אינו מכשיר מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים מכשיר כו' ובפרק כסוי הדם (לקמן דף פד.) אמרינן דלא אמרינן בהמה בכלל חיה לכסוי משום דכתיב על הארץ תשפכנו כמים מה מים לא בעי כסוי אף האי נמי לא בעי כסוי אלמא בדם חיה ועוף דכתיב כסוי לא הוי בכלל תשפכנו כמים?
ויש לומר דכל דם הנשפך על הארץ שאין מקבלים אותו בכלי כגון דם חיה ועוף הוקשה למים בין לענין הכשר בין לענין פטור כסוי אלא דלענין כסוי גלי רחמנא דדם חיה ועוף בעי כסוי אבל מכל מקום הוקש למים לענין דנשפך על הארץ:
ונאכלין בידים מסואבות - לצלי איירי דלאף בעי הדחה.
אי נמי לקדירה והודחו במי פירות:
דם שאינו נשפך כמים אינו מכשיר - הקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש דבפרק כל שעה (פסחים דף כב.) פריך והרי דם דכתב רחמנא וכל נפש מכם לא תאכל דם ותנן אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרים לגננין לזבל ומשני אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרין בהנאה אף דם מותר בהנאה והשתא היכי דייק היתר הנאה מהאי קרא לדם קדשים הא לא איתקש למים?
ויש לומר דמכל מקום כיון דדם חולין שרי בהנאה אם כן אכילה דכתיב גבי דם הויא אכילה ממש. [וע"ע תוספות פסחים דף כב. ד"ה מה]: