צורת הדף

(ויקרא כב, כז) או כשב - פרט לכלאים

פרט לכלאים - בן רחל ותייש שפסול לקרבן ומרבויא דאו דריש ליה:

או עז - פרט לנדמה.

נדמה - עז שילדה מתייש כמותה ובנה דומה לרחל:

כי יולד - פרט ליוצא דופן.

פרט ליוצא דופן - שקרעוה והוציאוה פעמים שמתה ופעמים שחיה:

שבעת ימים - פרט למחוסר זמן.

ז' ימים פרט למחוסר זמן - שלא הגיע לז' ימים ואפילו אמו קיימת:

תחת אמו - פרט ליתום.

תחת אמו - היה שעה אחת פרט ליתום. וה"ד האי יתום אילימא דילידתיה אמיה ולאחר שעה מתה - לעולם תיחי? בתמיה וכי לעולם צריכה לחיות? והא: תחת אמו קרינן ביה. והא ליכא למימר דאשמועינן קרא שתחיה אמו כל ז'. דתניא בת"כ ר' יוסי הגלילי אומר מה תלמוד לומר תחת אמו לפי שנאמר ז' ימים יהיה עם אמו יכול כל ז' ת"ל תחת אמו אי תחת אמו יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו משמע ששניהם בעולם אחד שתהא קרויה אמו. הא כיצד אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת. והאי תחת אמו משמע ליה לרבי יוסי הגלילי חליפי אמו שמתה אמו והוא נשאר במקומה:

האי יתום ה"ד?

אילימא דילידתיה אמיה והדר מתה - לעולם תיחי ותיזיל?

אלא דמתה והדר ילידתיה

אלא דמתה והדר ילידתיה - היינו יוצא דופן דכל שקרעוה והוציאו את ולדה בין מתה ובין חיה הוי יוצא דופן:

- מכי יולד נפקא?

אלא פשיטא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים.

זה פירש למיתה - אמו כלומר בשעת מיתתה ילדה דרך הרחם. ואשמועינן קרא דבעינן חיות עד גמר לידה ולאחר לידה מעט ואי לא ה"ל יתום. דעל כרחיה האי תחת אמו למעוטי חיה באמצע לידה ומתה בגמר לידה אתי:

אי אמרת בשלמא בעינן חיותא בסוף לידה.

אי אמרת בשלמא - אחר סוף לידה אשמועינן דבעינן חיותא שיצא כולו מחיים ולמעוטי מתה בגמר לידה:

היינו דאיצטריך קרא למעוטי.

היינו - דלא אימעיט ליה מתה בסוף לידה מכי יולד פרט ליוצא דופן דהאי נמי לאו יוצא דופן הוא כי מתה בגמר לידה:

אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה, 

אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה - וקרא למעוטי מתה באמצע לידה אתא:

למה ליה מכי יולד נפקא.

למה לי קרא מכי יולד נפקא - דאכתי ה"ל יוצא דופן אלא ש"מ כל מלתא דבעו בה רבנן חיותא בעינן שיהא חיות בגמר דיליה:

אמר רבא: הלכתא כי הא מתניתא: בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה.

פסולה - אם מסוכנת היא דדרכה לעשות כן בהוצאת נפש:

במה דברים אמורים ביד אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשרה.

בד"א בדקה.

אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה - כשרה

גסה - לאו אורחה בהכי וחיותא הוא:

ועוף אפילו לא רפרף אלא גפו.

ריפרוף - בציר מכשכוש:

ולא כשכש אלא זנבו - הרי זה פירכוס.

מאי קמ"ל?

כולהו תננהי

כולהו תננהו - לשון קושיא הוא כלומר למה ליה לרבה לאשמועינן דהלכתא הכי הא סתם מתניתין היא:

בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה - פסולה שאינה אלא הוצאת נפש.

יד אין רגל לא.

דקה אין גסה לא.

עוף איצטריכא ליה דלא תנן:

מתני' 

השוחט לעובד כוכבים - שחיטתו כשרה.

ור"א פוסל.

ורבי אליעזר פוסל - דכיון דבהמה דעובד כוכבים היא אע"ג דישראל קשחיט - מהניא ביה מחשבת עובד כוכבים, דסתם מחשבתו לעבודת כוכבים:

אמר ר"א: אפילו שחטה לאכול לעובד כוכבים מחצר כבד שלה - פסולה.

חצר כבד - טרפשא דכבדא איברר"ש בלע"ז:

שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים.

א"ר יוסי: ק"ו הדברים

אמר רבי יוסי קל וחומר - דלא מהניא בה מחשבת בעלים הואיל וישראל שחיט לה:

ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין.

ומה במקום שמחשבה פוסלת - דהיינו במוקדשין כדכתיב (ויקרא ז) לא יחשב קרי ביה לא יחשב לאוכלה ביום השלישי כי פגול יהיה והכי מפרש בזבחים (דף כט:):

אין הכל הולך אלא אחר העובד.

אין הכל הולך אלא אחר העובד - דכתיב המקריב לא יחשב אבל בעלים לא פסלי במחשבתן כי מקריב לה כהן:

מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין.

מקום שאין המחשבה פוסלת - כגון בחולין כלומר חולין שאין המחשבה פוסלת בהם. ובגמרא מפרש מאי קאמר דהא מחשבת עבודת כוכבים פסלה בהו דהא זבחי מתים איקרו מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה:

אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט:

גמ' 

הני תנאי אית להו דר' אליעזר ברבי יוסי.

והני תנאי - תנא קמא ורבי אליעזר אית להו דר"א בר' יוסי. כלומר דטעמיה דתנא קמא דמכשר לאו משום דאין מחשבה הולכת אלא אחר העובד דא"כ היינו ר' יוסי אלא כר"א בר"י סבירא להו טעמיה מפרש ואזיל:

דתניא. אמר ר' אליעזר ברבי יוסי: שמעתי

שמעתי - מרבותי:

שהבעלים מפגלין.

שהבעלים מפגלין - וטעמא מפרש בזבחים בפרק ב"ש (דף מז.) בסופו דכתיב והקריב המקריב וגו' אלמא בעלים קרי מקריב הלכך איתנהו בכלל המקריב לא יחשב אם חשבו על שחיטת כהן או על זריקתו ע"מ לאכול חוץ לזמנו הוי פיגול:

מיהו ת"ק

מיהו תנא קמא - דמכשר:

סבר אי שמעיניה דחשיב - אין אי לא לא.

סבר אי הוה שמעיניה - לעובד כוכבים דחשיב על שחיטת ישראל ואמר שחיטת בהמה זו לעבודת כוכבים תהא - אסורה, דמהניא מחשבת בעלים כר' אליעזר בר' יוסי. ואי לא שמעיניה דחשיב - סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים לא אמרינן:

סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים לא אמרינן.

ור"א סבר: אע"ג דלא שמעיניה דחשיב - סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים אמרינן.

ואתא רבי יוסי למימר אע"ג דשמעיניה דחשיב - זה מחשב וזה עובד לא אמרינן.

זה עובד - משום שחיטת פנים נקט לה דאפילו בקרבן ס"ל לר' יוסי דאין הבעלים מפגלין ורבי יוסי פליג אתנא קמא וארבי אליעזר:

איכא דאמרי: בדשמעיניה דחשיב פליגי

איכא דאמרי אפילו בדשמעיניה - לעובד כוכבים דחשיב פליגי רבנן עליה דר"א ואית להו לתרוייהו בעלים מפגלין בקרבן כר' אליעזר בר' יוסי וגבי חולין פליגי:

ת"ק סבר: כי אמרינן זה מחשב וזה עובד הני מילי בפנים, אבל בחוץ לא.

חוץ מפנים