צורת הדף

לא ילפינן.

לא ילפינן - למימר בעלים אוסרין אלא כדכתיב קרא (תהלים קו) זבחי מתים שנזבח לעבודת כוכבים דבפנים הוא דכתיב (במדבר טו) והקריב המקריב דבעלים קרי מקריב אבל בחוץ לא אמרינן הכי:

ואתא רבי אליעזר למימר ילפינן חוץ מפנים.

ור"א סבר ילפינן - במה מצינו דבעלים פוסלים במחשבת עבודת כוכבים בחולין ואפילו אחר שוחט וגבי עובד כוכבים אפילו בסתמא דסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים:

ואתא רבי יוסי למימר אפילו בפנים נמי זה מחשב וזה עובד לא אמרינן.

זה מחשב וזה עובד לא אמרינן - דהמקריב לא יחשב מקריב ממש קאמר:

אתמר: השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים,

לזרוק דמה לעבודת כוכבים - ודאשחטה לשם עבודת כוכבים שהיה בדעתו לעובדה בשחיטה זו - דברי הכל אסורה, דהא זבחי מתים הוא. אלא בשלא היה מתכוין להיות שחיטה זו עבודה לעבודת כוכבים אלא שחטה לעצמו ע"מ שיעבוד העבודת כוכבים בזריקת דמה או בהקטר חלבה:

ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים.

רבי יוחנן אמר: פסולה.

פסולה - אסורה בהנאה:

ר"ש בן לקיש אמר: מותרת.

רבי יוחנן אמר פסולה: מחשבין מעבודה לעבודה

מחשבין מעבודה לעבודה - כשחישב בשעת עבודה זו על עבודה אחרת כגון שחישב בשחיטה על הזריקה הויא מחשבה לגבי עבודת כוכבים:

וילפינן חוץ מפנים.

דגמרינן חוץ - איסור עבודת כוכבים:

מפנים - ממחשבת פיגול של פנים, שהשוחט ע"מ לזרוק דם למחר או להקטיר אימורין למחר - זהו עיקר פיגול:

ריש לקיש אמר מותרת: אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא גמרינן חוץ מפנים.

ואזדו לטעמייהו.

דאתמר: שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה.

שחטה לשמה - בחטאת מיירי דכל שאר זבחים כשרין שלא לשמן אבל חטאת שנשחטה שלא לשמה - פסולה. וכן פסח שנשחט שלא לשמו. ואם שחט החטאת לשמה לזרוק דמה שלא לשמה:

רבי יוחנן אמר: פסולה.

ר"ש בן לקיש אמר: כשרה רבי יוחנן אמר פסולה - מחשבין מעבודה לעבודה, וגמרינן ממחשבת פיגול.

רבי יוחנן אמר פסולה - דגמרינן מחשבת פסול שלא לשמה ממחשבת פיגול דעיקרו מעבודה לעבודה:

ר"ש בן לקיש אמר כשרה - אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא גמרינן ממחשבת פיגול.

וצריכא.

וצריכא - לאשמועינן בתרווייהו מחלוקת דרבי יוחנן ור"ש:

דאי איתמר בהא,

דאי איתמר בהא - מילתא קמייתא דהשוחט את הבהמה:

בהא קאמר ר"ש בן לקיש

בהא קאמר ר"ל - דאין מחשבין:

משום דחוץ מפנים לא ילפינן, אבל פנים מפנים

פנים מפנים - פסול דחטאת שלא לשמה מפיגול:

אימא מודי ליה לרבי יוחנן.

ואי אתמר בהך בההיא קאמר רבי יוחנן, אבל בהא אימא מודי ליה לר"ש בן לקיש.

צריכא.

מתיב רב ששת: א"ר יוסי ק"ו הדברים, ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד, מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט?

מאי: אין מחשבה פוסלת בחולין?

אילימא דלא פסלה כלל?

אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסרא, היכי משכחת לה?

אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסרא - בהנאה כדאמרינן במסכת עבודה זרה (דף לב:) תקרובת עבודת כוכבים מיקרי זבחי מתים, כדכתיב: ויאכלו זבחי מתים - מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה. ומת גופיה מנלן דאסור בהנאה אתיא שם שם נאמר כאן ותמת שם מרים ונאמר להלן גבי עגלה ערופה וערפו שם את העגלה מה עגלה ערופה אסורה בהנאה כדאמר שם תהא קבורתה אף מת אסור בהנאה ומה מת אסור בהנאה ומטמא באהל אף תקרובת עבודת כוכבים נמי:

אלא פשיטא מעבודה לעבודה,

אלא פשיטא - האי אין מחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה קאמר:

וה"ק: ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין

שמחשבה פוסלת במוקדשין - כדפרישית דעיקר פיגול מעבודה לעבודה הוא:

מעבודה לעבודה אין הכל הולך אלא אחר העובד.

מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה אלא באותה עבודה,

אלא באותה עבודה בלבד - אם אמר שחיטה עצמה לעבודת כוכבים:

אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.

פנים קשיא לר"ש בן לקיש?

פנים קשיא לריש לקיש - דקתני מחשבה פוסלת במוקדשין, ולא קתני מפגלת - ש"מ בשאר פסולי פנים נמי כגון זריקת דם, וחטאת שלא לשמה - קתני דמחשבין:

חוץ קשיא לרבי יוחנן?

חוץ קשיא לרבי יוחנן - דקתני הכא בחולין אין מחשבה פוסלת מעבודה לעבודה:

בשלמא פנים לר"ש בן לקיש לא קשיא

בשלמא פנים לר"ל לא קשיא - דאיכא למימר מקמי דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה הוה פליג אסברא דרביה ואמר מסתברא דלא ילפינן ולבתר דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה וידע דלאו סברא דרבי יוחנן רביה אלא מתניתא הוא דגמרינן פסול מפיגול איכא למימר דהדר ביה. להכי נקט רבי יוחנן משום דרביה הוה ואגמריה משנה וברייתא. ל"א לבתר דשמעה לרבי יוחנן רביה דפליג עליה ואמר מחשבין איכא למימר דהדר ביה:

הא מקמי דשמעה מרבי יוחנן, הא לבתר דשמעה מרבי יוחנן.

אלא חוץ קשיא לרבי יוחנן?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה.

בארבע עבודות.

בארבע עבודות - הא דקתני אין מחשבה פוסלת בחולין לאו מעבודה לעבודה קאמר אלא בארבע עבודות קאמר:

וה"ק ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין בארבע עבודות.

אין הכל הולך אלא אחר העובד