יחקה את הצדוקים:
יחקה את הצדוקים - יחזיק ידיהם בחוקותיהם, יחקה לשון חוק:
גמרא
אין שוחטין לא לתוך וכו': מאי שנא לתוך ימים דלא, דאמרי לשרא דימא קא שחיט. לתוך עוגה של מים נמי אמרי לבבואה קא שחיט?
לבבואה - פרצוף שלו הנראה במים:
אמר רבא, בעכורים שנו:
עכורין - לא מינכר בהו בבואה:
אין שוחטין לגומא וכו': והא אמרת: "אין שוחטין לגומא" כלל?
והאמרת אין שוחטין לגומא - והדר תני אבל עושה גומא:
אמר אביי: רישא, בגומא שבשוק.
אמר ליה רבא: והא מדקתני סיפא: "ובשוק לא יעשה כן", מכלל דרישא לאו בשוק עסקינן?
אלא אמר רבא: הכי קאמר, אין שוחטין לגומא כל עיקר.
כל עיקר - ואפי' בבית דמיחזי כמנהג צדוקים:
והרוצה לנקר חצרו
לנקר - לנקות:
כיצד הוא עושה?
עושה מקום חוץ לגומא,
מקום - חריץ קטן:
ושוחט, ודם שותת ויורד לגומא.
ובשוק, לא יעשה כן.
ובשוק לא יעשה - שאין אדם חש לנקר את השוק:
שלא יחקה את הצדוקים.
תניא כוותיה דרבא: "היה מהלך בספינה ואין לו מקום בספינה לשחוט,
מוציא ידו חוץ לספינה, ושוחט, ודם שותת ויורד על דופני הספינה.
על דופני הספינה - ומדופני הספינה למים:
ואין שוחט לגומא כל עיקר.
והרוצה לנקר חצרו, כיצד הוא עושה?
עושה מקום חוץ לגומא, ושוחט, ודם שותת ויורד לגומא.
ובשוק לא יעשה כן.
משום שנאמר: (ויקרא יח) "ובחוקותיהם לא תלכו".
ואם עשה כן, צריך בדיקה אחריו":
בדיקה אחריו - שמא מין הוא לעבודת כוכבים ויבדלו מפתו ומיינו:
משנה
השוחט
השוחט - חולין בחוץ:
לשם עולה,
לשם עולה - דכיון דבאה בנדר ובנדבה הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש ושוחטה לעולה וקדשים בחוץ מותרים וגזור רבנן עליה פסול וכן שלמים וכו':
לשם זבחים,
לשם אשם תלוי,
אשם תלוי - בא על ספק חיוב כרת כגון ב' חתיכות לפניו ואכל אחת מהן ובאו עדים ואמרו אחת מהן של חלב היתה ואין ידוע איזו אכל אשתו ואחותו עמו בבית כסבור שבא על אשתו ונחלף ולא ידע למחר על איזו מהם בא שהיו שתיהן במטה והוא לא היה יודע מביא אשם תלוי להגין מן היסורין עד שיודע לו, אם חטא ודאי מביא חטאת. ובגמ' פריך והא לאו נידר ונידב הוא והרואה יודע שאין בדבריו כלום שאין שם אשם תלוי אא"כ היה מחוייב וההוא קלא אית ליה ופסח נמי בגמ' פריך:
לשם פסח,
לשם תודה,
- שחיטתו פסולה.
ור"ש מכשיר.
ור' שמעון מכשיר - לא חייש למראית העין:
שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשום אחד מכל אלו, ואחד לשום דבר כשר
- שחיטתו פסולה.
השוחט לשם חטאת,
לשם אשם ודאי,
אשם ודאי - אשם גזילות דהיינו נשבע לשקר לכפירת ממון אשם מעילות אשם שפחה חרופה ועל שם שאשם תלוי בא על ספיקו קרי להו להני אשם ודאי:
לשם בכור,
לשם מעשר,
לשם בכור לשם מעשר - מידע ידעי דשקר הוא דבכור ומעשר מידע ידעי מקמי הכי דאילו ההיא שעתא לאו בני אפרושי נינהו דנימא השתא קמקדיש להו:
לשם תמורה
- שחיטתו כשרה.
זה הכלל, כל דבר שנידר ונידב, השוחט לשמו, אסור.
זה הכלל - בגמ' מפרש לאתויי מאי דהא חשבינהו לכולהו:
ושאינו נידר ונידב, השוחט לשמו, כשר:
גמרא
"השוחט לשם עולה".
אשם תלוי בר נידר ונידב הוא?!
בר נידר ונידב הוא - בתמיה:
אמר ר' יוחנן: הא מני רבי אלעזר היא, דאמר, "מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום".
בכל יום - שבכל יום הוא עומד בספק חטאת ולבו נוקפו שמא חטא ומצינו שהכשיר הכתוב אשם תלוי ליקרב וליאכל היכא דהוחזק ספק חטא בעדים והאי נמי אנן סהדי דכל יומא בספק חטא קאי:
פסח בר נידב ונידר הוא?! זמנא קביעא ליה?
זימנא קביעא ליה - בערב הפסח הלכך מידע ידעי דדברי רוח הן:
אמר ר' אושעיא: שאני פסח, הואיל והפרשתו כל השנה כולה.
הואיל והפרשתו כל השנה - כל ימות השנה ראוי להפרישו ולהניחו עד זמנו הלכך השתא נמי אמרי השתא מפריש ליה וקשחיט פסח בשאר ימות השנה וקי"ל דשלמים הוא ואמרי קשחיט שלמים בחוץ ואכיל להו:
א"ר ינאי: לא שנו אלא תמימים, אבל בעלי מומין, מידע ידיע.
מידע ידיע - דמשקר ולא נפיק חורבה מיניה:
ור' יוחנן אמר: אפי' בעלי מומין נמי - זימנין דרמי ליה מידי אמומא, ולא ידיע:
דרמי מידי אמומא - שיהא נכסה בצמר או בטיט ולא חזו ליה וסברי תם הוא:
השוחט לשם חטאת:
א"ר יוחנן, לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת, אבל מחוייב חטאת, אימא לשום חטאתו הוא עושה.
לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת - דלא אמרי אינשי השתא מפריש לה דהא חטאת לאו בנדר ובנדבה אתי והא לא חשו רבנן דלמא מאן דחזי סבר מחוייב חטאת הוא דההוא קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ומתכפר לו:
אבל מחוייב חטאת - מאן דחזי סבר לשם חטאת הוא מפרישה עכשיו:
והא לא קאמר, "לשם חטאתי"?
והא לא קאמר לשם חטאתי - דמשמע שאני חייב אלא לשם חטאת דמשמע לשון נדר ומידע ידיע דאין בדבריו כלום דבשלמא דבר הנידר ונידב איכא למימר השתא מקבל לה עליה בשעת הפרשה ולא בעי למימר לשם עולתי אבל הכא כל כמה דלא אמר לשם חטאתי לא משמע לשם אותה שאני מחוייב:
אמר ר' אבהו, באומר, "לשם חטאתי":
באומר לשם חטאתי - והיכא דאינו מחוייב חטאת אפי' [אמר] לשם חטאתי מידע ידעי דמשקר:
לשם תמורה:
אמר ר"א, לא שנו אלא שאין לו זבח בתוך ביתו,
שאין לו זבח - דליכא למימר השתא עביד לה תמורה דבמאי מימר לה דהא ליכא למיגזר מאן דחזי סבר יש לו זבח אחר דההוא קלא אית ליה:
אבל יש לו זבח בתוך ביתו, אימא אמורי אמיר ביה.
אימר אמורי אמיר ביה - ומאן דחזי סבר השתא מימר לה בהך אמירה דבשעת שחיטה ואע"ג דלא מוקי לה בהדי זבח חייל עלה שם תמורה דתנן בתמורה (דף כז) תחת חטאת תחת עולה שיש לי בבית היה לו דבריו קיימין:
והא לא קאמר, "לשם תמורת זבחי"?
והא לא קאמר לשם תמורת זבחי - דלהוי משמע שימירנה בו אלא לשם תמורה דמשמע דבשמא בעלמא בעי לשוויי תמורה ואיהו ליתא אלא היכא דמימר לה בזבח דתנן בתמורה (שם) תחת חטאת תחת עולה לא אמר כלום:
א"ר אבהו, באומר, "לשם תמורת זבחי":
לשם תמורת זבחי - ואשמועינן מתני' דהיכא דאין לו זבח כשר ולא חיישינן דלמא מאן דחזי סבר דאית ליה מ"ט דאי הוה ליה מידע הוו ידעי:
זה הכלל: לאתויי מאי?
לאתויי עולת נזיר.
עולת נזיר - דאי אמר הריני שוחט לשם עולת נזיר פסולה דמאן דחזי סבר נדר הוא והשתא קמפריש ושחיט לה ואע"ג דנזיר נידר ונידב הוא דע"י נדר הוא בא אי לא הוה תני זה הכלל לאתויי לא שמעינן ליה מעולה דרישא:
דמהו דתימא, הא לא נדר. אימר, נדר בצינעא.
דמהו דתימא - ליכא למיחש לחורבה דמידע ידעי דהא לא נדר:
קא משמע לן - דמימר אמרי דלמא נדר בצינעא זה שלשים יום שהוא סתם נזירות ובשלשים יום לא מינכרא מילתיה לשכניו:
"ושאינו נידר ונידב", לאתויי עולת יולדת.
לאתויי עולת יולדת - שאם אמר לשם עולת יולדת בפירוש כשרה דמידע ידעי דהשתא לא נדר לה וכדמפרש בשאין לו אשה:
א"ר אלעזר: לא שנו אלא שאין לו אשה, אבל יש לו אשה, אימר לשמה הוא עושה.
והא לא קאמר, "לשם עולת אשתי"?
א"ר אבהו, "באומר לשם עולת אשתי"
פשיטא?
_________________________________________
תוספוס
מהו דתימא - כלומר ואיצטריך רבי אלעזר לאשמועינן דכי יש לו אשה פסולה אף על גב דאמרה רבי אלעזר לעיל גבי תמורה:
ורבי שמעון מכשיר - פי' הקונט' דלא חייש למראית העין.
וריב"א מפרש דלא שייך כלל לר' שמעון מראית העין, דדומה כמקדיש על מנת לשחוט בחוץ. ור' שמעון לטעמיה דמפרש בפ' הרי עלי עשרון (מנחות דף קט.) הרי עלי עולה על מנת שאקריבנה בבית חוניו יקרבינה לבית המקדש ר"ש אומר אין זה עולה וטעמא שלא התנדב כדרך המתנדבים כדתנן בפ' המנחות והנסכים (שם דף קג.) הרי עלי מנחה להביא מן השעורין כו' ר' שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדברים.
ובהדיא תנא בתוספתא אהך דהכא ר' שמעון מכשיר שאין כיוצא בזה מתנדב אמר ר' שמעון ומה אם אמר הרי עלי עולה לשוחטה בעבר הירדן שמא עולה היא:
והא לא אמר לשם חטאתי - אם לא אמר לשם חטאת ואפי' אם אמר הרי זו חטאתי לא אמר כלום כדאמרינן בפ"ק דנדרים (דף ו.):
אימר נדר בצינעא - ולעיל דלא חיישינן שמא יש לו זבח בתוך ביתו בצינעא דאית ליה קלא שרגיל להודיע שלא יבואו לידי מעילה:
לא שנו אלא שאין לו אשה - מה שהקשה בקונטרס אי שאין לו אשה למה לו למתנייה זה הכלל פשיטא למאי נחוש לה יש לומר אין לו אשה היינו שאין אנו יודעין אם יש לו אשה אם לאו וכן אין לו זבח דלעיל אבל בידוע דאין לו לא איצטריך: