אבל אגבה, אפילו כטרפא דאסא - טרפה.
אפילו כטרפא דאסא - קטנה כעלה של הדס. ומדסבר רב אשי למיטרפה - שמע מינה לאו אורחה. ובהני דידן דאית ברובא דידהו אי משכחינא ריאה דלית בה עינוניתא - כשרה. ויש אומרים שאם חסרו אונות הימין מצטרפין לה בהדייהו הואיל ויתרת היא. ובתשובת הבבליים מצאתי כן. אבל לא שמעתי ואין הדבר נראה בעיני, הואיל ולא קיימא בדרא דידהו - יתרת היא, ואותם הראויות להיות חסרות והויא לה כחליף וטרפה. וכדמשתכחן תרתי עינוניתא. שמעתי מפי מורי הזקן שנחלקו בה גדולי הדור ר' יהודה בן רבי ברוך וחביריו ולא פירש לי דעתו ונראה לי שהיא טרפה דהא יתרת דביני ביני היא ולאו אורחה. דחדא גופה לא אכשרן אלא משום דכל הנך ברייתא הכי אית להו:
אמר רפרם: האי ריאה דדמיא לאופתא - טרפה.
דדמיא לאופתא - בקעת עצים וכדמפרש:
איכא דאמרי: בחזותא.
ואיכא דאמרי: בגישתא.
בגישתא - שקשה משושה כעץ:
איכא דאמרי: דנפיחה.
דנפיחא - נעשת לבנה כבקעת. והיינו נמי בחזותא.[1] והיכא דלא מחתכא בחיתוך גמור ובסדק אלא כמין מראה הפרש ניכר בו - כשרה דלאו שיעא כי אופתא היא:
ואיכא דאמרי, דפחיזא.
דפחיזא - קשה והיינו נמי כגישתה:
ואיכא דאמרי: דשיעא, דלית לה חיתוכא דאוני.
אמר רבא, ככוחלא - כשרה.
ככוחלא - צבע כחול שהוא כמראה לזו"ר לא ירוק ולא שחור:
כדיותא - טרפה.
כדיותא - קורט דיו יבש והוא שחור:
דא"ר חנינא, "שחור, אדום הוא, אלא שלקה".
דרבי חנינא - לענין דם נדה:
אלא שלקה - אלמא לקותא הוא וסופו לירקב ולינקב:
ירוקה - כשרה, מדרבי נתן.
ירוקה - כמין עשבים כדלקמן:
אדומה - כשרה, מדרבי נתן.
אדומה - שנקוטרוד"א:
כשרה - דהדרא בריא מדרבי נתן:
דתניא, "רבי נתן אומר, פעם אחת הלכתי לכרכי הים, באתה אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון, ומת. שני, ומת. שלישי, הביאתו לפני.
ראיתיו שהיה אדום.
אמרתי לה, בתי המתיני לו עד שיבלע בו דמו.
המתיני לו - דאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים:
שיבלע בו דמו - שיהא דמו נבלע בבשרו שהיה דמו הולך בין עור לבשר והוי כמי שאין לו דם והדם הוא הנפש ומתוך שאין בו חיות הוא מת במכה קלה:
המתינה לו, ומלה אותו, וחיה.
והיו קורין אותו, נתן הבבלי, על שמי.
ושוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, באתה אשה לפני שמלה בנה ראשון, ומת .שני, ומת.
שלישי, הביאתו לפני.
ראיתיו, שהיה ירוק. הצצתי בו, ולא היה בו דם ברית.
אמרתי לה, בתי, המתיני לו עד שיפול בו דמו.
המתינה לו, ומלה אותו, וחיה.
והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי".
אמר רב כהנא, ככבדא - כשרה.
ככבדא כשרה - ריאה שמראה שלה דומה לכבד כשרה:
כבשרא - טרפה.
כבישרא טרפה - והכי קים להו דבהכי הויא לקותא ובהכי לא הויא לקותא:
וסימניך, (שמות כב) "ובשר בשדה טרפה".
אמר רב סמא בריה דרבא, האי ריאה דדמיא, ככשותא, וכמוריקא, וכגון ביעתא - טרפה.
ככשותא - ירוקה ולא כעשבים אלא כמראה כשותא הומלו"ן או כמראה מוריקא כרכום או כמראה ביצה וכל אלה מין ירוק הן אלא שזה משונה מזה וכל מראה קרו"ג נקרא ירוק:
אלא ירוקה דכשרה, היכי דמיא?
ככרתי.
אמר רבינא, אטום בריאה, מייתינן סכינא, וקרעינן לה.
אטום בריאה - דוכתא דמטמטם ולא עייל זיקא בגויה:
אי אית בה מוגלא, ודאי מחמת מוגלא הוא, וכשרה.
מוגלא - קווייטור"א:
ואי לא, מותבינן עלה גדפא או רוקא, אי מבצבצא, כשרה. ואי לא, טרפה.
מניחים עלה - על אותו אטום לאחר שנקרע:
אי מבצבצא - דנייד רוקא כשרה דהא עייל ביה זיקא:
ואי לא - לקותא הוא וטרפה:
אמר רב יוסף, קרום שעלה מחמת מכה בריאה, אינו קרום.
אינו קרום - שסופו ליסתר וכל סירכי דריאה קרום העולה מחמת מכה הן הלכך אע"ג דלא נפיק זיקא טרפה:
ואמר רב יוסף, האי ריאה דאוושא.
האי ריאה דאוושא - הא פרישית לעיל:
אי ידעינן היכא אוושא, מנחינן עלה גדפא או גילא או רוקא.
אי מבצבצא, טרפה. ואי לא, כשרה.
ואי לא ידעינן לה.
מייתי משיכותא דמיא פשורי. ומותבינן לה בגוה.
בחמימי לא, דכווצי.
דמכווצי - סותמין הנקב:
בקרירי לא, דמטרשי.
דמטרשי - לשון טרשים שמקשין אותה וקרום הדק כשהוא מתקשה נסתר במשמוש היד דזמנין דלא אינקיב עילאה ומינקב כי בדיק לה:
אלא בדקינן לה בפשורי, אי מבצבצא, טרפה. ואי לא, כשרה. תתאה אינקיב, עילאה לא אינקיב. והאי דאוושא, זיקא דביני וביני הוא.
אמר עולא א"ר יוחנן, ריאה שנשפכה כקיתון - כשרה.
שנשפכה כקיתון - בשר הריאה נימוח בתוך קרומים שלה ונשפך מראשה לסופה ומסופה לראשה בתוך הקרומים וחסרון היא שמתחלה כולה מלאה ועכשיו חציה ריקנית:
אלמא קסבר, חסרון מבפנים, לא שמיה חסרון?
איתיביה רבי אבא לעולא, "הריאה שניקבה או שחסרה".
מאי "חסרה"?
אילימא מבחוץ, היינו ניקבה.
היינו ניקבה - שאי אפשר לחסרה שלא ינקב הקרום:
אלא לאו מבפנים, ושמע מינה, חסרון מבפנים שמיה חסרון.
לא, לעולם מבחוץ. ודקא אמרת היינו ניקבה?
לא צריכא, לרבי שמעון. דאמר, "עד שתנקב לבית הסמפונות".
לא צריכא לרבי שמעון - הא דאיצטריכא לאשמועינן ולמיתני חסרה לר' שמעון איצטריך לאשמועינן תנא דמתניתין דפליג רבי שמעון אניקבה ולא אחסרה דבנקב שיש בו חסרון מודי:
ה"מ נקב דלית ביה חסרון, אבל נקב דאית ביה חסרון אפילו רבי שמעון מודה.
רבי חנניה חלש, על לגביה רבי נתן וכל גדולי הדור.
אייתו קמיה ריאה שנשפכה כקיתון, ואכשרה.
אמר רבא, והוא דקיימי סמפונות.
דקיימי סימפונא - שלא נימוקו הקנוקנות:
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, מנא ידעינן?
מנא ידעינן - שמא נימוקה אחת מהן:
אמר ליה, מייתינן צעא דקוניא, ושפכינן לה בגויה.
מייתינן צעא דקוניא - קערה של חרס המחופה באבר שקורין פלומיא"ה בלע"ז דשיעא היא ונראה יפה:
ושפכינן לה בגווה - קורעים הקרום והכל נשפך:
אי אית בה שורייקי חיורי - טרפה.
שורייקי חיוורי - טק"ש בלע"ז:
טרפה - דאז ודאי נראה שמיחוי הסמפונות הוא:
ואי לא - כשרה.
אמר רב נחמן: ריאה שנימוקה, וקרום שלה קיים - כשרה.
נימוקה - נתרוקנה מאליה מקצתה ואינה נשפכה כקיתון אך במקצתה לא נשאר כלום:
תניא נמי הכי: "ריאה שנימוקה, וקרום שלה קיים, אפילו מחזקת רביעית - כשרה.
אפילו מחזקת רביעית - חלל חסרון המחזיק רביעית הלוג:
ניטלה
תוספות
אבל אגבה אפילו כטרפא דאסא טרפה. ונראה דאם נמצאת העינוניתא לצד שמאל כיון דלאו אורחא בהכי טרפה דהא מפרש טעמא משום דעיזי ברייתא הכי אית להו והא דממעט אגבה ולא ממעט לצד שמאל נקט גבה למעוטי אפילו בימין ואם שינתה מקומה היה נראה להתיר מדממעט גבה דוקא ואף כי רבינו שלמה מטריף בתרי עינוניתא אע"פ שאחת אינה עומדת במקומה לא היה אוסר אם לאו דאיתא שנים אך מורי הרב דודי ז"ל אמר שהיה מקובל לאסור ואפשר דטעמא משום דלאו אורחיה בהכי:
אפילו כטרפא דאסא טרפה. משום אבי העזרי וה"ר אב"ן כתב ה"ר יצחק בספרו דדוקא בשאר אונות וגב הריאה הויא טרפה אבל האונות שבצד הימין התחתונה שהיא עליונה הסמוכה לצואר כשרה דדרכה להתפצל וכתב בתשובה דאפי' לא הויא כטרפא דאסא אלא על ידי נפיחה טרפה ואי לא הויא אפילו בתר נפיחה כטרפא דאסא נראה לאבי העזרי שהיא כשרה:
דשיעא כאופתא. היינו שחלקה לגמרי אבל אם יש בה שום היכר בעלמא כשרה:
שלישי הביאתו לפני. נראה דסבר דבתרי זימני הויא חזקה כרבי (יבמות דף סד:) מדאמר לה המתיני:
אלא ירוקה ה"ד ככרתי. וי"ס שכתוב בהן ככרתן והכל אחד וכתב בערוך דהוא צבע ירוק ותרגום של חציר הוא כרתי ונראה דהוא צבע אינדי"ש בלע"ז דהוא דמי לרקיע דהא משמע שהוא דומה קצת לתכלת כדאמרינן (ברכות דף ט:) כדי שיכיר בין תכלת לכרתי ואמר תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ומתוך כך אומר ר"ת דהא דפסלינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף לד:) אתרוג הירוק ככרתן דוקא בצבע אינדי"ש ומיהו נראה דמכח זה אין להכשיר שאר אתרוגים הירוקים דלא נקט ככרתן למעוטי שאר עניני ירקות וה"נ לא הוי דוקא ככרתן דלעיל גבי ירוקה כשרה מדרבי נתן פירש בקונטרס ירוקה כעשבים אלמא ככרתן לאו דוקא וכן נראה דלא אתי למעוטי אלא דדמיא לכשותא ומוריקא וביעתא דכל מיני קרו"ג ירוקים איקרי כדאמר במסכת נגעים (פ"א) ירקרק ככנף טווס ואיכא למ"ד כשעוה ואמרינן בפרק ד' נדרים (דף לב.) וירק את חניכיו שהוריקן (באבנים טובות ומרגליות) שלא יתנו עיניהם בממון ויתעסקו בהצלת נפשות ולא באבנים טובות ומרגליות:
אבל נקב שיש בו חסרון אפילו רבי שמעון מודה. ויש שרצו לאסור כשנראית הריאה חסרה שיש קמט וסדק וחסרון על הריאה אפילו עולה בנפיחה והעור והבשר קיים והשיב להם ריב"א דטעות הוא בידם דא"כ הוה ליה לשנויי הכא הכי וכדברי הכל ולא הוה ליה לאוקמא כר"ש אלא ודאי כיון דעולה בנפיחה כשרה וכן פסק רבינו קלונימוס הזקן: