שלפוחית שלה - כשרה.
שלפוחית - קרום שהולד מונח בה ובלע"ז מרי"ץ לקמן בפירקין (דף נה:) תניא היא האם היא טרפחת היא שלפוחית:
ואסרו להם לא גרסינן ובשני הרגלים לא אמרו להם כלום ובשלישי עמדו למנין ורבו המתירין והתירוהו:
התליע כבד שלה.
זה היה מעשה, ועלו עליה בני עסיא ג' רגלים ליבנה.
לרגל שלישי, התירוה להם:
ואסרו להם לא גרסינן, ובשני הרגלים לא אמרו להם כלום ובשלישי עמדו למנין ורבו המתירין והתירוהו:
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ריאה הסמוכה לדופן,
הסמוכה לדופן - דבוקה בצלעות:
אין חוששין לה.
אין חוששין לה - שמא ניקבה אלא תלינן ריעותא בדופן ואמרינן דופן זה מכה היתה בו וכשחיתה קלטה הריאה אצלה:
העלתה
העלתה - הריאה:
צמחים,
צמחין - מנל"ץ סביבות סמיכתה לדופן הואיל וחזינן בה ריעותא תלינן למכה בדידה:
חוששין לה.
מר יהודה משמיה דאבימי אמר: אחד זה ואחד זה, חוששין לה.
היכי עבדינן?
אמר רבא: רבין בר שבא אסברה לי.
מייתינן סכינא דחליש פומיה,
דחליש פומיה - פיו חדוד ודק וחותך יפה שלא יקרע קרום הריאה במושכו אותה מן הדופן:
ומפרקינן לה.
אי איכא ריעותא בדופן, תלינן בתר דופן.
ואי לא - מחמת ריאה היא, וטרפה. ואע"ג דלא קא מפקא זיקא.
רב נחמיה בריה דרב יוסף: בדיק לה בפשורי.
בדיק לה בפשורי - לאחר שפירקוה ומצאו מכה בדופן מנפח בה אי מבצבצא מיא טרפה שהרי ניקבה:
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב הונא בריה דרב פפי לרבינא: הא דרב נחמיה בריה דרב יוסף, אתון אהא מתניתו לה, אנן אדרבא מתנינן לה.
דאמר רבא: הני תרתי אוני דריאה דסריכן להדדי - לית להו בדיקותא לאכשורי.
רב נחמיה בריה דרב יוסף, בדיק לה בפשורי.
מתקיף לה רב אשי, האי מאי?!
בשלמא הכא, תלינן בדופן וכשרה.
ה"ג בשלמא הכא תלינן בדופן וכשרה ולא גרסינן אי איכא ריעותא בדופן כלומר בשלמא הכא בדיק לה דאי לא מבצבצא לא אמרינן ניקבה ונסתמה דכיון דאיכא למיתלייה בדופן תלינן בה וכשרה:
אבל התם, אי האי נקיב, טרפה, ואי האי נקיב, טרפה?
אלא הכא - גבי תרתי אוני מכדי סרכא זו מחמת מכה היתה הי מינייהו דאנקיב טרפה והאי דלא מפקא זיקא קרום עלה בה וסתמה:
ומי אמר רב נחמן הכי?
ומי אמר ר"נ הכי - דהעלתה צמחין חוששין לה מכלל דאי פשיטא לן דניקבה הריאה לא מהני לה סתימת הדופן:
והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: "ריאה שנקבה, ודופן סותמתה, כשרה"?
לא קשיא.
התם, במקום רביתא.
התם במקום רביתא - במקום שהריאה והדופן גדלין כאחד וסמוכין תמיד דלא מיפרק ההיא סירכא הילכך כשרה. וכי אמר ר"נ חוששין לה למעלה ברוחב החלל כנגד האומא הגדולה דכיון דרחוקה הריאה מן הדופן מיפרקא ההיא סתימה. ואפילו הכי כי לא העלתה צמחים אמר אין חוששין לה דתלי לה בדופן ובהא כאבימי סבירא לן דחוששין לה ולחומרא אזלינן בדאורייתא:
הכא, שלא במקום רביתא.
והיכא מקום רביתא?
חיתוכי דאוני.
מקום חיתוכי דאוני - שהן סמוך לצואר במיצר החלל ובהא הילכתא כרב נחמן דליכא דפליג עליה:
גופא. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ריאה שנקבה ודופן סותמתה - כשרה.
אמר רבינא, והוא דסביך בבשרא.
דסביך בבישרא - שנסבכת ונאחזת הריאה בבשר שבין ב' הצלעות דהוי סתימה שרירא דלא מיפרקא אבל בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת:
אמר ליה רב יוסף לרבינא: ואי לא סביך מאי טרפה!?
אלמא, אמרינן נקובה היא.
אלמא נקב הוא - ואפילו הכי כי סביך מכשרת לה אלמא דמהניא סתימה לריאה שנקבה:
אי הכי, כי סביך נמי?
דהא תניא, "ניקב,
ניקב - הגיד של אדם:
פסול.
פסול - משום כרות שפכה:
מפני שהוא שותת.
מפני שהוא שותת - ואינו יורה כחץ וקי"ל (נדה דף מג.) כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מוליד:
נסתם,
נסתם - הנקב אחרי כן:
כשר.
כשר - לבא בקהל מפני שהוא מוליד:
מפני שהוא מוליד.
וזהו פסול שחוזר להכשירו".
"וזהו", למעוטי מאי?
לאו למעוטי כה"ג?
לא. למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה, דאינו קרום.
דאינו קרום - אבל סתימת דופן סתימה מעלייתא היא:
מתקיף לה רב עוקבא בר חמא, אילו אינקיב בדופן להדה, מאי? טרפה.
מתקיף כו' - השתא דאמרת נקב הוא בריאה אלא שהדופן סותמתו, אילו אינקיב דופן להדה ריאה כנגד דופן הריאה לאחר זמן מאי טרפה דאזלא לה סתימת דופן:
ליתני: "נקובת הדופן".
ליתני - במתניתין נקובת הדופן בהדי שאר טרפות דיש בהמה שנטרפה בכך:
וליטעמיך, הא דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: מרה שניקבה, וכבד סותמתה - כשרה.
אילו אינקיב כבד להדה, מאי, טרפה?! ליתני נקובת הכבד?
אלא, כי ניקבה דלאו מיניה מיטרפא - לא קתני.
דלאו מיניה מטרפא - דטרפות מחמת ריאה בא:
ה"נ, כיון דלאו מיניה מיטרפא - לא קתני.
בעא מיניה רבה בר בר חנה משמואל, "העלתה צמחין מהו"?
צמחין - מנל"ץ:
א"ל, כשרה.
א"ל, אף אני אומר כן. אלא שהתלמידים, מזדנזין בדבר.
מזדנזין בדבר - מגמגמין. צמחין. היינו מוגלא:
דאמר רב מתנא: מליא מוגלא - טרפה.
מים זכים - כשרה.
אמר ליה: ההיא בכוליא.
אתמר: רבי יצחק בר יוסף, הוה קאזיל בתריה דרבי ירמיה בשוקא דטבחי.
חזנהו להנך, דקיימין צמחי צמחי.
אמר ליה, לא בעי מר אומצא?
לא בעי מר אומצא - רוצה היה לדעת אם יכשירנה ואם לאו:
אמר ליה, לית לי פריטי.
לית לי פריטי - דוחהו היה:
אמר ליה, אקפן אנא.
אקפן אנא - הטבחים יקיפו לי באמנה כמו החנווני מקיף לשון אמנה:
אמר ליה, מה אעביד לך?
דכי אתו לקמיה דרבי יוחנן, משדר להו לקמיה דרבי יהודה ברבי שמעון, דמורי בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון, להיתירא.
וליה, לא סבירא ליה.
וליה לא סבירא ליה - לרבי יוחנן לא סבירא ליה לאכשורי ומיטרף נמי לא הוה טריף לה ניהלייהו דלא שמיעא ליה מרביה:
אמר רבא: כי הוה מסגינן
מסגינן - אזלינן מסגי לשון פוסע:
בתריה דרב נחמן בשוקא