כמה חסרון בשדרה?
כמה חסרון בשדרה - ולא תטמא באהל בלא בשר:
בית שמאי אומרים: שתי חוליות.
ובית הלל אומרים: חוליא אחת.
ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן לטרפה?
וכן לטרפה - דלבית הלל מיטרפא בחדא חוליא. אלמא לשמואל עקירת חוליא הוא דטרפה ולא עקירת צלע:
הכא - צלע בלא חוליא, התם - חוליא בלא צלע.
בשלמא צלע בלא חוליא - משכחת לה.
אלא חוליא בלא צלע - היכי משכחת לה?
בשילהי כפלי.
בשילהי כפלי - יש חוליות הרבה שאין שם צלעות:
מתקיף לה רב אושעיא: ולתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל?
ולתנייה גבי קולי בית שמאי - אי לענין טרפה נמי פליגי, ליתנייה בעדיות, דקחשיב התם כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל דהא לגבי טרפה הוו בית שמאי לקולא:
אמר ליה רב: כי איתשיל,
כי איתשיל - חסרון שדרה בבית המדרש:
לענין טומאה איתשיל.
לענין - טומאת אהל נשאלה לפניהם בכמה חסרונה דהתם בית שמאי לחומרא:
דהוו להו בית שמאי לחומרא:
וגולגולת שנחבסה ברובה:
בעי רבי ירמיה: רוב גובהה, או רוב היקיפה?
רוב גובהה - מן העינים ולמעלה. רוב היקפה - גדול מרוב גובהה:
תיקו:
ובשר החופה רוב הכרס ברובו:
בעי רב אשי ברוב קרוע,
ברוב קרוע - וכ"ש ברוב נטולה:
או ברוב נטול?
או ברוב נטול - שניטל רובה אבל ברוב קרוע לא מיטרפא:
תפשוט ליה, מדתנן: "כרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה".
תפשוט - דברוב קרוע קאמר דהא או שנקרע תנן, ומפרשינן להאי רוב חיצונה דהיינו בשר החופה:
ואמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר' חנינא: "כל הכרס כולו, זו היא כרס הפנימי.
ואי זהו כרס החיצונה? בשר החופה את רוב הכרס"?
מידי הוא טעמא
מידי הוא טעמא - הא דמיבעיא לן ברוב קרוע או ברוב נטול:
אלא לשמואל,
אלא לשמואל - דהא איהו אמרה להא שמעתא לעיל צלע שנעקרה וכו', ושמואל לא מפרש למתניתין כדאמרי במערבא אלא מקום שאין בו מילת, דהיינו בכרס עצמו. ואיהו מוסיף האי טרפות דבשר החופה אמתניתין, דגמרא גמירי ליה. ותנא דמתניתין מייתי לה בזה הכלל:
[האמר] רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל, "מקום שאין בו מילת":
ודרוסת הזאב:
אמר רב יהודה אמר רב: בבהמה - מן הזאב ולמעלה.
מן הזאב ולמעלה - הוי דרוסה וזאב בכלל, אבל מזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות:
ובעופות -
ובעופות - הנדרסין:
מן הנץ ולמעלה.
מן הנץ ולמעלה - יש לו כח לדרוס עוף חברו:
למעוטי מאי?
אילימא, למעוטי חתול.
תנינא: "ודרוסת הזאב"?
וכי תימא, הא קא משמע לן, דזאב בגסה, נמי דריס.
וכי תימא - אי לאו דרב הוה אמינא לעולם חתול נמי הויא דריסה בדקה, ומתניתין קא משמע לן דזאב אפילו בגסה נמי דריס, ומשום דאיירי בגסה נקט זאב:
והא תנן: "רבי יהודה אומר, דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת ארי בגסה"?
וכי תימא, רבי יהודה מפלג פליג.
והאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעא[1]: לא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים.?
גברא אגברא קא רמית?!
גברא אגברא קא רמית - דרבי אלעזר אדרב?! דרב סבר רבי יהודה פליג, ות"ק אפילו בגסה קאמר, ואיצטריך דרב לאשמועינן דמן הזאב ולמטה אפילו בדקה נמי לא, דלא תימא האי דקתני זאב משום גסה, אבל דקה אפילו חתול נמי:
איבעית אימא: לעולם למעוטי חתול,
ואיבעית אימא לעולם - מתניתין נמי ממעט חתול אפילו מדקה, דזאב גופיה דקתני בדקה קאמר כר' בנימין ואתא רב לפרושי דדוקא נקיט זאב במתני':
מהו דתימא אורחא דמלתא קתני - קא משמע לן.
מהו דתימא - האי דנקט זאב משום דאורחיה למידרס ולעולם הוא הדין לחתול קמ"ל רב:
אמר רב עמרם אמר רב חסדא: דרוסת חתול ונמייה
נמייה - חיה היא. ויש אומרים: שהיא מרטרינ"א בלע"ז:
בגדיים וטלאים.
גדיים וטלאים - דקים שבדקה, ומודה רב חסדא באילים ורחלים כמתני':
דרוסת חולדה בעופות.
מיתיבי: "דרוסת חתול, נץ, ונמייה, עד שתינקב לחלל".
עד שתינקב לחלל - כקוץ בעלמא ועד שניקבו הדקין. ומדשוי להו כקוץ בנקובה מכלל דארס שלה אין מזיק אפילו לעופות וכל שכן לגדיים וטלאים:
אבל דרוסה לית להו?
ותסברא, נץ לא דריס?!
והתנן: "ודרוסת הנץ"?
הא לא קשיא, כאן בעופות, כאן בגדיים וטלאים.
מכל מקום לרב חסדא קשיא.
הוא דאמר כי האי תנא.
דתניא: "בריבי אומר,
בריבי - שם חכם:
לא אמרו, אין דרוסה,
לא אמרו אין דרוסה - לחתול:
אלא במקום שאין מצילין,
אלא במקום שאין מצילין - לעוף או לגדי מידו דאינו כועס כל כך ולא אלים זיהריה:
אבל במקום שיש מצילין, יש דרוסה".
אבל במקום שיש לה מציל - הוא כועס ויש לו ארס חזק וכשמכה בצפורן משליך בה ארס. ודרב חסדא בשיש מצילין:
ובמקום שאין מצילין אין דרוסה?!
והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא, דרהט חתול בתרה, ועל לאידרונא, ואיתחיד דשא באפיה. ומחייה לדשא בסיחופיה.
בסחופיה - פלוט"א:
ואשתכח עלה חמשה קורטי דמא.
חמשה קורטי דמא - ארס של חמש אצבעות:
הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמי.
הצלת עצמה - שהיא עצמה מצלת גופה ובורחת:
ורבנן, זיהרא אית ליה. ולא קלי זיהריה.
ורבנן - דפליגי עליה דבריבי דאמרי אפילו יש מצילין אין דרוסה בהאי דמא דמשתכח בדשא מפרקי לך:
אית ליה זיהרא ולא קלי - אינו שורף:
איכא דאמרי, הא מני בריבי היא.
איכא דאמרי - דרב חסדא אפילו במקום שאין מצילין קאמר דיש דרוסה ומתניתין דנקט זאב משום אימרי רברבי נקט והא מתניתין דנקט עד שתנקב לחלל בריבי היא ובמקום שאין מצילין ורבנן פליגי עליה:
דתניא, "בריבי אומר, לא אמרו יש דרוסה, אלא במקום שיש מצילין,
לא אמרו - יש דרוסה לחתול:
אבל במקום שאין מצילין, אין דרוסה".
אבל במקום שאין מצילין כו' - ורבנן סברי אף במקום שאין מצילין יש דרוסה:
ובמקום שאין מצילין אין דרוסה?!
והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא, דרהט חתול בתרה, ועל לאידרונא, ואיתחיד דשא באפיה, ומחייה לדשא בסיחופיה, ואישתכח עליה חמשה קורטי דמא.
הצלת עצמה, נמי כהצלת אחרים דמיא.
start here
בעא מיניה רב כהנא מרב
_________________________________________
תוספוס
אילימא למעוטי חתול - כלומר, דוקא זאב דריס באימרי רברבי ולא חתול:
וכי תימא קמשמע לן דזאב בגסה נמי דריס - כלומר דלהכי נקט מן הזאב ולמעלה לאשמועינן דכל מן הזאב ולמעלה שוה דמה ארי בגסה אף זאב בגסה:
הכי גרסינן אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים - ולא גרסינן נץ במילתיה דרב חסדא. דאי גרס ליה א"כ כי פריך ליה מברייתא מנץ נמי פריך.
וכי משני הוא דאמר כבריבי צריך לומר דקאי נמי בריבי אנץ. ואילו מתני' קתני נץ דיש לו דרוסה. ומתניתין איירי בכל ענין אף במקום שאין מצילין.
וכי תימא דמאי דמחלק בריבי היינו בגדיים וטלאים אבל בעופות לא.
א"כ מאי קא פריך מההיא תרנגולתא דהוה בי רב כהנא.
ואע"פ שעל כרחך אנו צריכין לחלק משום דלא תקשה ברייתא אמתניתין.
היינו משום דקסבר דבעופות קלי זיהריה ובקדיים וטלאים לא קלי זיהריה. אבל בריבי סובר דמקום שיש לו מצילין קלי בין בעופות בין בגדיים וטלאים. אבל במקום שאין מצילין אין לו כלל ארס.
ואי הוה גרסינן נץ במילתא דרב חסדא אם כן אף בנץ נמי היינו צריכין לומר כן.
ועוד לאיכא דאמרי דמשני דברייתא כבריבי היא א"כ לרב חסדא יש דרוסה לנץ בכל ענין אף בגדיים וטלאים ומאי איריא דתני מתניתין עוף הדק אפילו גדיים וטלאים נמי:
מ"מ לרב חסדא קשיא - וא"ת ולישני ליה דברייתא באימרי רברבי?
וי"ל דדומיא דנץ קתני דאף בגדיים וטלאים אין לו דרוסה.
ומיהו לפירוש איכא דאמרי דאוקי לברייתא כבריבי ובאין לו מצילין לא הוי חתול דומיא דנץ דדרוסת הנץ בעופות בכל ענין ובגדיים וטלאים לא דריס בשום ענין.
ומתוך כך יתיישב אמאי לא מוקי ברייתא נמי ללישנא קמא כבריבי ובאין להן מצילין הא במצילין יש להן דרוסה. משום דדומיא דנץ קתני דאין לו דרוסה בכל ענין: