יש דרוסה לחתול או אין דרוסה לחתול?
א"ל אף לחולדה יש דרוסה.
אף לחולדה - שהיא קטנה הימנו יש דרוסה וכ"ש לחתול:
יש דרוסה לחולדה או אין דרוסה לחולדה?
א"ל אף לחתול אין דרוסה.
אף לחתול - שהוא גדול אין דרוסה וכ"ש לחולדה ולקמיה מתרצינן לה:
לחתול ולחולדה יש להן דרוסה או אין להן דרוסה?
א"ל לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה.
ול"ק.
הא דא"ל, "אף לחולדה יש דרוסה", בעופות.
הא דא"ל, "אף לחתול אין דרוסה", באימרי רברבי.
באימרי רברבי - בבהמה דקה ס"ל אין דרוסה לחתול כדאמר רב לעיל (דף נב) בבהמה מן הזאב ולמעלה:
הא דא"ל, "לחתול יש דרוסה, לחולדה אין דרוסה", בגדיים וטלאים.
בגדיים וטלאים - דקים מאד: שאר עופות טמאים - חוץ מן הגס והנץ:
בעי רב אשי, שאר עופות טמאין יש להן דרוסה או אין להן דרוסה?
א"ל רב הלל לרב אשי, כי הוינן בי רב כהנא אמר, שאר עופות טמאין, יש להן דרוסה.
והאנן תנן, "ודרוסת הנץ בעוף הדק".
והא אנן תנן ודרוסת הנץ בעוף הדק - מכלל דשאר עופות אפילו בעוף הדק לא:
דרוסת הנץ בדכוותיה, ואינך בדזוטרא מינייהו.
ואיכא דאמרי, דרוסת הנץ, בדרבי מיניה. ואינך, בדכוותייהו.
בדרברבי מיניה - ואפ"ה עוף הדק הוא:
אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי, אין דרוסה לשועל.
איני.
והא כי אתא רב דימי אמר, מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו יש דרוסה?
בית היני - שם מקום:
אמר רב ספרא, ההיא, חתול הוה.
איכא דאמרי אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי, יש דרוסה לשועל.
איני.
והא כי אתא רב דימי אמר, מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו, אין דרוסה.
אמר רב ספרא, ההוא כלב הוה.
אמר רב יוסף, נקטינן, אין דרוסה לכלב.
אמר אביי, נקטינן, אין דרוסה אלא ביד. לאפוקי רגל, דלא.
ביד - שהכהו בידו:
רגל - אחרונה:
אין דרוסה אלא בצפורן. לאפוקי שן, דלא.
אבל שן לא - דאין ארס החיה בשיניה:
אין דרוסה אלא מדעת. לאפוקי שלא מדעת, דלא.
שלא מדעת - דכיון דשלא מדעת נפל כגון מן הגג על הבהמה אע"פ שנתקעה צפרנו בגבה אין משליך בה ארס:
אין דרוסה אלא מחיים. לאפוקי לאחר מיתה, דלא.
לאחר מיתה - קס"ד שמת הארי ואחר כך נפל על הבהמה:
אמרי, השתא שלא מדעת, אמרת לא. לאחר מיתה, מיבעיא?
לא צריכא. דדריס, ופסקוה לידיה.
דדריס מחיים - ולא הספיק לשלוף צפורנו ממנה עד שפסקו את ידו ומיתה דקאמר מיתת האבר שנחתך:
מהו דתימא, בהדי דדריס, שדי זיהריה. קמ"ל, בהדי דשליף שדי זיהריה.
דשליף - כשחולץ ומוציא צפרנו מגבה:
אמר רבה בר רב הונא אמר רב, ארי שנכנס לבין השוורים, ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן, אין חוששין שמא ארי דרסו.
ונמצאת צפורן - תלושה בגב: רוב אריות דורסין - כלומר אע"פ שרוב אריות דורסין וקים לן שכל הדורס אין לך אחד בהן שתשמט צפרנו:
מאי טעמא?
רוב אריות דורסין, ומיעוטן אין דורסין. וכל הדורס, אין צפרנו נשמטת. וזאת, הואיל וצפורן יושבת לו בגבו, אימר בכותל נתחכך.
נתחכך - השור וצפורן זו בכותל היתה:
אדרבה.
רוב שוורים מתחככין, ומיעוטן אין מתחככין. וכל המתחכך אין צפורן יושבת לו בגבו. וזה, הואיל וצפורן יושבת לו בגבו, אימר ארי דרסו?
איכא למימר הכי, ואיכא למימר הכי. אוקי מילתא אחזקיה.
הו"ל ספק דרוסה. ורב לטעמיה, דאמר אין חוששין לספק דרוסה.
רב לטעמיה - לקמן:
אמר אביי, לא אמרן, אלא צפורן. אבל מקום צפורן, חוששין.
מקום צפורן - שלא נשמט ולא נמצא שם הצפורן אלא מקומה ומכתה ניכרת בשור:
וצפורן נמי לא אמרן, אלא לחה, אבל יבשה, עבדה דמשתמטא.
לחה - שהיה בה דם:
עבידא דמשתמטא - ושמא דרס:
ולחה נמי לא אמרן, אלא חדא, אבל תרתי, ותלת, חיישינן.
והוא דקיימא בדרא דסיחופיה.
בדרא דסיחופיה - שעומדות בגב השור כסדר שהן סדורות ביד הארי:
איתמר, רב אמר, אין חוששין, לספק דרוסה.
ושמואל אמר, חוששין, לספק דרוסה.
דכולי עלמא, ספק על ספק לא על, אימא לא על.
ספק כלבא ספק שונרא, אימא כלבא על.
אימר כלבא - והא אמרינן אין דרוסה לכלב דאין לו ארס:
על - ארי בינייהו וישב שם:
שתיק ואיתוב בינייהו, אימר שלמא שוי.
שלמא שוי - עשה שלום עמהם כדרך כמה חיות שנעשות תרבות וגדלות עם בני אדם ובהמות ואין מזיקין:
קטע רישיה דחד מינייהו, נח מריתחיה.
נח ריתחיה - בהני ולא חיישינן לדריסה באחריני:
איהו קא מעואי ואינהו קמקרקרן, בעותי קא מבעתי
מעואי - נוהם:
מקרקרין - גועות דלשון צעקת ארי לחוד ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב:
_________________________________________
תוספוס
יש דרוסה לחתול או לאו כו' - הרב ר' יצחק בר"מ מפרש דכל הנך בעיות הוי בכמה זימנין דפעם ראשונה היה עוסק בעופות ושאלו אם יש דרוסה לחתול והשיב לו רב אפילו לחולדה יש דרוסה.
ושוב היה עוסק באימרי רברבי ושאלו אם יש דרוסה לחולדה אם לאו והשיב לו אפילו לחתול אין דרוסה.
ושוב היה עוסק בגדיים וטלאים ושאלו חולדה וחתול יש להם דרוסה או לא וא"ל לחתול יש דרוסה ולא לחולדה.
וכן היה מפרש ההיא עובדא דשבת פ' תולין (דף קלח. ושם ד"ה בעא) גבי כילה מהו אמר לו אף מטה אסורה מטה מהו א"ל אף כילה מותרת כילה ומטה מהו א"ל כילה אסורה ומטה מותרת ולא קשיא כו'
ועוד י"ל דכל הנך הוו בפעם אחת בתחלה שאלו יש דרוסה לחתול או לאו א"ל אתה שואל סתם יש דבר שאף לחולדה יש דרוסה והדר בעי מיניה אם לחולדה יש דרוסה בכל מקום וא"ל אף לחתול פעמים שאין דרוסה והדר בעי מיניה כיון דזה וזה פעמים יש דרוסה ופעמים שאין דרוסה שוים הן או לאו אמר לו יש דבר דלחתול יש דרוסה ולחולדה אין דרוסה וכענין זה יש לפרש ההיא דשבת:
שאר עופות טמאים יש להן דרוסה או אין להן דרוסה - הך דרוסה היינו דשדי זיהריה כי שליף ואין זה כי ההיא דלקמן (נט.) דכל עוף הדורס טמא דהוי מסימני טומאה ולא מבעיא ליה הכא אלא בעופות טמאין אבל פשיטא דאין דרוסה לטהורים:
ובא מעשה לפני חכמים ואמרו יש דרוסה - וא"ת ולישני ליה דהכא רחל קטנה היתה ורב כהנא איירי באימרי רברבי?
וי"ל דא"כ מאי איריא דנקט רב כהנא שועל אפילו חתול נמי:
ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין דרוסה - וא"ת ולישני ליה דהכא רחל גדולה היתה וכן משמע מדלא נקט טלה?
וי"ל דא"כ לא הוה רב דימי משמיענו שום חדוש בהאי מעשה דאפילו לחתול אין דרוסה ברברבי:
קא משמע לן דבהדי דשליף שדי זיהריה - יש שטועין להתיר לשחוט כשהנץ שוכב ע"ג העוף ולא הסיר רגליו עדיין דאכתי לא שליף ולא שדי ביה זיהריה ואסור לעשות כן דכשהנץ רודף אחר העוף ולוכדו מכהו כמה פעמים ברגליו ודריס ושליף כמה זימנין:
רוב אריות דורסים - וא"ת אפילו אם תמצא לומר דצפורן זה מחמת חיכוך אתא מ"מ אפילו בשאר שוורים שאין בהם צפורן היה לנו לחוש כיון דרוב אריות שבין השוורים דורסין ובסמוך נמי דקאמר אביי אבל מקום צפורן חיישינן למה לי מקום צפורן כלל?
ואומר ר"ת דהכי פירושו רוב אריות דורסין כלומר ראויין לדרוס שהן בריאים ודורסים ומעוטן חולין ואין דורסים ורוב אריות הדורסים שהם בריאים אין צפורן נשמטת מהן וזו הואיל וצפורן יושבת לו על גבו מסתמא האי ארי חולה הוא ולא מחמת דרוסה בא צפורן זה לכאן אלא בכותל נתחכך והיה הארי שוכב אצל הכותל ומחמת שנתחכך השור בכותל וברגלו של ארי נשמטנה ממנו הצפורן וישבה לו על גבו ופריך אדרבה אע"ג דרוב שוורים מתחככין מ"מ רוב שוורים אין מתחככין במקום שרגל ארי מונחת שם שתשב לו וצפורן על גבו ויש לתלות הצפורן בדריסת הארי ואע"ג דרוב הבריאים הדורסים אין צפורן נשמטת ומסיק דאיכא למימר הכי והכי ורב לטעמיה דלא חיישינן לספק דרוסה דאוקמינן אחזקתה קמייתא שלא נדרס:
כל הדורס אין הצפורן נשמטת - האי כל לאו דוקא וכן כל המתחכך דבסמוך אלא כלומר רוב הדורסין רוב המתחכך: