וושט, נקובתו במשהו. דרוסתו במשהו.
וושט נקובתו במשהו - תנן (לעיל דף מב) הלכך דרוסתו נמי פשיטא לי דבמשהו:
קנה, נקובתו בכאיסר, דרוסתו בכמה?
קנה נקובתו בכאיסר - תנן:
דרוסתו בכמה - רוחב צריך להאדים:
בתר דבעיא, הדר פשטה.
אחד זה ואחד זה במשהו.
אחד זה ואחד זה - וושט וקנה דרוסתו במשהו:
מאי טעמא?
מאי טעמא זיהרא מיקלא קלי ואזיל - גרסינן:
זיהריה, מקלא קלי, ואזיל.
יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דרב נחמן. ויתיב וקאמר, דרוסה שאמרו, צריכה בדיקה כנגד בני מעיים.
[אמר ליה רב נחמן], האלהים! מורי בה רב, מכפא ועד אטמא.
מורי בה רב - רב היה רגיל להורות שצריכה בדיקה מכפא ועד אטמא:
מאי "כפא"?
אילימא, כפא דידא.
כפא דידא - של יד דהיינו עצם רחבה של כתף אשפלדו"ן בלע"ז:
היינו, כנגד בני מעיים?
אלא, מכפא דמוחא עד אטמא.
עד אטמא - הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו בני מעיים לקמן (דף נו) גבי נחמרו בני מעיה:
כפא דמוחא - כף הגולגולת דהיינו כל החלל ואף כנגד הסימנים:
כי סליק רב חייא בר יוסף, אשכחינהו לרבי יוחנן וריש לקיש דיתבי וקאמרי, דרוסה שאמרו, צריכה בדיקה, כנגד בני מעיים.
אמר להו, האלהים! מורי בה רב, מכפא ועד אטמא.
א"ל ריש לקיש, מנו רב? ומנו רב? ולא ידענא ליה.
מנו רב ומנו רב - מי הוא זה רב שאומרים לפנינו כל שעה:
א"ר יוחנן, ולא נהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את רבי רבה, ור' חייא?!
ולא נהירא ליה - אין אתה זכור מי הוא והלא ראיתי קודם שהלך לבבל שהיה משמש את הנשיא:
והאלהים! כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד בישיבה, אני שמשתי בעמידה.
בישיבה - הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני:
ומאן גבר?
ומאן גבר - במה הוא גדול:
הוא גבר בכולא.
בכולא - בתורה ובחסידות:
מיד, פתח ריש לקיש ואמר, ברם זכור אותו האיש לטוב, שאמרו שמועה מפיו.
פתח ר"ל ואמר - נהירא לי וזכור הוא לטוב:
שמוטה ושחוטה, כשרה. שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה.
שמוטה ושחוטה - נמצאת גרגרת שמוטה ושחוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה:
כשרה - שאם נשמטה תחלה היתה יורדת למטה ושוב אינה נשחטת:
ור' יוחנן אומר, יביא, ויקיף.
ויקיף - יחתכנה במקום אחר אם דומין מראיהן של חתכים טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף חתך הראשון לאחר עיקור נעשה:
אמר רב נחמן, לא שנו אלא שלא תפס בסימנים, אבל תפס בסימנים ושחט, אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה:
זה הכלל: לאתויי מאי?
לאתויי, שב שמעתתא.
שב שמעתתא - בריש פירקין (דף מב):
דבי יוסף רישבא, מחו, בגידא נשיא, וקטלי.
רישבא - צייד:
מחו - לחיותא:
בגידא דנשיא - בחצים או במקל:
וקטלי - שהיתה מתה בכך:
אתו לקמיה דרבי יהודה בן בתירא, אמר להו, וכי להוסיף על הטרפות יש?!
אתו לקמיה דרבי יהודה - לשאלו על כך שאם לקתה בגיד הנשה שלה תהא טרפה אחרי שאנו רואין שהיא מתה במכה זו:
אין לך אלא מה שמנו חכמים.
אלא מה שמנו חכמים - ולקמיה פריך הא קא חזינן דמתה:
רב פפא בר אבא רישבא, מחו בכוליא, וקטלי.
מחו בכולייתא - מכין בחץ החיה בכולייתא מלמעלה ומכוונים שאין החץ נכנס ויורדת למטה מן הכליות לחלל:
וקטלי - מתה מאליה:
אתו לקמיה דרבי אבא.
אתו לקמיה - לשאול אם ישחטוה אחר המכה מהו:
אמר להו, וכי להוסיף על הטרפות יש?! אין לך אלא מה שמנו חכמים.
והא קא חזינן דקא מתה?
גמירי, דאי בדרי לה סמא, חייא:
דאי בדרי לה סמא - אם מפזרין עליה סם:
משנה ואלו כשרות בבהמה.
ניקבה הגרגרת.
ניקבה הגרגרת - בלא חסרון איסר כדמפרש:
או שנסדקה.
או שנסדקה - לארכה וכדאמרן אם נשתייר הימנה למעלה ולמטה:
עד כמה תחסר?
רשב"ג אומר, עד כאיסר האיטלקי.
נפחתה הגולגולת, ולא ניקב קרום של מוח.
נפחתה הגולגולת - העצם נפחת ורואין אנו שלא ניקב הקרום:
ניקב הלב ולא לבית חללו.
נשברה השדרה, ולא נפסק החוט שלה.
ניטלה הכבד, ונשתייר הימנה כזית.
המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה.
זה לתוך זה - שסמוכין הן ודופנן של שניהם אדוקים זה לזה ובאמצעיתן הן נקובין זה לזה ואם חזרו ונקבו במקום אדיקת דופנותיהן אין הנקב נראה לחוץ אלא זה לתוך זה כשרה דהא להדדי נמי שפכי:
ניטל הטחול.
ניטלו הכליות.
ניטל לחי התחתון.
ניטל לחי התחתון - מעל הבשר והסימנים מחוברים בבשר:
ניטלה האם שלה.
האם - מדרי"ץ של נקבה שהוולד מונח בה:
וחרותה בידי שמים.
וחרותה בידי שמים - מפרש בגמרא (לקמן נה) שצמקה ריאה שלה בידי שמים כגון שנבעתה מקול רעם וברקים חרותה קשה כחריות דקל ובגמ' (שם) מפרש מנא ידיע אם בידי שמים אם בידי אדם:
הגלודה, רבי מאיר מכשיר. וחכמים פוסלין:
הגלודה - שניטל עורה או מחמת שחין או מחמת מלאכה ולא נשתייר כלום ובגמ' (שם) מפרש כמה ישאר מן העור ותהא כשרה:
גמרא אתמר, רבי יוחנן אמר, אלו טרפות דוקא.
ור' שמעון בן לקיש אמר, אלו כשרות דוקא.
במאי קא מיפלגי?
בדרב מתנא.
דאמר רב מתנא, האי בוקא דאטמא, דשף מדוכתיה, טרפה.
ר' יוחנן אמר, "אלו טרפות", דוקא תנא טרפות. ותנא, "זה הכלל"
כל היכא דתני אלו - מיעוטא משמע אלו ותו לא:
תנא טרפות - חשבינהו לטרפות:
ותנא זה הכלל - לאתויי הנך דלא תננהו:
__________________________________________
תוספות
אילימא כפא דידא היינו כנגד בני מעים - פירש הקונטרס כפא דידא עצם רחב של כתף שקורין אשפלדו"ן בלע"ז עד אטמא הירך דהיינו כנגד בני מעיים דריאה וכבד נמי מיקרו בני מעיים לקמן (דף נו:) גבי נחמרו בני מעיים וקשה לפירושו דנהי דבלשון משנה וברייתא הוו בכלל בני מעיים בלשון אמוראי לא הוו בכלל כדמוכח לעיל (דף נא:) גבי נפולה דקאמר אמימר נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעים ומר זוטרא מוסיף כנגד כל החלל משמע דלא מיקרי בעי מעיים אלא כרס ודקין ואתא מר זוטרא לאוסופי עד כנגד הדפנות כגון ריאה ולב וכבד וקורקבן ובתר הכי בעי רב הונא נגד הסימנין מאי ואמר ליה רב אשי דקשין הן אצל נפילה וכן לעיל (דף נג:) דקאמר שמואל דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים ואח"כ מוסיף רב חנן בר רבא משמיה דרב כל החלל ונראה דכפא דידא דהכא מסוף כפא דידא עד אטמא דאין בכלל זה אלא כרס ודקין ולהכי פריך היינו כנגד בני מעיים והא דלא משני מתחלת כפא שבא להוסיף אף ריאה וכבד משום דמשמע ליה כפא סוף כפא וגם הוה ליה למנקט כנגד כל החלל וגם ניחא ליה למימר מכפא דמוחא כדשמעינן ליה לרב לעיל (שם) דקאמר צריכה בדיקה נגד כל החלל ואפילו בסימנין:
יביא ויקיף - יחתוך סימן זה עצמו שנשחט במקום אחר אם דומה מראית של חתכים טרפה דהואיל ודומין י"ל שאף חתך הראשון אחר עיקור נעשה וההיא דפ"ב (לעיל כח.) דשחט את הוושט ונמצאת גרגרת שמוטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה אין יכול להקיף על ידי שיחתוך הוושט עדיין במקום אחר דממה נפשך לא יהו דומין החתוכין זה לזה אפילו נשמטה הגרגרת קודם שחיטה דאותה שעה היה עדיין חיות בוושט ועכשיו אין בו חיות כלל.
וא"ת ויביא עוף אחר וישחוט בו את הוושט ואח"כ ישמוט את הגרגרת ויראה אם מראיהן של השמוטות הללו שוין?
וי"ל דאין מקיפין אלא באותו עוף עצמו או באותה הבהמה עצמה ולמאי דגרסינן כאן בספרים יביא בהמה אחרת ויקיף קשה:
ואלו כשרות בבהמה - כולהו צריכי כדפרישנא בריש פירקין (דף מב. ד"ה ניקב):
וחזייה לדרב מתנא דאתיא בזה הכלל מ"ט דדמיא לנטולי - וא"ת דהכא משמע בין לר"י בין לר"ל דלא מרבינן בזה הכלל אא"כ דמיא להנך דמתניתין ואם כן ההיא דרכיש בר פפא דלקתה בכוליא אחת היכי אתיא האמר בריש פירקין (לעיל מג.) דלעולא דאמר ח' טרפות מנו חכמים דאתי למעוטי דרכיש בר פפא דלא דמיא?
וי"ל דסבר רכיש דמרבינן בזה הכלל אע"ג דלא דמי ורבי יוחנן ור"ל פליגי עליה כמו עולא.
א"נ סבר כר"ל דאלו כשרות דוקא ואתיא מאלו כשרות כי היכי דאתי דרב מתנא לר"ל אע"ג דלא אתיא בזה הכלל.
וא"ת ואמאי מוקי תלמודא פלוגתייהו בדבר מתנא לוקמה בדרכיש. דרבי יוחנן סבר חזייה לדרכיש דאתיא בזה הכלל ואע"ג דלא דמיא ואתא אלו טרפות למעוטי ור"ל סבר דחזייה לדרכיש דאל אתיא בזה הכלל משום דלא דמיא ותני אלו כשרות למימר דהני הוא דכשרות הא דרכיש בר פפא טרפה?
וי"ל דקים ליה למסדר הש"ס דפליגי בדרב מתנא: