Enjoying this page?

053b - אלו טרפות פרק שלישי, חולין דף נג, ע"ב

צורת הדף

אהדדי.

אהדדי - דכשם שהם נבעתים ממנו כך הוא נבעת מהם ואין לחוש:

כי פליגי, דאיהו קא שתיק, ואינהו קמקרקרן.

מר סבר, מעשה קא עביד בהו. ומר סבר, מחמת בעתותיה הוא דקא עבדן.

אמר אמימר, הלכתא, חוששין לספק דרוסה.

א"ל רב אשי לאמימר, האי דרב מאי?

א"ל, לא שמיע לי. כלומר, לא סבירא לי.

ואי בעית אימא, הדר ביה רב לגבי דשמואל.

דההוא שרקפא, דספק דרוסות דאתא לקמיה דרב.

שרקפא - סל מלא עופות שנכנס הנץ ביניהם:

שדרינהו לקמיה דשמואל.

חנקינהו, ושדנהו בנהרא.

ואי ס"ד לא הדר ביה, לישרינהו?

אלא מאי, הדר ביה. ליסרינהו?

אלא אתריה דשמואל הוה.

אתריה דשמואל הוה - ולאו אורח ארעא לאורויי קמיה באתריה בדבר שהן שוין בו אבל אי הוו פליגי בה לא היה משדר להו קמיה להפסיד ממון ישראל דכל מקום שיש נדנוד חטא אין חולקין כבוד לרב כך שמעתי ול"נ דה"ג אלא אתריה דשמואל הוה ומהכא לא תפשוט דהדר ביה רב דלאו אורח ארעא למישרי באתריה מלתא דאיהו אסר והכי אמרינן בעירובין (דף צד) ורב אי ס"ל דאסור לימא ליה אתריה דשמואל הוה:

למה לי למיחנקינהו. לישדינהו הכי, בנהרא?

לישדינהו הכי - ישליכם לנהר כמות שהם:

מפרחן וסלקן.

מפרחן וסלקן - וצדין אותן ציידים וימכרו לישראל:

ולשהינהו שנים עשר חודש?

ולשהינהו י"ב חדש - כדין ספק טרפה כדלקמן בפירקין (דף נח):

אתי בהו לידי תקלה.

לידי תקלה - איידי דהוה בהו טובא לא מצי לאזדהורי בהו ואתי למיכל חד מינייהו:

וליזבנינהו לגוים?

אתו לזבנינהו לישראל.

אתו - עובדי כוכבים והדרי ומזבני לה לישראל:

וליחנקינהו, ולישדינהו לאשפה.

וליטעמיך, נישדינהו לכלבים?

אלא, לפרסומי מלתא דאיסורא.

לפרסומי מילתא - וכי אזל לנהרא אוושא מילתא טפי ולפי שעופות דקים היו ומרובים היו לא יכול לבודקן ולהתירן בבדיקה מפני הטורח שמא יטעה באחת מהן אי נמי איידי דקליש זיהריה דנץ לא מאדים בשר ולא מינכר ודבר זה נראה לי:

ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי.

על לביני קניא, נפק, אתא, כי ממסמס קועיה דמא.

ממסמס - מלוכלך:

אמר רב אשי, לא אמרינן ספק כלבא ספק שונרא, אימר כלבא. ה"נ, ספק קניא ספק שונרא, אימר קניא מחייה.

אמרי בני רבי חייא, דרוסה שאמרו, צריכה בדיקה כנגד בני מעיים.

אמר רב יוסף, הא דבני ר' חייא, כבר פירשה שמואל.

דאמר שמואל משום ר' חנינא בן אנטיגנוס, דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים.

דרוסה שאמרו - כגון ספק דרוסת ארי או שראהו שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ:

צריכה לבדוק - גבה וכריסה וצידיה וכל שכנגד בני מעיים ואם האדים שם בשר שנקוטרוד"א זהו הארס וטרפה שסופו לשרוף עד שינקוב את בני מעיים ואם לא האדים בשר שם אין צריך לבדוק במקום אחר שאין דרוסה אלא כנגד בני מעיים דלא מיטרפא במקום אחר:

בעי אילפא, יש דרוסה לסימנים או אין דרוסה לסימנים?

יש דרוסה לסימנין - אם דרסה כנגדם מי הוי טרפה מי אמרינן קשין הן אצל דרוסה וכשרה או לא:

א"ר זירא, הא דבעי אילפא, כבר פירשה רב חנן בר רבא.

דאמר רב חנן בר רבא אמר רב, דרוסה שאמרו, צריכה בדיקה כנגד בית החלל כולו. ואפילו בסימנין.

כנגד בית החלל כולו - ולאפוקי עובי הצואר או הירכים:

בעי אילפא, סימנין שנדלדלו בכמה?

סימנים שנדלדלו - איידי דא"ר זירא בהנך תרתי דלעיל כבר פירשה פלוני קמסדר ואזיל לכל הנך דאמר בהו ר' זירא הכי:

נדלדלו - נעקרו במקומות הרבה:

אמר רבי זירא, הא דבעי אילפא, כבר פירשה רבה בר בר חנה.

דאמר רבה בר בר חנה אמר שמואל, "סימנים שנדלדלו, ברובן".

בעי רב אמי, המסמסה מהו?

המסמסה מהו - כגון דרסה בירך שלא כנגד החלל וראינו שניקב הבשר לאחר זמן מהו:

א"ר זירא, הא דבעי רב אמי, כבר פירשה רב יהודה.

דאמר רב יהודה אמר רב, בדרוסה, עד שיאדים בשר כנגד בני מעיים.

כנגד בני מעיים - אפילו בהאדימה:

נתמסמס הבשר, רואין אותו כאילו אינו.

נתמסמס הבשר - במקום אחד:

רואין אותו כאילו אינו - ואם יש בו טרפות בניטל כולו כגון צומת הגידין טרפה דהאי נמי כנטול דמי:

ה"ד נתמסמס?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע, כל שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי.

גורדו - אם היה בא לרפאותו גורדו ומשליכו עד הבשר החי: גורדו - בדל"ת:

אמר רב אשי, כי הוינן בי רב כהנא, אייתו קמן ההיא ריאה, דכי הוו מיתבי לה, יתבה שפיר. וכי הוו מדלו לה, הוה [מיתלהא ונפלה תילהי תילהי], וטריפנא לה. מדרב הונא בריה דרב יהושע.

תלחה - מתפרקת ונופלין ממנה חתיכות חתיכות:

מדרב הונא בריה דרב יהושע - דאמר כל שהרופא גורדו קרוי המסמסה וכאילו אינו והויא לה ריאה שחסרה:

רב נחמן אמר, בקוץ עד שתינקב לחלל.

בקוץ עד שתינקב לחלל - אבל הגיע לחלל יש לחוש שמא ניקבו הדקין ובבדיקה אי אפשר מפני שאין נקב דק ניכר בהן:

בדרוסה, משיאדים בשר כנגד בני מעיים.

רב זביד מתני הכי, בדרוסה, משיאדים בשר כנגד בני מעיים.

בסימנים, עד שיאדימו סימנים עצמם.

בסימנין - דרסה בסימנין:

עד שיאדימו הן עצמן - אבל משום האדמת בשר שכנגדן לא מיטרפא דרוב סימנין קשין הן ואין ארס שולט בהן אבל כי האדימו הן עצמן הרי נגלה ששלט בהן:

_________________________________________תוספות

שרקפא - קן של עופות ודרור קן לה (תהלים פד) מתרגמינן שירקפא ובקונטרס פירש סל מלא עופות:

אתי בהו לידי תקלה - והא דאמר לקמן בפירקין (דף נח.) גבי ביצי ספק טרפה שיתלא קמא משהינן לה אי הדרא טענה שריא ולא חיישינן לתקלה?

וי"ל דהא אמר פ"ק דפסחים (דף כ:) דתקלה עצמה תנאי היא.

ועוד התם אי סופה לטעון ממהרת לטעון.

ועוד דלמאי דמסיק הכא דלפרסומי מילתא עביד הכי ניחא:

ספק שונרא ספק קניא אימר קניא - לעיל בפ"ב (דף נח. ד"ה אתא) פירשתי.

וא"ת דבריש התערובת (זבחים דף עד:) אמרינן גבי נתערבה בטרפה האי טרפה ה"ד אי דידע ליה נישקליה ואי דלא ידע ליה מהיכן ידע א"ר ינאי דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב ור"ל אמר דאיערב בנפולה ורבי ירמיה אמר דאיערב בולד טרפה ורבי אלעזר היא ומפרש דכולהו כר' ינאי לא אמרי בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע האי משיך והאי עגיל וא"כ אפשר לברר כאן אי שונרא אי קניא?

וי"ל דדוקא התם מן הזאב ולמעלה אבל בשונרא לא ידיע.

ואם תאמר א"כ לישני התם דאיערוב נקובת הקוץ בדרוסת חתול ובגדיים וטלאים?

וי"ל דניחא ליה לאוקמי בכל הבהמות והאי דלא משני דאיערוב דרוסת הכלב בדרוסת הזאב דלמא אפשר לברר:

דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כו' - פ"ה כגון ספק דרוסת ארי או שדרסה ואין מקום הדריסה ניכר מבחוץ משמע דודאי דרוסה לא מהניא בדיקה.

וכן פירש הרב רבי יצחק בר' מאיר ז"ל דודאי דרוסה אין לה בדיקה שפעמים שמאדים הבשר ואין יכול לכוין יפה.

ונראה דיש בדיקה אפילו לודאי דרוסה.

מדאמר בסמוך בדרוסה עד שיאדים הבשר כנגד בני מעיים ובסימנים עד שיאדימו הסימנים עצמם אבל אם האדים הבשר שכנגד הסימנים ולא האדימו הסימנים כשרה אע"ג דודאי נדרסה שהרי האדים הבשר וא"כ איכא ודאי זיהרא.

ועוד דקאמר בסמוך דמורי ביה רב מכפא עד אטמא והיינו ע"כ ודאי דרוסה דרב לא חייש לספק דרוסה דלא הדר ביה כדפירש בקונטרס לעיל מההיא דכל גגות (עירובין צד.).

והא דאמר בריש פירקין (מג.) נפקא מינה לספק דרוסה ולא אמר לודאי דרוסה?

משום דאף לספק דרוסה קיימא לן דחיישינן.

ועוד מדבעי בסמוך וושט נקובתו במשהו דרוסתו נמי במשהו קנה נקובתו בכאיסר דרוסתו בכמה אלמא אע"ג דמאדים במשהו ונדרס ודאי בעי למימר דכשר עד שיהא בו בכאיסר.

ונראה שגם בקונטרס לא נקט ספק דרוסה אלא משום דאז צריך לבדוק בכל מקום גבה וכריסה וצדה וכל מה שכנגד בני המעיים אבל אם היה ניכר מבחוץ מקום הדריסה לא היה צריך לבדוק אלא כנגד אותו מקום: