Enjoying this page?

055b - דף נה,ב

:צורת הדף

למקום חריץ

למקום חריץ - שהגידין מעורין שם והוא אמצעית הכוליא:

והיכא מקום חריץ?

לחיורא דתותי מתני.

א"ר נחוניא: שאילתינהו לכולהו טרופאי דמערבא

טרופאי - מורי הוראות על הטרפות:

ואמרו לי הלכתא כרכיש בר פפא.

ולית הלכתא כרב עוירא

כרב עוירא - בניקב הטחול:

לא אמרן אלא בקולשיה

ולא אמרן - דלית הלכתא כוותיה אלא דאינקב בקולשיה:

אבל בסומכיה טרפה

בסומכיה - בעוביו למעלה:

ואי אישתייר ביה כעובי דינר זהב -

ואי אשתייר - בעובי דופנו ולא יצא המחט לחוץ ויש הגנה כנגדו כעובי דינר - כשר:

כשרה

אמרי במערבא כל הפוסל בריאה כשר בכוליא.

שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא.

וכל שכן היכא דכשר בריאה כשר בכוליא.

וכ"ש כו' - דוקיא הוא דדייקנא ממילתייהו:

מתקיף לה ר' תנחומא: וכללא הוא?

והרי מוגלא דכשר בריאה

מוגלא כשרה בריאה - כדאמרן (לעיל מח.) דקיימן צימחי טינרי:

ופסול בכוליא?

ופסול בכוליא - כדאמרן בריש פירקין (דף מח.) מליא מוגלא טרפה מים זכין כשרה ואוקימנא בכוליא:

והרי מים זכין דכשרים הכא והכא

והרי מים זכין דכשרין הכא והכא - לא ידענא מאי קושיא:

אלא אמר רב אשי: טרפות קא מדמית להדדי?!

אלא - לא תימא כל שכן דאע"ג דנקב פסול בריאה וכשר בכוליא איכא מידי דכשר בריאה ופסול בכוליא דאין אומרים בטרפות כו' דיש אבר שחולי זה קשה לו ואין חולי זה קשה לו:

אין אומרים בטרפות זו דומה לזו.

שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה

שהרי חותכה מכאן ומתה כו' - חתוך סימנין או גיד צוארה ומתה חתוך כל כתפיה וחיה:

ומים זכין כשרים לא אמרן אלא דצילי אבל עכירי - טרפה.

וכי צילי נמי לא אמרן אלא דלא סריח.

אבל סריח - טרפה.

הכוליא שהקטינה:

הקטינה - הכוליא הקטינה מאליה מחמת חולי:

בדקה - עד כפול.

בגסה - עד כענבה בינונית: :

 

ניטלה האם שלה:

תנא היא האם

היא האם - דמתני':

היא טרפחת

היא טרפחת - דלקמן (דף נו:) הורו בטרפחת כרבי בזפק:

והיא שלפוחית:

היא שלפוחית - דאמר לעיל בפירקין (דף מח.):

 

וחרותה בידי שמים כשרה:

תנו רבנן: איזוהי חרותה כל שצמקה

צמקה - יבשה ושדים צומקים מתרגמינן דדין יבשין (הושע ט):

ריאה שלה בידי שמים -

בידי שמים - מקול ברד ורעם:

כשרה.

בידי אדם -

בידי אדם - שהבעיתה אדם לא הדרא בריא:

טרפה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בידי כל הבריות.

כל הבריות - שאגת אריה וקול שחל:

איבעיא להו רבי שמעון בן אלעזר ארישא קאי

ארישא קאי - אף בידי כל הבריות כבידי שמים:

ולקולא.

או אסיפא קאי, ולחומרא.

תא שמע

ת"ש - דאסיפא קאי:

דתניא: חרותה בידי אדם טרפה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בידי כל הבריות.

רבה בר בר חנה הוה קאזיל במדברא, אשכח הנהו דיכרי דצמיק ריאה דידהו.

אתא שאיל בי מדרשא.

אמרו ליה בקייטא אייתי משיכלי חיורי

משיכלי חיורי - של כלי חרס לבן:

ומלינהו מיא קרירי, ואנחינהו מעת לעת.

אי הדרן בריין - בידי שמים היא וכשרה.

ואי לא - טרפה.

בסיתוא אייתי משיכלי שיחומי

שחימי - שחורות ואינן מצננות כל כך כלבנות. ובלשון מורי שחימי של נחשת חיורי של חרס:

ומלינהו מיא פשורי ואנחינהו מעת לעת.

אי הדרא בריא - כשרה. ואי לא טרפה:

 

הגלודה:

תנו רבנן: הגלודה - רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלים.

וכבר העיד אלעזר ספרא ויוחנן בן גודגדא על הגלודה שפסולה.

אמר רבי שמעון בן אלעזר חזר בו רבי מאיר.

מכלל דלרבי שמעון בן אלעזר פליג רבי מאיר בגלודה

מדקאמר חזר בו - מכלל דמעיקרא הוה פליג:

והתניא. אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו ר"מ וחכמים על הגלודה שפסולה וכבר העיד רבי אושעיא בנו של רבי יהודה הבשם

הבשם - מוכר בשמים:

לפני רבי עקיבא משום רבי טרפון על הגלודה שפסולה.

ואם נשתייר בו כסלע

ואם נשתייר בו כסלע - על ידי אותו שיור מעלה ארוכה:

כשרה.

אמר רב נחמן בר יצחק: מאי לא נחלקו לא עמד רבי מאיר במחלוקתו:

אמר מר: אם נשתייר בו כסלע - כשרה.

היכא?

אמר רב יהודה אמר שמואל על פני השדרה כולה.

איבעיא להו דאריך

דאריך - על פני כל אורך השדרה וקצר כחוט ומאי כסלע דקאמר דאי מצטרפת לאורכו ומשוית ליה עגול הוה כסלע:

וקטין, דכי מצרף לה הוי כסלע או דלמא ברוחב סלע על פני השדרה כולה?

תא שמע: דפריש רבי נהוראי משמיה דשמואל ברוחב כסלע על פני כל השדרה כולה.

רבה בר בר חנה אמר ראשי פרקים

ראשי פרקים - בכל פרקי חוליותיה ועצמות השוק והירך בעינן שיור כסלע:

רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ברבי ינאי אמר: מקום טיבורו.

במקום טיבורו - בעינן כסלע:

בעי רבי ינאי בר' ישמעאל: ניטל מקום השדרה וכולו קיים?

ניטל מקום טיבורו וכולו קיים?

ניטלו ראשי פרקים וכולו קיים מאי?

תיקו.

אמר רב כל העור כולו

כל העור כולו - כל היכא דמשתייר ההוא כסלע מעלה ארוכה וחוזר כל עורה לקדמותו:

מציל בגלודה.

חוץ מעור בית הפרסות 

חוץ מעור בית הפרסות - מן הארכובה ולמטה דלא הוי עור מפני שהוא רך:

ורבי יוחנן אמר אפילו עור בית הפרסות נמי מציל.

start here

בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: עור בית הפרסות מהו שיציל בגלודה?

אמר ליה: מציל.

אמר ליה: למדתנו רבינו:

אלו שעורותיהן כבשרן: עור בית הפרסות.

ואלו שעורותיהן כבשרן - לענין דמטמאין עורן כבשרן, אלמא לאו עור הוא, וקחשיב האי בהדייהו בהעור והרוטב (לקמן דף קכב.):

אמר ליה: אל תקניטני

אל תקניטני - מאותה משנה:

שבלשון יחיד אני שונה אותה

שבלשון יחיד אני שונה אותה - כלומר יחידאה היא ולא קיימינן כוותיה. דר' שמעון קתני לה ופליגי עליה דת"ק לא תנא אלא עור שתחת האליה לחודיה:

דתניא: השוחט את העולה

קרבן - שנשחט על מנת לאכול הימנו או להקטיר הימנו חוץ למקום אכילתו:

להקטיר כזית מעור של תחת האליה חוץ למקומו -

פסול ואין בו כרת

פסול ואין בו כרת - לאוכל הימנו כהלכתו.

ואם שחטו על מנת לאכול או להקטיר הימנו:

חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת

חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת - האוכל ממנו אפילו כהלכתו. ומקרא נפקא לן בפרק שני דזבחים (דף כח.) ועור שתחת הזנב רך הוא ונפסל קרבן במחשבת אכילתו כבשר ובעולה שכולה כליל לא פסלה מחשבת אכילה אלא מחשבת הקטרה:

אליעזר בן יהודה איש איבלים

איבלים - כפר:

אמר משום רבי יעקב, וכן היה רבי שמעון בן יהודה [איש כפר] עיכוס

עיכוס - בסמ"ך:

אומר משום רבי שמעון: אחד עור בית הפרסות, ואחד עור הראש של עגל הרך, 

עגל הרך - מפרש בהעור והרוטב (שם) כל זמן שיונק:

ואחד עור של תחת האליה,

וכל שמנו חכמים

וכל שמנו חכמים - בהעור והרוטב (שם) לגבי עורות כבשר:

 

גבי טומאה: אלו שעורותיהן כבשרן

 

תוספות

והרי מים זכים דכשרים הכא והכא. פ"ה לא ידענא מאי קושיא וי"ל דהכי פירושא והרי מים זכים דאתו מחמת לקותא וכשרים בכוליא ולא גמרינן ממוגלא ואם כן אין לדמות הטרפות זו לזו:

בלשון יחיד אני שונה אותה. שבמשנה עצמה היה שונה דברי רבי שמעון אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך האמר בפ' החולץ (יבמות דף מב:) סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם: