גמרא
להביא עור בית הבושת.
להביא עור בית הבושת - להכי מפרש ואמר להביא עור בית הבושת משום דאין להביא אלא זה לבדו שהרי כל המנויין שם הראויין להיות בעולה שנויין כאן חוץ מזה עור השליל אינו ראוי להיות בעולה דאין שליל לזכרים:
בית הבושת - בית הרחם של נקבה:
חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת.
חוץ לזמנו - פיגול וחייבים עליו כרת:
משנה
ואלו טרפות בעוף:
ואלו טריפות בעוף - אע"ג דכל טריפות דבהמה כנגדן בעוף - הני אצטריכו ליה למיתני. נקובת הוושט - משום פסוקת הגרגרת. וההוא איצטריך, דלא תימא הואיל וחיותו של עוף לא נפיש דהא כשר בסימן אחד, אימא גרגרת נמי תיטרף במשהו. והכתה חולדה - משום דקתני מקום שעושה אותה טרפה, דהיינו נקיבת הקרום. דלא תימא תיטרף בנשבר העצם בלא נקיבת קרום, כדאמרי' לקמן בעוף של מים. וניקבו הדקין - משום דקבעי למיתני סיפא גבי אלו כשירות: יצאו בני מעיה ולא ניקבו, ולא תימא עוף שחיותו מועט תיטרף ביציאה לחודה:
נקובת הוושט
ופסוקת הגרגרת
הכתה חולדה על ראשה
הכתה חולדה על ראשה - חיישינן לנקיבת קרום:
הכתה - נשכתה בשיניה, דאילו ביד אמרן לעיל (דף נג.) יש דרוסה לחולדה בעופות, וכל כנגד החלל מיטרפה בה:
מקום שעושה אותה טרפה.
ניקב הקורקבן.
ניקבו הדקין.
נפלה לאור ונחמרו בני מעיה.
נחמרו - כווצו מחמת האור ונהפכה מראיתן, לשון (איכה א) מעי חמרמרו:
אם ירוקים - פסולים
אם הוריקו - מפרש בגמרא לב וקורקבן אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו:
אם אדומים - כשרים.
אם אדומים - הלב והקורקבן כמשפטן שלא נשתנה מראה שלהן:
דרסה
דרסה - אדם ברגליו:
וטרפה בכותל
או שטרפה בכותל - הכה בה בכותל:
או שריצצתה בהמה
או שריצצתה בהמה - דאיכא למיחש להני תלתא משום ריסוק איברים, ועדיין מפרכסת - אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה. ובדיקה בעיא כדאוקמינן בפירקין (דף נא:):
ומפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה -
כשרה:
גמרא
רב ושמואל ולוי דאמרי: מכניס ידו לפנים ובודק.
מכניס ידו - בפיו של עוף שנשכתו חולדה בראשו, ובודק. דוחק אצבעו כלפי חיך העוף והמוח נדחק למעלה, אם המוח מבצבץ ויוצא דרך נקב המכה:
אם מבצבץ ועולה - טרפה.
טרפה - שמא ניקב הקרום:
ואם לאו - כשרה.
הניחא למאן דאמר עד דמנקיב קרמא תתאה.
הניחא למאן דאמר - לעיל (דף מה.) גבי ניקב הקרום עד דמינקיב עילאה ותתאה - שפיר:
אלא למאן דאמר אינקיב עילאה אע"ג דלא אינקב תתאה.
אלא למאן דאמר - דטריף עילאה לחודיה כי לא מבצבץ אמאי כשרה, דלמא עילאה אינקיב ותתאה קיים:
ניחוש דלמא עילאה אינקיב תתאה לא אינקיב?
אי איתא דאינקיב עילאה תתאה אגב רוככיה מיפקע פקע.
תתאה מיפקע - בדחיפת אצבע כשדוחפו למעלה:
אמר זעירי: אין בדיקה לחולדה.
אין בדיקה לחולדה - לנשיכת חולדה:
מפני ששיניה דקות.
מפני ששיניה דקות - ואפילו ניקב הקרום פעמים שאין המוח יוצא על ידי דחיפת אצבע בחיך:
וכי שיניה דקות מאי הוי?
מאי הוי - אי אפשר דלא מבצבץ פורתא:
אמר רב אושעיא: מפני ששיניה דקות ועקומות
ועקומות - ונוקב באלכסון וכשהמוח נדחף למעלה העצם סותמו ועומד כנגדו שנקב העצם אינו כנגד נקב הקרום:
כי סליק לנהרדעא
כי סליק זעירי - מבבל לנהרדעא:
שלח להו דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי.
ברם כך אמרו משמיה דרבי שמעון בן לקיש בודקין לחולדה ביד
ביד - כדמפרש לעיל מכניס ידו כו':
אבל לא במסמר
אבל לא במסמר - מלמעלה מוליכו על הנקב לראות אם יחגור בקרום ופותח את הגולגולת תחלה לאחר שחיטה, ופעמים שאינו נקוב והמסמר נוקבו ומפסיד ממון ישראל:
ורבי יוחנן אמר: אף במסמר
אף במסמר - בודקין ולא חיישינן לדלמא איהו נקיב ליה בידא כדמפרש:
ובפלוגתא דר"י[1] ורבי נחמיה.
חד בדיק בידא וחד בדיק במחטא.
במחטא - כדפרישית במסמר:
מאן דבדיק בידא אמר ליה למאן דבדיק במחטא: עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל?
אמר ליה מאן דבדיק במחטא למאן דבדיק בידא עד מתי אתה מאכיל לישראל נבלות?
נבלות והא שחוטה היא?
אלא טרפות.
שמא ניקב קרום של מוח.
במחטא - כדפרישית במסמר:
תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק בידא.
דתניא. רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי יהודה: בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר.
אבל לא במסמר - מפני שמכלה ממונן של ישראל:
נשבר העצם
נשבר העצם - לקמיה פריך:
אע"פ שלא ניקב קרום של מוח.
תסתיים.
הא גופא קשיא אמרת בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר - אלמא אית ליה בדיקותא.
והדר תני נשבר העצם אף על פי שלא ניקב קרום של מוח - אלמא לית ליה בדיקותא?
סיפא אתאן לעוף של מים, הואיל ואין לו קרום.
אין לו קרום סלקא דעתך?
אלא הואיל וקרומו רך.
וקרומו רך - הלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום:
אמר ליה רב נחמן לרב ענן
אמר ליה רב נחמן לרב ענן - תמהני בזאת:
מר אמר שמואל בדיק בידא ומכשר
מר אמר - אתה אמרת לי שראית שמואל שהוא בודק לנשיכת חולדה, אלמא לא מטרף בעצם לחודיה. ואף הונא חברין אמר לי דאיהו חזייה לרב דבדיק בידא. וקשיא לי והא תני לוי כו':
והונא חברין אמר: רב בדיק בידא ומכשר.
והתני לוי: טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף.
כנגדן בעוף - במידי דאיתיה בעוף המסס ובית הכוסות ליתנהו בעוף:
יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח.
אמר ליה ההוא בעוף של מים, הואיל ואין לו קרום.
אין לו קרום ס"ד?
אלא הואיל וקרומו רך.
ההיא תרנגולתא דהואי בי רב חנא.
שדרה לקמיה דרב מתנא.
נשבר העצם ולא ניקב קרום של מוח הואי - ואכשרה.
א"ל והתני לוי טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, יתר עליהן עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח?
אמר ליה: התם בעוף של מים הואיל ואין לו קרום.
אין לו קרום ס"ד?
אלא אימא הואיל וקרומו רך.
רב שיזבי בדיק בשימשא
בדיק בשימשא - נגד השמש מסתכל אם יראה נקב שהאור יפה לבדיקה:
רב יימר בדיק במיא.
במיא - מוציא כל המוח מן הקרום דרך פיה כמו שהיא יורדת לחוט השדרה וממלא הקרום מים ואם יוצא דרך המכה בידוע שניקב הקרום ל"א מכניס בנקב העצם מים וחוזר ומוציאו ורואה אם נתלבנו בידוע שנתערב המוח בהם:
רב אחא בר יעקב בדיק
להביא עור של בית הבושת. לקמן בהעור והרוטב (דף קכב.) פירש רש"י הא דלא חשיב ליה בהדיא בהדי אינך בברייתא משום דבעולה מיירי שהוא זכר ומיהו איכא מאן דתני זבח בפרק כל הזבחים שקיבלו (זבחים כח. ושם) ולא קתני עולה ויש לומר דלא חשיב אלא מידי דהוה בכל הקרבנות ועור שתחת האליה אע"ג דאינה קרבה אלא בכבש מ"מ איתיה או באכילת אדם או באכילת מזבח וא"ת אמאי לא קאמר נמי להביא עור השליל דחשיב לקמן במתניתין בהעור והרוטב (דף קכב.) בהדי אלו שעורותיהם כבשרן ואומר ר"ת משום דאין מפגלים בשליל כדאיתא פרק כל הפסולין (זבחים לה.) פיגל בשליל לא נתפגל הזבח ואף השליל לא נתפגל:
ורבי יוחנן אמר אף במסמר. וליכא משום מכלה ממונן של ישראל ובפלוגתא לאו דוקא דרבי יוחנן דאמר אף במסמר לא כרבי יהודה ולא כרבי נחמיה:
נבלות והא שחוטה היא. וא"ת והא שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר פרק חטאת העוף (זבחים סט: ושם) דשחיטת העוף אינה מטהרת טריפתה מטומאתה דקאמר נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה טרפה למה נאמרה להביא טרפה ששחטה (שחלבה טהור מכלל שהיא מטמאה) וכן ריש מסכת טהרות גבי י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור שחיטתה ומליקתה מטהרת טרפתה מידי נבלה רבי יהודה אומר אינה מטהרת וי"ל דמ"מ כיון דלר' נחמיה מטהרת לא הוה ליה למימר שהיה מאכיל נבילות ועוד דלא מסיק אדעתיה תסתיים דרבי יהודה הוא דבדיק בידא:
מר אמר שמואל בדיק בידא וכן רב. ואף על גב דכבר אמרינן לעיל רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לפנים ובודק מ"מ אשמועינן הכא דמעשה נמי עבד:
והא תני לוי טרפות שמנו חכמים וכו'. בחנם מקשה מברייתא ארב ושמואל דאלוי גופיה הוה מצי למפרך דאמר לעיל מכניס ידו לפנים ובודק: