להתיר חלבה.
להתיר חלבה - והכי קאמר אלו סימני חיה לידע שחלבה מותר:
והכי קאמר, אלו הן סימני חיה, שחלבה מותר. כל שיש לה קרנים וטלפים.
שיש לה קרנים - לקמיה מפרש:
טלפים - צפורני הפרסות:
רבי דוסא אומר, יש לה קרנים, אי אתה צריך לחזור על טלפים. יש לה טלפים, צריך אתה לחזור על קרנים.
אי אתה צריך לחזור - שאפילו נחתכו רגליה כשרה וחלבה מותר שהקרנים סימן מובהק הוא:
וקרש, אע"פ שאין לו אלא קרן אחת, מותר.
קרש - חיה היא ולקמיה מפרש לה:
כללא הוא?
והרי עז, דיש לו קרנים וטלפים, וחלבו אסור?
כרוכות בעינן.
כרוכות - גילדי גילדי קליפה על קליפה כעין קרני השור:
והרי שור דכרוכות, וחלבו אסור?
חרוקות בעינן.
חרוקות - מלאות פגימות וחריצים קרניי"ר בלע"ז:
והרי עז דחרוקות, וחלבו אסור?
והרי עז דחרוקות - דקס"ד הדר ביה מכרוכות ואוקי סימנא אחרוקות וכרוכות תו לא בעינן:
מפוצלות בעינן.
מפוצלות - פורקייר"ש בלע"ז:
והרי צבי דאין מפוצלות, וחלבו מותר?
והרי צבי דאין מפוצלות - לא ידענא מאי קאמר דהא ודאי מפוצלות הן ונראה בעיני שמה שאנו קורין צבי לא היו הם קורין צבי אלא אותן הנקראים שטיינבו"ק וקרנים שלהן אינן מפוצלין:
חדורות בעינן.
חדורות - עגולות שמעתי ולא כשל עז שהן רחבות ולא נראה דכרוכות היינו עגולות כדאמר בב"ק (דף נ) גבי שיחין ומערות ובבכורות (דף מ) נמי גבי פיו דומה לשל חזיר והכי גרסינן חדורות כעין קרני איל וצבי שחדין למעלה:
הלכך, היכא דמיפצלא, לא דינא ולא דיינא.
הלכך - כיון דאיכא מפוצלות ואיכא דלאו מפוצלות:
היכא דמיפצלא לא דינא ולא דיינא - כלומר אין להרהר ולחזר אחר סימן אחר שאין פיצול בקרני בהמה:
היכא דלא מיפצלא, בעינן, כרוכות, חדורות, וחרוקות.
והיכא דלאו מפוצלות - כגון צבי:
בעינן חדורות כרוכות וחרוקות - דניפוק מספיקא דכולהו חרוקות לאפוקי מספיקא דשור חדורות לאפוקי מעז שהן רחבות כרוכות לאפוקי נמי מספיקא דעז ואף על גב דשל עז אינן חדורות יש עז כרכוז ששמו עז וקרניו חדורות וחרוקות ומספקא לן אי מינא דעז הוא:
והוא דמיבלע חירקייהו.
דמיבלע חירקייהו - חריציהן תכופות וסמוכין ומובלעים זה בזה:
והיינו ספיקא, דעיזא כרכוז.
והיינו ספיקא דעיזא כרכוז - שקרניו חדורות וחרוקות ומספקא לן כיון דחדורות וחרוקות חיה הוא או דילמא כיון דשמו עז מין בהמה הוא:
ההיא עיזא כרכוז, דהואי בי ריש גלותא, דעקור מלא צנא דתרבא מינה.
דעקור מלא צנא דתרבא מינה - לאחר שחיטה הוציאוהו ממעיה:
רב אחאי, אסר.
רב שמואל בריה דרבי אבהו, אכל מיניה.
קרי אנפשיה, (משלי יח) "מפרי פי איש תשבע בטנו".
מפרי פי איש - בשכר ששמעתי וקבלתי שהוא מותר בטני שבע ממנו:
שלחו מתם, הלכתא כוותיה דשמואל בריה דרבי אבהו.
והזהרו ברבינו אחאי, שמאיר עיני גולה הוא:
והזהרו ברבינו אחאי - לנהוג בו כבוד ולדון לפניו כהלכה עד שיחזור בו ולא להתירה בפניו מה שהוא אוסר שמאיר עיני גולה הוא:
וקרש, אע"פ שאין לו אלא קרן אחת, מותר:
קרש - דיי"ן בלע"ז:
אמר רב יהודה, קרש, טביא דבי עילאי.
דבי עילאי - שם יער:
טגרס, אריא דבי עילאי.
טגריס - לא איתפרש לן היכא איירינן ביה:
אמר רב כהנא, תשע אמהתא, הוי בין אונא לאונא דאריא דבי עילאי.
אמר רב יוסף, שיתסר אמהתא הוי משכיה דטביא דבי עילאי.
משכיה - ארכו:
אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה, אלהיכם כאריה מתיל, דכתיב, (עמוס ג) "אריה שאג מי לא יירא". מאי רבותיה?!
אריה שאג מי לא יירא - כך ה' אלקים דבר מי לא ינבא הרי שנמשל לו:
פרשא קטיל אריא!
פרשא קטיל אריא - אדם גבור הורג את הארי:
אמר ליה, לאו כהאי אריא מתיל, כאריא דבי עילאי מתיל.
אמר ליה, בעינא, דמיחזית ליה ניהלי.
דמחזית ניהליה - לאריא דבי עילאי:
אמר ליה, לא מצית חזית ליה.
אמר ליה, איברא חזינא ליה.
איברא - אמת אני רוצה לראותו ועל כרחך צריך אתה להראותו לי:
בעא רחמי, אתעקר מדוכתיה, כי הוה מרחיק ארבע מאה פרסי ניהם חד קלא. אפילו כל מעברתא. ושורא דרומי, נפל.
אפילו כל מעברתא - הפילו כל הנשים המעוברות:
אדמרחק תלת מאה פרסי, ניהם קלא אחרינא, נתור ככי ושיני דגברי. ואף הוא, נפל מכורסייא לארעא.
א"ל, במטותא מינך, בעי רחמי עליה, דלהדר לדוכתיה.
בעא רחמי עליה, ואהדר ליה לאתריה.
אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה, בעינא דאיחזי לאלהיכו.
א"ל, לא מצית חזית ליה.
א"ל איברא
______________________________________
תוספות
והרי עז דחרוקות - פי' בקונטרס דסלקא דעתיה דהדר ביה מכרוכות ואוקי סימנא אחרוקות, וכרוכות תו לא בעינן.
ותימה ולישני ליה דתרוייהו בעינן חרוקות וכרוכות?
ועוד, בסמוך דבעינן חרוקות וכרוכות וחדורות אמאי לא סגי בכרוכות וחרוקות?
ומפרש הריב"ם, דהאי והרי עז מעיזא כרכוז פריך, דכרוכות וחרוקות חלבו אסור למאן דאסר לה בסמוך.
ואע"ג דלית הלכתא כוותיה. פריך אליביה, היכי מפרש לה לברייתא?
ומשני מפוצלות בעינן.
ופריך, והרי צבי? כו' עד היכא דלא מיפצלן בעינן כרוכות חרוקות וחדורות.
דבכרוכות וחרוקות לבד לא סגיא, משום עיזא דכרכוז.
ובחדורות וכרוכות נמי לא סגי, דשל שור נמי כרוכות ועגולות וחדורות גם חדין בראשיהן.
ובחדורות ובחרוקות נמי לא סגיא, משום עז סתם.
הלכך בעינן כל תלתא.
והאי הוא דמבלע חירקייהו, כלומר בענין אחר אין החריקה סימן.
והיינו ספיקא דעז דכרכוז לאו אמיבלע חירקייהו קאי אלא אחדורות. דלמאן דאמר עז כרכוז חיה היא לא בעי כלל חדורות.
וקשה קצת דהוה ליה לפרש בהדיא והרי עז דכרכוז כיון דמעז כרכוז קא פריך וגם הלשון משמע שבא לפסוק הלכה היכא דלא מיפצלי?
וי"ל דיש שום מין עז דקרניה כרוכות וחרוקות ומההיא פריך ולא מעיזא כרכוז והשתא קאי שפיר ספיקא דעיזא כרכוז אמיבלע חירקייהו:
והרי צבי שאין מפוצלות כו' - פירש בקונטרס צבי אין זה שאינו קורין צבי דהא ודאי מפוצלות הן אלא צבי זהו אותו שאנו קורין אותו אשטנבו"ק דקרניה שלו אינם מפוצלות.
ור"ת אומר, דזהו אותו שאנו קורין צבי. דהא חזינן שאין עורו מחזיק את בשרו. וצבי כן הוא. כדאמר במסכת כתובות (דף קיב.) בסוף.
וחזינן נמי, דבשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה. ואמרינן במדרש שיר השירים "דומה דודי לצבי", מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה כך הקב"ה בשעת גלותן וצרתן של ישראל נותן עינו עליהם לשומרם.
וה"ג ר"ת מבוצלות כלומר זקופות וראשיהם כפופות ושל צבי אינם כפופות כלל ומבוצלות גרסינן מפוצלות אין לחוש דכמו מבוצלות הוא כדאשכחן פרק בכל מערבין (עירובין כט:) דאפציל זירתא דהוי כמו דאבציל ובמשניות יש בכמה מקומות הבקר במקום הפקר (פאה פ"ו משנה א):
וקרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר - וא"ת בפרק במה מדליקין (שבת דף כח:) אמר תחש קרן אחת היה לו במצחו וטהור היה מדאמר רבי יהודה דאמר שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו והיכי דייק מדרב יהודה שהיה תחש טהור והלא כל אותן שיש להן קרן אחת אינן שוין דהא איכא קרש שהוא חיה ושור שהוא בהמה?
וי"ל דסמיך אמתניתין דבא סימן (נדה דף נא:) דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים ומסתמא אפילו בקרן אחת איירי מדאשכחן שור שהקריב אדם הראשון שקרן אחת היתה במצחו וטהור ומיהו כמו כן היה לדקדק מקדש דהא חזינן שאין לו אלא קרן אחת והוא מעלה גרה ומפריס פרסה:
הכי גרסינן שיתסר - (הוי משכה אמהתא) דטביא דבי עילאי ולא גרסינן אריא דאפילו בין אונא לאונא אית ליה תשע אמהתא א"כ משכיה טפי משיתסר:
נתור ככי ושיני - מכאן משמע דככי לא הוי החניכיים שקורין יינציב"ש שאותן אין דרכן ליפול כדאשכחן בערבי פסחים (דף קיג.) א"ל רב לבריה לא תשתי סמא ולא תעקור ככי אלא ככי הם השינים האחרונים הטוחנים המאכל ושינים הם השינים שלפנים וכן (איוב יג) על מה אשא בשרי בשיני מתרגמינן אטול בסרי בככי. [וע"ע תוס' ע"ז כה. ד"ה ככי]:
בקומתן נבראו - לא בעי למימר שנבראו בעמידה דהא אמרינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לח:) גבי אדם הראשון רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו אלא בקומתן היינו שנגמרה כל קומתן מתחלתן: