חזינא ליה.
אזל, אוקמיה להדי יומא, בתקופת תמוז.
להדי יומא - נגד השמש:
א"ל, איסתכל ביה.
א"ל, לא מצינא.
א"ל, יומא, דחד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא, אמרת, לא מצינא לאיסתכלא ביה, שכינה לא כל שכן!
אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה, בעינא דאיצבית ליה נהמא לאלהיכו.
דאיצבית ליה נהמא - אתקן לו סעודה:
אמר ליה, לא מצית.
אמאי?
נפישי חילוותיה.
א"ל, איברא.
אמר ליה, פוק צבית לגידא דרביתא, דרויחא עלמא.
לגידא דרביתא - על שפת נהר ששמו רביתא:
דרויח עלמא - להתקבץ שם חיילותיו והוא נתכוין למקום שתהא רוח שולטת בו:
טרח שיתא ירחי קייטא.
אתא זיקא, כנשיה לימא.
כנשיה לימא - טאיטו לים:
טרח שיתא ירחי דסיתוא.
אתא מיטרא, טבעיה בימא.
א"ל, מאי האי?
אמר ליה, הני כנושאי, זלוחאי, דאתו קמיה.
כנושאי - מכבדי הבית:
זלוחאי - מרביצי הבית במים מפני אבק העולה וכבר הם כלו לאכול כל זה:
א"ל, אי הכי לא מצינא.
אי הכי - דנפישי חיילותיו כ"כ לא מצינא:
א"ל בת קיסר לר' יהושע בן חנניה, אלהיכון נגרא הוא.
דכתיב, (תהילים קד) "המקרה במים, עליותיו".
אימא ליה, דנעביד לי חדא מסתוריתא.
מסתוריתא - דיוושלטייק"ש בלע"ז:
אמר, לחיי.
בעא רחמי עלה, ואינגעה.
אותבה בשוקא דרומי, ויהבי לה מסתוריתא.
דהוו נהיגי, דכל דמנגע ברומי, יהבו ליה מסתוריתא. ויתיב בשוקא, וסתר דוללי, כי היכי דליחזו אינשי, וליבעי רחמי עליה.
דוללי - אשקניי"ש וסימן זה היה למצורעים:
סתר דוללי - דישבוויריי"ד:
יומא חד, הוה קא חליף התם. הות יתבא וסתרה דוללי בשוקא דרומאי.
אמר לה, שפירתא מסתוריתא דיהב ליך אלהי?
אמרה ליה, אימא ליה לאלהיך, לשקול מאי דיהב לי.
אמר לה, אלהא דידן, מיהב יהיב, משקל לא שקיל.
משקל לא שקיל - הטובה משנתנה:
אמר רב יהודה, שור, כרסתן, ופרסתן, רב רישיה, ורב גנובתיה. וחילופא בחמרא.
שור - דרכו להיות כרסתן ופרסתן בעל כרס רחבה ופרסות רחבות:
גנובתיה - זנבו:
למאי נפקא מינה?
למקח וממכר.
ואמר רב יהודה, שור שהקריב אדם הראשון, קרן אחת היתה לו במצחו.
שור שהקריב אדם הראשון - כדאמרינן בלפני אידיהן במסכת ע"ז (דף ח):
שנאמר, (תהילים סט) "ותיטב לה' משור פר, מקרין מפריס".
מקרין מפריס - בשור של אדם הראשון קאי:
"מקרין" תרתי משמע?
מקרין תרתי משמע - שכן סתם שוורים:
אמר רב נחמן, "מקרן" כתיב.
ואמר רב יהודה, שור שהקריב אדם הראשון, קרניו קודמות לפרסותיו.
קרניו קודמין לפרסותיו - שכל שוורים פרסותיהם נולדות עמם וקרנותיהם גדלים לאחר זמן אבל של מעשה בראשית בקומתם נבראו ובקרניהן וכשיצא מן הארץ ראשו תחלה נמצאו שקדמו קרנותיו לפרסותיו:
שנאמר, "ותיטב לה' משור פר, מקרין מפריס". מקרין ברישא, והדר מפריס.
מסייע ליה לר' יהושע בן לוי, דאמר ריב"ל, כל מעשה בראשית, בקומתן, נבראו. בדעתן, נבראו. בצביונם, נבראו.
בקומתן נבראו - ולפיכך קדמו קרנותיו שהרי עמו נוצרו ויצאו תחלה והיינו שור פר ביום שהיה שור היה גדול כפר שור בן יומו קרוי שור כדכתיב (ויקרא כב) שור כי יולד פר קיימא לן בן שלש (פרה פ"א משנה ב):
לדעתם - שהודיעם שיבראם והם ניאותו:
לצביונם - בדמות שבחרו להם:
שנאמר, (בראשית ב) "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם". אל תקרי, "צבאם", אלא צביונם.
דרש רבי חנינא בר פפא, (תהילים קד) "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו".
פסוק זה, שר העולם אמרו,
שר העולם - מלאך הממונה:
בשעה שאמר הקב"ה (בראשית א) "למינהו", באילנות,
באילנות - נאמר, "למינהו, עושה פרי למינו".
אבל בזרעים, לא נאמר בצוואתם "למינו", אבל ביציאתם נאמר, "מזריע זרע למינהו":
נשאו דשאים קל וחומר בעצמן[1].
אם רצונו של הקב"ה בערבוביא, למה אמר "למינהו" באילנות?
ועוד, ק"ו, ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא,
שאין דרכן לצאת בערבוביא - שהרי גדולים הן, וענפיהן מרובין, ואין ראויין ליגדל רצופים ותכופים כי אם מפוזרים:
אמר הקב"ה "למינהו",
אמר הקב"ה למינהו - שיצא כל אילן בעצמו ברחוק מחבירו, שיהא לו היכר:
אנו עאכ"ו!
אנו - שרבים אנו, ודרכנו לצאת תכופין ומעורבבין, ואם אין נזהרים לצאת כל עשב לבד, הרי אין אנו ניכרין זה מזה, על אחת כמה וכמה:
מיד, כל אחד ואחד, יצא למינו.
פתח שר העולם ואמר, "יהי כבוד ה' לעולם, ישמח ה' במעשיו".
ישמח ה' במעשיו - שכולן זהירין במצותיו:
בעי רבינא, הרכיב שני דשאים זה על גב זה
______________________________________
תוספות
אל תיקרי צבאם אלא צביונם - פירש בערוך דכולהו נפקי מצביונם שהוא לשון יופי כמו (ישעיה ד) לצבי ולתפארת ומאחר שהן ביופיין זהו בקומתן ולדעתן שהיופי לא יבא אלא אם כן נגדל כל הצורך ועוד יש לומר דקומתן נפיק מלשון הצבה:
פסוק זה שר העולם אמרו - לפי מה שמפרשין דחנוך זה מטטרון,
- כמו שיסד הפייט, "תקיף מטטרון, שנהפך לאש, מבשר". -
ואומר, דהוא שר העולם.
- כמו שיסד הפייט, "שר המשרת, נער נקרא, הוא מטטרון, הנכבד והנורא". ואמרינן בפרק קמא דיבמות, (דף טז: ושם) "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי", פסוק זה, שר העולם אמרו. -
וקשה מכאן דמשמע דשר העולם היה בששת ימי בראשית?
ושמא אגדות הם שחלוקות זו על זו.
ומי שסובר דמטטרון הוא שר העולם, לית ליה דחנוך זה מטטרון.
א"נ, מה שקרא הפייט, למטטרון 'נער,, לא בשביל הפסוק של "נער הייתי" אלא לפי שכתוב בספר יוסיפין, דלמטטרון יש לו שבע שמות. וחשיב "נער".
וגם מצינו, ד"נער" שם מלאך הוא. כדכתיב, (זכריה ב) "רוץ אל הנער הלז":
הרכיב שני דשאין זה על גב זה מהו - ואם תאמר מתניתין היא במסכת כלאים בפרק קמא (משנה ז) אין נוטעין אילן באילן ולא ירק בירק?
ועוד תנן (שם משנה ח) אין נותנין זרע דלעת בתוך החלמית מפני שהוא ירק בירק?
וי"ל דמבעיא ליה בחוצה לארץ.
דשרו כלאי זרעים ואסירי הרכבת האילן. כדאיתא בסוף פרק קמא דקדושין (דף לט.) דדריש, "שדך", למעוטי כלאי זרעים שבחוצה לארץ.
והרכבת האילן אסורה, מדכתיב, (ויקרא יט) "את [וגו'] בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים", מה בהמה בהרבעה אף שדך בהרכבה. ומה בהמה בין בארץ בין בחוצה לארץ אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ.
ומבעיא ליה אי חשיב ליה הרכבת זרעים כהרכבת אילן, משום דכתיב בהן "למינהו" או לא.
אי נמי, אפילו בארץ מיבעיא ליה, לר' אושעיא, דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. דדילמא מתניתין דכלאים כרבנן.
אי נמי בשאר כלאי זרעים, ואליבא דרבנן איירי הכא. דאמר בהקומץ זוטא (מנחות דף טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים לא.
אי נמי, לבני נח קמיבעיא ליה דשרו בכלאי זרעים, ואסירי בהרכבת האילן. כדאיתא פרק ארבע מיתות (סנהדרין ס.).
ונפקא לן, מדכתיב (שם) "את חוקותי תשמרו", חוקים שחקקתי לך כבר. "בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים". והיינו בהרכבה, דומיא דבהמה.
ו"שחקקתי לך כבר", היינו לבני נח, דכתיב בהו למינהו, באילנות ובבהמה, דלמינהו איסור כלאים משמע.
כדמוכח בסוף שור שנגח את הפרה, (ב"ק נה.) דבעי התם הרביע שני מינים שבים מהו מי גמרי למינהו למינהו מיבשה או לא.
ומבעיא לן אי הוי הרכבת ירק בירק כמו הרכבת אילן באילן והוי בכלל שדך ואע"ג דכתיב למינהו איצטריך את חוקותי שחקקתי לך כבר דלא הוה ידעינן דלמינהו אתא לאיסור כלאים אי לא כתיב חוקותי ואי לא למינהו מאת חוקותי לחוד לא הוה נפקא לן דה"א חוקותי שחקקתי לך כבר במרה.
וא"ת הא פריך התם אלא מעתה ושמרתם את חוקותי מאי חוקות שחקקתי לך כבר איכא ומאי קשיא הא לא מוקמינן האי אבני נח אלא משום דאשכחן נמי דכתיב למינהו במעשה בראשית?
וי"ל דמ"מ פריך שפיר דכי היכי דהאי לא קאי אבני נח האי נמי לא קאי אבני נח ומשני דהתם כתיב חוקותי בתר ושמרתם אבל הכא כתיב חוקותי קודם תשמרו: