בשחיטה יבישתא. ודלא כרבי שמעון.
בשחיטה יבישתא - עסקינן שלא יצא ממנה דם שאף אמו לא הוכשרה ולהאי תנא שחיטה בלא דם לא מכשרה ודלא כרבי שמעון:
מאן תנא: עבר בנהר הוכשר, הלך לבית הקברות נטמא?
מאן תנא - דמטמי ליה אע"פ שהוא חי:
אמר רבי יוחנן: רבי יוסי הגלילי היא.
דתניא: רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי יוסי הגלילי: מטמא טומאת אוכלים וצריך הכשר.
מטמא טומאת אוכלין - בן פקועה ואפילו חי אם נגע בטומאה:
וצריך הכשר - דתרי גופי נינהו אלמא לר' יוסי הגלילי מטמא מחיים וכרבנן דמתניתין לא אוקמה ונימא לדידהו כבשרא בדיקולא דמיא דקסבר רבי יוחנן אפילו רבנן דפליגי אדרבי יוסי הגלילי בטומאה סבירא להו כרבנן דמתניתין בשחיטה ואפילו הכי לא מטמא מפני שהוא חי ולאו בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן דמתניתין קמיפלגי:
וחכמים אומרים: אינו מטמא טומאת אוכלין, מפני שהוא חי וכל שהוא חי אינו מטמא טומאת אוכלין.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה. דאמר רבי יוחנן: רבי יוסי הגלילי וב"ש אמרו דבר אחד.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה - מדקאמר רבי יוחנן רבי יוסי הגלילי ובית שמאי המטמאין דגים מחיים אמרו דבר אחד שמע מינה רבנן דמטהרי בבן פקועה לאו משום דס"ל דטעון שחיטה כר"מ דאי טעמייהו משום דטעון שחיטה הוא אינהו נמי בדגים דלאו טעונין שחיטה מודו דמטמו כב"ש והיכי משמע דרבי יוסי הגלילי ודב"ש חדא:
רבי יוסי הגלילי - הא דאמרן.
ב"ש - דתנן: "דגים מאימתי מקבלין טומאה? ב"ש אומרים: משיצודו.
משיצודו - דכיון דאין טעונין שחיטה הרי הן כמתים:
וב"ה אומרים: משימותו. רבי עקיבא אומר: משעה שאין יכולין לחיות".
מאי בינייהו?
אמר רבי יוחנן דג מקרטע איכא בינייהו.
מקרטע - מפרפר וכגון שיבש בו כסלע ובין סנפיריו דתו לא חי כדאמרינן במסכת שבת (דף קז:):
בעי רב חסדא נולדו בדגים סימני טרפה מהו?
נולדו בדגים סימני טרפה - כגון ניקבו מעיין לרבי עקיבא:
מהו - שיטמאו:
תיבעי למ"ד: טרפה חיה, ותיבעי למ"ד: טרפה אינה חיה.
תיבעי למ"ד טרפה חיה - בהמה הוא דנפישא חיותה, אבל דגים דלא נפישא חיותייהו - לא.
או דילמא אפי' למ"ד טרפה אינה חיה - הני מילי בהמה דיש במינה שחיטה, אבל דגים דאין במינן שחיטה - לא?
אבל דגים דאין במינן - טרפות לא הוי טרפות לגבייהו כמיתה:
תיקו.
הטילה נפל -
הטילה נפל - בהמה המפלת:
רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב בהמה.
חלבו כחלב בהמה - בכרת:
ורבי שמעון בן לקיש אמר: חלבו כחלב חיה.
כחלב חיה - ואין בו אלא איסור נבלה שאין שחיטתו מטהרתו אבל חלבו כבשרו:
רבי יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה - אוירא גרים.
אוירא גרים - לשוייה בהמה וכיון דנולד מיתסר ואפי' לרבי יהודה דאמר לעיל (דף עד.) חלבו מותר התם הוא דלא יצא לאויר:
רבי שמעון בן לקיש אמר: חלבו כחלב חיה - חדשים גרמי.
חלבו כחלב חיה חדשים נמי גרמי - דחדשים ואוירא בעינן:
איכא דאמרי: כל היכא דלא כלו לו חדשיו - לא כלום הוא.
כי פליגי, היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי ואכל:
דהושיט ידו כו' חדשים גרמי - וכיון דכלו לו חדשיו חלבו אסור ומיהו כי שחטה לאמו שרי ליה רבי יהודה מכל בבהמה תאכלו:
רבי יוחנן אמר: חלבו כחלב בהמה - חדשים גרמי.
רבי שמעון בן לקיש אמר: חלבו כחלב חיה - חדשים ואוירא גרמי.
איתיביה ר' יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: מה חלב ושתי כליות האמורות באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל?
מה חלב ושתי הכליות כו' - בתורת כהנים שנויה בשלמים את כל החלב אשר על הקרב ולא את השליל יכול לא יהא בעונש ואזהרה אבל יהא בעמוד והקרב כשהוא אומר חלב ושתי הכליות באשם שאין ת"ל דמה שלמים שאין כל מינן טעון אליה הרי הן טעונין חלב ושתי הכליות אשם שכל מינו טעון אליה אינו דין שיטעון חלב ושתי הכליות ומה תלמוד לומר אלא לומר לך מה חלב ושתי הכליות האמור באשם מוצא מכלל שליל חלב זה מוצא מכלל חלב שליל שאינך יכול לומר חלב שליל יקריב הנמצא באשם שהרי אין אשם נקבה:
אף כל - אפילו בקרבנות הבאין נקבה חלב האמור בהן מוצא מכלל שליל:
בשלמא לדידי היינו דאיצטריך קרא למעוטי,
בשלמא לדידי - דאמינא חדשים גרמי איכא לאוקמא להא בבן תשעה חי דכיון דבהמה הוא אצטריך למעוטי:
אלא לדידך אמאי איצטריך?
אלא לדידך - הא לאו חלב מיקרי ופשיטא דאינו בעמוד והקרב ולמה לי למעוטיה:
אמר ליה: טעמא דידי נמי מהכא.
טעמא דידי - דאמינא לאו חלב הוא:
מהכא - ילפינן ליה דהכא אפקיה רחמנא מכלל חלב דמעטיה מהקרבה ואי לאו דמעטיה הוי אמינא דחלב הוא:
ואיכא דאמרי. איתיביה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן: מה חלב ושתי כליות האמורות באשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל.
בשלמא לדידי משום הכי מיעטיה רחמנא, אלא לדידך ליקרב?
משום הכי מיעטיה - לאשמועינן דלאו חלב הוא אלא לדידך דאמרת חלב הוא לענין אכילה אמאי מיעטיה מהקרבה:
א"ל מידי דהוה אמחוסר זמן.
מידי דהוה אמחוסר זמן - דיצא לאויר וכלו חדשיו ודכולי עלמא בהמה הוא ופסליה רחמנא בהקרבה כל שבעה:
אמר רבי אמי: השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי - לדברי האוסר - מתיר. לדברי המתיר - אוסר.
לדברי האוסר - בן תשעה חי בכשרה עד שישחטנו:
מתיר - את זה באכילה דשחיטתו מטהרתו:
לדברי המתיר - בלא שחיטה בשל כשרה:
אוסר - בשל טרפה דשחיטה דידיה לא מהניא ביה ובשחיטת הטרפה לא מישתרי שהרי הוא כאחד מאיבריה:
רבא אמר: לדברי המתיר נמי מותר. ד' סימנין אכשר ביה רחמנא.
ארבעה סימנין - היתרא הוא דרבי ביה רחמנא מכל בבהמה תאכלו שאם רצה אוכלו בשחיטת אמו אבל אם צריך הוא לשחיטת עצמו כגון שליל של טרפה שוחטו ומותר שהוא ניתר בב' מד' סימנין או בושט וקנה שלו או בושט וקנה של אמו: בין בדרבי אמי ובין בדרב חסדא ובין בתני רבי חייא בכולהו גרסינן השוחט את הטרפה ובתוספתא דר' חייא נמצא כן:
מאי בינייהו דג מקרטע. לאו בין רבי עקיבא וב"ה קא בעי דמחלוקתן מפורש בהדיא דלב"ה דוקא משימותו אלא בין בית שמאי לרבי עקיבא קאמר דתרוייהו מחיים מטמו ומפרש דאיכא בינייהו דג מקרטע פירוש שקופץ ומדלג בחוזק דלבית שמאי טמא ולרבי עקיבא טהור כיון דאם זורקו במים הוא יכול לחיות ומקרטע לשון כח וחיות גדול כמו שהביא בערוך מדאמר בילמדנו בפרשת בהעלותך וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר מיד הוא מתחיל שמח ועומד ומקרטע לפניו תדוץ דאבה (איוב מא) מתרגמינן קדמיה מקרטע:
רבי יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה. והא דשרי רבי יהודה לעיל חלבו של בן תשעה חי ה"מ לאחר שחיטה דניתר בשחיטת אמו:
מה חלב ושתי כליות. ואם תאמר מאי קאמר בת"כ שהביא בקונטרס יכול לא יהא בעונש ואזהרה אבל יהא בעמוד והקרב והא ההוא קרא דהחלב אשר על הקרב דממעט מיניה שליל לענין הקרבה כתיב וי"ל דהא דקאמר בת"כ ולא חלב שליל לאו משום דלימעוט מההוא קרא אלא משום דמשתרי מן כל בבהמה ואין חשוב חלב ובתר הכי קאמר דדלמא אע"ג דנפקא לן מכל בבהמה דאינו בעונש ואזהרה מ"מ הוי בעמוד והקרב:
לדברי המתיר אוסר. והא דתנן קרעה טעון שחיטה אתיא אפילו לדברי המתיר דהכא דוקא לדברי המתיר אסור דמהני שחיטת טרפה לענין טומאה והוי כחציו שחוט ותו לא מהניא ביה שחיטה אבל התם לא נשחטה אמו כלל וכן הא דאמרינן לעיל (דף עד.) גבי בעיא דהושיט ידו למעי בהמה ושחט בה בן ט' חי מהו או דילמא אפילו לרבנן ד' סימנין אכשר ביה רחמנא לא דמי להא דאסרינן הכא לרבנן משום דהכא כחציו שחוט כדפרישית ואפילו לרבא דאמר הכא ד' סימנין אכשר ביה רחמנא איכא למיבעי לעיל דדילמא שאני התם דלא יצא לאויר העולם ואסור אפילו לרבי מאיר וה"נ בין לרבי יוחנן בין לר"ל דפליגי בתלש חלב מבן ט' חי מיתוקמא ההיא בעיא לעיל דאפילו לרבי יוחנן דאמר חדשים גרמי היינו לחלב שנתלש ויצא לאויר העולם ואין איסור חלב חל עד שיולד כדמוכח בפ' גיד הנשה (לקמן דף קג.) ובסוף פ' דם שחיטה (כריתות דף כג:) ואפי' לר"ל דאמר חדשים ואוירא גרמי אפשר דבמעי אמו מהני ביה שחיטה כי היכי דמהניא ליה שחיטת אמו: