צורת הדף

דאתו לידיה בטבלייהו.

דאתו לידיה - דכהן:

בטבלייהו - שהופקד הטבל אצלו:

וקסבר האי תנא, מתנות שלא הורמו, כמי שהורמו דמיין.

כמי שהורמו דמיין - זכה בהם מן ההפקר שהרי קדם ל"א שמסר לו את הטבל לזכות בתרומה שבו:

תא שמע, "הרי שאנסו בית המלך גרנו.

אם בחובו, חייב לעשר.

אם בחובו - שהיה חייב לו דבר קצוב ממון:

חייב לעשר - ממקום אחר וליתן לכהן שהרי הוא כמוכר:

אם באנפרות, פטור מלעשר"?

ואם באנפרות - בהפסד ועל חנם פטור מלעשר קתני מיהת אם בחובו חייב לעשר אלמא יש לו תובעין דאי לאו דינא הוא שישלם לו על כרחו מאי חיוב מצוה איכא הא לא פש גביה מידי:

שאני התם, דקא משתרשי ליה.

שאני התם דקא משתרשי ליה - התם לאו בהוצאה בדיינין תנן בה אלא חיובא בעלמא כשאר חיובי מעשרות וחיובא ודאי איכא עליה דהא משתרשי ליה כלומר משתכר הוא בה שהרי היה צריך לפרוע מעות:

תא שמע, "אמר לו, מכור לי בני מעיה של פרה,

א"ל - לטבח:

מכור לי בני מעיה - בני מעיה של פרה זו:

והיה בהן מתנות כהונה - נותנן לכהן,

והיו בהן מתנות - הקבה:

נותנן: לוקח זה לכהן:

ואינו מנכה לו מן הדמים.

ואין - המוכר מנכה לו ללוקח מן הדמים שהרי היה יודע הלוקח שהמתנות שם וזה לא מכר לו הקבה:

לקח הימנו במשקל,

לקח הימנו במשקל - הליטרא . כך וכך ושקל לו הקבה:

נותנן לכהן, ומנכה לו מן הדמים".

נותנן לו - לוקח לכהן שהרי הגזל אצלו וצריך להשיב:

והטבח ינכה לו מן הדמים - על כרחו שמכר דבר שאינו שלו:

אמאי?

ואמאי - נותנן לכהן ליהוי כמזיק כו':

ליהוי כמזיק מתנות כהונה, או שאכלן?

שאני התם, דאיתנהו בעיניהו.

ת"ש, "תשעה נכסי כהן, תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ראשית הגז, ומתנות, והדמאי, והבכורים, והקרן, והחומש".

תשעה נכסי כהן - לא ידעתי היכן שנויה ובספרים אינה כתובה בשוה ומוצא אני ט"ו מתנות כהונה שכולן נכסי כהן לעשות בהן כל צרכיו התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים וראשית הגז ומתנות של חולין ושל קדשים והקרן והחומש של גזל הגר ושדה אחוזה ושדה חרמים ובכור בעל מום ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ונראה בעיני שכולן שנוים בה וחשיב תרומה ותרומת מעשר והדמאי וחלה כחדא דכולהו תרומה נינהו ובכור ופדיון הבן ופדיון פטר חמור כחדא וקרן וחומש דגזל הגר חדא וכולהו הנך מתנה לכהן הן ולקמן בפירקין (דף קלג:) חשיב כל כ"ד מתנות כהונה הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר ואח"כ הודה. ונשבע לשקר דאמר רחמנא ואם אין לאיש גואל וגו' וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים אלא זהו גר שמת ואין לו יורשין וכתיב האשם המושב לה' לכהן ותניא בפרק הגוזל בב"ק (דף קי.) האשם זה קרן המושב זה חומש דגבי נשבע לשקר בפקדון או בגזל כתיב ביה חומש בין בגוזל חבירו בפרשת ויקרא בין בגזל הגר בפרשת נשא:

למאי?

לאו, להוציאן בדיינין.

לא.

לכדתנן, "למה אמרו נכסי כהן?

למה אמרו - למאי הלכתא:

שקונה בהן, עבדים, וקרקעות, ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו, ואשה בכתובתה, וספר תורה.

וס"ת - אע"פ שאינו לאכילה ולא לדבר שיבא לידי אכילה ולבי . מגמגם למאי תנייה הואיל ותנא דאפי' בהמה טמאה לוקח מהן:

ההוא ליואה, דהוה חטף מתנתא.

חטיף מתנתא - כשהיו התינוקות מוליכין הזרוע והלחיים והקבה לכהן חוטפם מידיהם:

אתו, אמרו ליה לרב.

אמר להו, לא מסתייה דלא שקלינן מיניה, אלא מיחטף נמי חטיף?!

לא מסתייה - לא די דכשהוא שוחט את בהמתו אין אנו כופין אותו לתת מתנות לכהן אחר:

אלא מיחטף נמי חטיף - בתמיה:

ורב?

ורב - מאי דעתיה דאמר לא מסתייה דלא שקלינן מיניה דמשמע שהיינו יכולין לכופו לכך ונמנעין אנו:

אי איקרו: "עם" - משקל נמי לשקול מינייהו?

אי איקרו עם לשקול מיניה - דהא מאת העם מאת זובחי הזבח כתיב (דברים יח) ואי לא איקרו עם רחמנא פטריה ומאי טיבותא עבדינן גבייהו:

אי לא איקרו: "עם" - רחמנא פטרינהו?

מספקא ליה, אי איקרו, "עם", אי לא איקרו, "עם".

מספקא ליה - לרב ומשום ספיקא פטר ליה, דהמוציא מחבירו עליו הראיה.:

יתיב רב פפא וקאמר לה להא שמעתא.

להא שמעתא - דרב דמספקא ליה:

איתיביה רב אידי בר אבין לרב פפא: "ארבע מתנות עניים שבכרם.

ד' מתנות עניים - הנוהגות בכרם ואלו הן:

הפרט, והעוללות,

והשכחה, והפאה.

והשכחה והפאה - כולהו יליף לקמן. פרט ענבים הנושרין בשעת בצירה:

ושלש שבתבואה: הלקט, והשכחה, והפאה.

לקט - הנושר בשעת קצירה:

שנים שבאילן: השכחה, והפאה.

שתים באילן - לקמן יליף להו:

כולן, אין בהם טובת הנאה לבעלים,

אין בהן טובת הנאה לבעלים - אין בידם לתתן לכל מי שירצו אלא כל הקודם זכה ולקמיה מפרש טעמא:

ואפילו עני שבישראל מוציאין מידו.

מוציאין את שלו מידו - אם היה לו כרם או תבואה או אילן כופין אותו ליתן אבל מעשר עני הואיל ומתחלק בתוך הבית לאחר שהכניס תבואתו לבית:

מעשר עני המתחלק בתוך ביתו - יש בו טובת הנאה לבעלים.

יש בהן טובת הנאה לבעלים - שבידו לתתן לאיזה עני שירצה וחבירו אומר לו הילך סלע זה ותן כל מעשרותיך לקרובי עני והיינו טובת הנאה דבר מועט:

ואפי' עני שבישראל מוציאין אותו מידו.

ושאר מתנות כהונה, כגון הזרוע והלחיים והקבה - אין מוציאין אותן: לא מכהן לכהן, ולא מלוי ללוי".

ארבע מתנות שבכרם: הפרט, והעוללות, והשכחה, והפאה.

ד' מתנות - ברישא מפרש לה לכולה ברייתא והדר מותיב תיובתא:

דכתיב, (ויקרא יט) "וכרמך לא תעולל, ופרט כרמך לא תלקט".

וכתיב, (דברים כד) "כי תבצור כרמך, לא תעולל אחריך".

אמר ר' לוי, "אחריך", זו שכחה.

אחריך זו שכחה - שאינה אלא מאחריו כדתנן (פאה פ"ו מ"ד) שלפניו אינו שכחה שלאחריו שכחה זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה שאינו בבל תשוב אינו שכחה פאה בכרם גמר אחריך אחריך מזית דכתיב ביה לא תפאר אחריך ותנא דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו הימנו כלומר לא תטול כל פארו לשון (איוב לא) ובכל תבואתי תשרש דמשמע עקירה ולשון (דברים כה) ויזנב בך נטל את זנבך אשפי"ר בלע"ז והיינו שלא תטול פאה:

פאה. גמר, "אחריך", "אחריך", מזית.

דכתיב, (דברים כד) "כי תחבוט זיתך, לא תפאר אחריך".

ותנא דבי ר' ישמעאל, שלא תטול תפארתו ממנו.

שלשה שבתבואה.

הלקט,