דף ו,ב
הכי קאמר, דבר הבא ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה לא תיכול?
דבר הבא ממעלי גרה - כגון האי טמא שנולד מן הטהורה:
ת"ל, (ויקרא יא) "גמל טמא הוא".
גמל טמא הוא - וסתם גמלים נולדים מן הגמלה וכתב הוא דמשמע שהוא טמא ואין אחר שהוא גמל טמא וכגון שנולד מן הפרה:
"הוא" טמא, ואין טמא הנולד מן הטהור, טמא. אלא טהור.
רבי שמעון אומר, (ויקרא יא) "גמל". (דברים יד) "גמל" שני פעמים.
גמל גמל - אחד בתורת כהנים ואחד במשנה תורה:
אחד, גמל הנולד מן הגמלה.
ואחד, גמל הנולד מן הפרה".
ורבנן, האי, "גמל, גמל", מאי עבדי ליה?
חד, לאסור עצמו.
וחד, לאסור חלבו.
לאסור חלבה - של גמלה:
ור' שמעון, לאסור חלבו מנא ליה?
נפקא ליה, מ"את הגמל".
את הגמל - משמע את הטפל לגמל והיינו חלבו:
ורבנן?
אתים, לא דרשי.
כדתניא, "שמעון העמסוני היה דורש כל את ואת שבתורה.
כיון שהגיע, (דברים ד) ל"את ה' אלהיך תירא", פירש.
פירש - מכל דרשות שדרש דכל אתין באין לרבות וזה אין מה לרבות בו:
אמרו לו תלמידיו, ר', כל אתין שדרשת, מה תהא עליהם?
אמר להם, כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה.
עד שבא רבי עקיבא, ולימד, "את ה' אלהיך תירא", לרבות תלמידי חכמים.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, אלא מעתה, טעמא דרבנן מ"גמל גמל", ור' שמעון, מ"את הגמל".
הא לאו הכי, הוה אמינא, חלב דבהמה טמאה, שרי.
מאי שנא מהא דתניא, ""הטמאים", לאסור, צירן ורוטבן וקיפה שלהן"?
הטמאים - אלה הטמאים לכם בכל השרץ ה"א יתירא:
לאסור צירן - שומן הדג:
קיפה - ריסוקי בשר וקפלוטות שבשולי קדירה: דאמר מר - במסכת נדה (דף ט) דם נדות נעכר מחמת הלידה ונעשה חלב הלכך חידוש הוא דמעיקרא הוה דם והאוכלו בכרת והשתא מישתרי:
איצטריך.
סלקא דעתך אמינא, הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא.
דאמר מר, "דם נעכר, ונעשה חלב".
וכיון דחידוש הוא, בבהמה טמאה נמי לישתרי, קמ"ל.
הניחא למאן דאמר, דם נעכר, ונעשה חלב.
אלא למאן דאמר, איבריה מתפרקין הימנה, ואין נפשה חוזרת עליה, עד עשרים וארבעה חדש.
אבריה מתפרקין - מחמת הלידה:
ואין נפשה - אין דמה חוזר עליה עד עשרים וארבעה חדש ולפיכך מניקה אינה רואה דם נדה ולאו משום דדם נעשה חלב והשתא כיון דלאו מחמת דם קאתי לאו חידוש הוא:
מאי איכא למימר?
איצטריך.
סד"א, הואיל וליכא מידי דאתי מחי, ושרייה רחמנא.
והאי חלב, כי אבר מן החי הוא, ושרי.
והילכך, אפי' בבהמה טמאה, לישתרי.
קמ"ל.
וחלב דבהמה טהורה מנלן דשרי?
אילימא מדאסר רחמנא בשר בחלב, הא לחודיה, שרי?
ואימא, חלב לחודיה אסור באכילה, ומותר בהנאה. בשר בחלב, בהנאה, נמי אסור.
ולר"ש דשרי בהנאה.
ולר"ש נמי דשרי בהנאה - לקמן בפירקין (דף י) ר"ש אומר כו' משכחת לה דאיצטריך למיכתב בשר בחלב ואע"ג דחלב גרידא אסור נמי איצטריך למיכתב ביה ללקות על בישולו:
משכחת לה, למילקי על בישוליה.
אלא מדגלי רחמנא, דבפסולי המוקדשין, (דברים יב) "תזבח", ולא גיזה. "בשר", ולא חלב.
תזבח - רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן הכתוב מדבר:
הא דחולין, שרי.
ואימא דחולין אסור באכילה ושרי בהנאה, דקדשים בהנאה נמי אסור?
אלא מדכתיב, (משלי כז) "ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותך".
ודילמא לסחורה?
אלא מדכתיב, (שמואל א יז) "ואת עשרת חריצי החלב".
חריצי - גבינים וקא"ל ישי לדוד שיוליכם במלחמה לשר האלף:
ודלמא לסחורה?
אטו דרכה של מלחמה לסחורה?!
ואיבעית אימא מהכא, (שמות ג) "ארץ זבת חלב ודבש". ואי לא דשרי, משתבח לן קרא במידי דלא חזי?!
ואב"א, מהכא, (ישעיהו נה) "לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב".
יין וחלב - וכתיב לעיל מיניה לכו שברו ואכלו:
אלא מעתה, "שפן", "שפן". "ארנבת", "ארנבת". "חזיר", "חזיר". להני הוא דאתו?
אלא מעתה - בין לרבנן בין לר' שמעון דדרשי לעיל גמל גמל שפן שפן מאי דריש ביה:
אלא לכדתניא, "למה נשנו?
למה נשנו בבהמה - טמאים וטהורים:
בבהמה, מפני השסועה.
מפני השסועה - בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות ולא נאמר בתורת כהנים:
ובעופות, מפני הראה".
גמל גמל נמי להכי הוא דאתא?
כל היכא דאיכא למידרש, דרשינן.
ת"ר, "רחל שילדה מין עז.
ועז שילדה מין רחל.
פטורה מן הבכורה.
ואם יש בו מקצת סימנים, חייבת.
ר' שמעון אומר, עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו".
איבעיא להו, לאכילה מי בעי ר"ש ראשו ורובו, או לא?
לאכילה - כגון פרה שילדה מין סוס דקאסר רבי שמעון כדקתני גמל גמל שני פעמים:
מי בעי רבי שמעון - דלא מישתרי באכילה במקצת סימנין עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו או לא:
לענין בכורה, כתיב, (במדבר יח) "אך בכור שור", עד שיהא הוא שור, ובכורו שור.
אבל לאכילה, "גמל" הוא דאמר רחמנא דאסיר. הא