דף ז,א
אישתני מגמל, שפיר דמי.
אישתני מגמל - שדומה לאמו במקצת סימנין:
או דלמא, לא שנא?
ת"ש, "בהמה טהורה, שילדה מין בהמה טמאה, אסור באכילה. ואם דומה ראשו ורובו לאמו, חייב בבכורה".
אסור באכילה - ומאן שמעת ליה הך סברא ר"ש ואם ראשו ורובו כו' וקס"ד דמדקתני להו בהדי הדדי ש"מ דאפי' לאכילה בעי ר"ש ראשו ורובו:
שמע מינה, לאכילה נמי בעי ר' שמעון ראשו ורובו.
לא.
לבכורה דוקא.
דיקא נמי, דקא שבקה לאכילה, וקם ליה אבכור.
מדשבקה לאכילה - דאיירי ברישא וקם ליה אבכורה ולא אמר אם ראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה ש"מ לאכילה סגי במקצת סימנין:
ש"מ, לבכורה הוא דבעי ר' שמעון ראשו ורובו, אבל לאכילה, לא.
לעולם אימא לך לאכילה נמי בעי, ובכורה איצטריך.
לבכורה אצטריך - ולעולם בתרוייהו בעינן ראשו ורובו:
סד"א, הואיל וכתיב, (במדבר יח) "אך בכור שור", עד שיהא הוא שור ובכורו שור. ולא תיסגי ליה בראשו ורובו, עד דאיכא כוליה.
קמשמע לן.
ת"ש, (ויקרא יא) "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה".
"זה" אי אתה אוכל. אבל אתה אוכל, הבא בסימן אחד.
זה אי אתה אוכל - גמל אפי' נולד מן הפרה:
אבל אתה אוכל אחר הבא בסימן אחד - של אמו כלומר שדומה לאמו במקצת כגון טמא שנולד מן הטהור ודומה לאמו במקצת:
ואי זה, זה הבא בסימן אחד?
זה טמא הנולד מן הטהור, ועבורו מן הטהור.
יכול אפילו עבורו מן הטמא?
ת"ל, (דברים יד) "שה כשבים, ושה עזים". עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה.
שה כשבים - שה הבא משני כבשים: להתיר את המותר - דכיון דאביו ואמו טהורים לא איצטריך האי קרא דאך את זה תאכלו למישרייה:
דברי ר' יהושע.
ר' אליעזר אומר, לא בא הכתוב להתיר את המותר, אלא להוסיף על המותר.
ואיזה?
זה, טמא הנולד מן הטהור, ועבורו מן הטמא.
או אינו אלא עבורו מן הטהור?
תלמוד לומר, "שור, שה כשבים, ושה עזים". מכל מקום.
מ"מ - מדכתיב שה שה תרי זימני שמע מיניה דאפי' מצד האם ולא מצד האב:
קרי ליה טמא כרבי שמעון, וקאמר, "אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד".
קרי ליה טמא - לקלוט שנולד מן הטהור:
כר"ש - דאסר ליה היכא דאין בו מקצת סימנין וקאמר דאם יש לו סימן אחד של טהרה שדומה לאמו במקצת מותר:
האי תנא, סבר ליה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.
ופליג עליה בחדא - דר' שמעון בעי ראשו ורובו:
ואיכא דמקשי, ומותיב.
ואיכא דמקשי - קושיא להך ברייתא ומתוך הקושיא משיב דבר לשואל אי בעי ר' שמעון ראשו ורובו לאכילה או לא:
"עבורו מן הטמא", מי מעברא?!
מי מיעברא - טהורה מטמא דקתני ועבורו מן הטמא:
והאמר ר' יהושע בן לוי, "לעולם אין מתעברת, לא טמאה מן הטהור.
ולא טהורה מן הטמא.
ולא גסה מן הדקה.
ולא דקה מן הגסה.
ולא בהמה מן חיה.
ולא חיה מן בהמה.
חוץ מר' אליעזר ומחלוקתו שהיו אומרים, חיה מתעברת מבהמה".
חוץ מר' אליעזר ומחלוקתו - שחולקין בכוי בפ' אותו ואת בנו בשחיטת חולין (דף עט) אם אותו ואת בנו נוהג בו וקתני כוי הבא מן התייש ומן הצבייה אלמא חיה מתעברת מבהמה לדבריהם:
וא"ר ירמיה, דאיעבר מקלוט בן פרה, ואליבא דרבי שמעון קאמר.
ואמר ר' ירמיה - האי עבורו מן הטמא דקאמר היינו שנתעברה מן הקלוט שפרסותיו קלוטות כגמל ובן פרה הוא ואליבא דר' שמעון קרי ליה טמא ובנו מותר אם דומה לאמו בסימן אחד אלמא לאכילה לא בעי ר"ש ראשו ורובו:
וקאמר, "אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד".
האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא.
למימרא דרבי אליעזר סבר, זה וזה גורם, מותר.
זה וזה גורם - ההיתר והאיסור גורמין לזה שיבא הוא טמא ואמו טהורה:
ור' יהושע סבר, זה וזה גורם, אסור.
והא איפכא שמעינן להו?
"ולד טריפה.
ולד טריפה - ואביו תמים הרי זה וזה גורם:
רבי אליעזר אומר, לא יקרב לגבי מזבח.
ורבי יהושע אומר, יקרב לגבי מזבח".
בעלמא סבר ר' אליעזר זה וזה גורם אסור. ושאני הכא, דאם כן נכתוב קרא, "שה כשבים ועזים", "שה" ו"שה" למה לי?
דא"כ - דעבורו מן הטמא אסור לכתוב שה כשבים ועזים:
שמע מינה, שה מכל מקום.
ורבי יהושע אמר לך, בעלמא זה וזה גורם מותר.
והכא, אם כן לכתוב קרא, "שור כשב ועז", "כשבים", ו"עזים", למה לי?
ש"מ, עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה.
ת"ש, "רבי שמעון אומר, "גמל", "גמל", שני פעמים.
אחד, גמל הנולד מן הגמל.
ואחד, גמל הנולד מן הפרה.
ואם ראשו ורובו דומה לאמו, מותר באכילה".
שמע מינה לאכילה נמי בעי רבי שמעון ראשו ורובו.
שמע מינה:
שהיוצא מן הטמא וכו': בעו מינה מרב ששת מי רגלים של חמור מהו?
ותיבעי [להו] דסוסים וגמלים?
דסוסים וגמלים לא מיבעיא להו, דלא עכירי, ולא דמו לחלב. מיא עול, מיא נפוק.
מיא עול מיא נפוק והאי דעכירי הבלא דבישרא הוא - מחמת חמימות וסרחון הבשר:
כי קמיבעיא להו, דחמור. דעכירי, ודמו לחלב.
מאי?
מגופיה קא מימצצי, ואסירי.
או דלמא, מיא עול, מיא נפוק.
והאי דעכירי, הבלא דבישרא הוא?
אמר להו רב ששת, תניתוה.
"שהיוצא מן הטמא, טמא. והיוצא מן הטהור, טהור".
"מטמא" לא קאמר, אלא, "מן