דף ח,ב
מי כתיב, "מכל החיה, ומכל הבהמה"?!
מי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה - דנידרוש מכל החיה שנתקללה יותר מבהמה:
"מכל הבהמה, ומכל החיה" כתיב!
[מכל הבהמה כתיב - משמע מבהמה המקוללת יותר כך נתקלל ואין לך מקוללת בבהמה גסה יותר מחמור]:
ארור הוא מבהמה, שנתקללה מחיה.
ואימא, כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשלש, ומאי ניהו? עז מחתול.
כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשלש, דהוה ליה חמיסר ירחי?
כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשלש - כגון בהמה דקה טהורה דעיבורה לה' חדשים ובג' זימני (תלתא) הוי ט"ו:
איבעית אימא, "מכל הבהמה", כתיב.
אי בעית אימא מכל הבהמה - דמשמע מכל הבהמה המקוללת יותר:
אי בעית אימא, קללה הוא. קללה שדי עילויה.
ואיבעית אימא - לשם קללה נאמר הלכך קללה חמורה שתוכל לדרוש מן הפסוק שדי עילויה והכי נמי איכא לאקשויי ואימא כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשנים ומאי ניהו חמור משועל כך נתקלל הוא מחמור אחד לשנים דהוו להו ב' שנים אלא איכא לתרוצי קללה שדי עילויה ועוד מכל הבהמה ומכל החיה כתיב דמשמע דמשום בהמה שיתירה קללתה על שום חיה ומצינו חמור מקולל מחתול אחד לשבע:
א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה, נחש לכמה מיעבר ומוליד?
לכמה מיעבר ומוליד - כמה שוהה עיבורו במעיו:
א"ל, לשב שני.
והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת?
דבי אתונא - מקום:
הנהו מיעברי הוו מעיקרא ד' [שנין].
והא קמשמשי שמושי?
והא משמשי שמושי - ואי הוו מעברי לא הוו משמשי שדרך חיה ובהמה מאחר שנתעברה אינה מקבלת זכר:
אינהו נמי משמשי, כאדם.
והא חכימי אינהו?
והא חכימי - הנהו סבי וירדו לסוף המעשה:
אנן חכימינן מינייהו.
אי חכימת, זיל זכינהו, ואיתינהו לי.
זיל זכינהו - נצחם:
אמר ליה כמה הוו?
שיתין גברי.
אמר ליה, עביד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי. וכל ביתא, אית בה שיתין ביסתרקי.
ביסתרקי - כסאות:
עבד ליה.
כי מטא להתם, [על] לבי טבחא.
כי מטא להתם - לכרך שלהם:
אשכחיה לההוא גברא דקא פשיט חיותא.
עביד חיותא - מחתך בהמה:
א"ל, רישך לזבוני?
א"ל, אין.
א"ל, בכמה?
א"ל, בפלגא דזוזא.
יהב ליה.
לסוף א"ל, אנא רישא דחיותא אמרי לך?
ואנא רישא דחיותא אמרי לך - בתמיה:
אמר ליה, אי בעית דאישבקך, סגי אחוי לי פיתחא דבי אתונא.
סגי - צעוד ולך לפני:
א"ל, מסתפינא, דכל דמחוי קטלי ליה.
א"ל, דרי כריכא דקניא, וכי מטית להתם, זקפה. כמאן דקא מתפח.
דרי כריכא דקני - טול חבילה של קנים וכי מטית התם נגד הפתח זקוף החבילה לארץ:
כמאן דמיתפח - כאדם העומד לפוש:
אזל, אשכח דרבנאי מגואי, ודרבנאי מבראי.
אזל - ר' יהושע:
אשכח דרבנאי - אורבים:
מבראי - שלא יצא אחד מן הזקנים לחוץ:
מגוואי - שלא יניחו אדם ליכנס וכי חזו הנך סבי כרעא דעיילא קטלי להו [לבראי] שהיתה אסקופת החדר עבה ושופכין סובין או עפר עליה וניכרות בה פסיעות האדם וכי חזו כרעא דעיילא קטלי לשומרי [בראי] כי הניחו לבא וכי חזו כרעא דנפקא קטלי להו [לגוואי] שהניחוהו לצאת והשומרים לא היו הורגים שום אדם אא"כ נכנס כולו לפנים על כרחן או אחד יוצא כולו לחוץ:
דאי חזו כרעא דעיילא, קטלי להו לבראי. ודנפקא, קטלי להו לגואי.
אפכה לסנדליה, קטלי להו לגואי.
אפכיה - רבי יהושע לסנדליה ועמד על האיסקופה ונראית פסיעה אחת נכנסת ופסיעה אחת יוצאה ודחפוהו השומרים ויצא וכשבאו הזקנים ראו כן ודימו ששני בני אדם הן אחד נכנס ואחד יוצא וקטלינהו לכולהו שומרים ואח"כ נכנס רבי יהושע:
אפכה לסנדליה, קטלי להו לכולהו.
[אזל] אשכח ינוקי מלעיל, סבי מלתחת.
ינוקי מלעיל - בעלייה ולהרע נתכוונו שהנותן שלום לעליונים תחלה הורגים אותו התחתונים ואומרים אנו הזקנים ולנו היה לך ליתן שלום תחילה והנותן שלום לזקנים הורגין אותו הבחורים ואומרים הלא אנו חשובים מהם שאנחנו למעלה והם למטה:
אמר, אי יהיבנא שלמא להני, קטלי לי הני.
סברי אנן עדיפינן, דאנן קשינן טפי, ואינהו דרדקי.
אמר שלמא לכו.
אמרו ליה, מאי עבידתיך?
מאי עבידתיך - מאי בעית הכא:
אמר להו, חכימא דיהודאי אנא, בעינא למיגמר חכמתא מינייכו.
אי הכי ניבעי לך?
אי הכי - דחכימא את ניבעי אנן מינך:
אמר להו, לחיי.
אי זכיתו [לי], כל דבעיתו עבידו בי. ואי זכינא בכו, איכלו גבאי בספינתא.
אי זכיתו בי - אם תנצחוני:
א"ל, ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה, מאי? חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה?
דמידלו מינה - שמיוחסת מן הראשונה ושואל אותה הרי יש לו ללמד הואיל ולא נתנו לו את הראשונה כל שכן זו:
שקל סיכתא, דצה לתתאי, לא עאל. לעילאי, עאל.
סיכתא - קביליי"א:
[דצה] לתתאי - דצה השפיל ידו ונעצה בכותל במקום שאין חור ולא על דלי דצה הגביה [ידו] ודצה במקום שיש חור ועל:
אמר, האי נמי מיתרמי בת מזליה.
גברא דאוזיף, וטריף, מאי? חזא דהדר אוזיף?
גברא דאוזיף וטריף - שהלוה מעות לחבירו ולא נפרע ממנו אלא בקושי שטרף לקוחות:
מאי חזי דהדר אוזיף - לאחריני ולא נתייסר מן הראשון:
אמר להו, גברא אזל לאגמא, קטל קמא טונא ולא מצי ביה, קטיל ומנח עילויה, עד דאיתרמי איניש מדלי ליה.
לאגמא - ליער:
קטיל קמא טונא - חתך חבילה ראשונה ולא מצי ביה להרימו על שכמו:
הדר קטיל ומנחה עליה - הואיל וצריך סיוע אחרים עד דמיתרמי' איניש ומדלו ליה והאי נמי הואיל והפסיד באמנה ראשונה חוזר ומאמין לאחרים עד שמזדווג לו לאדם נאמן ומשתכר בו:
אמרו ליה, אימא לן מילי דבדיאי.
מילי דכדי - דברי רוח ל"א מילי דכזיב דברי כזב:
אמר להו, הוה ההוא כודניתא דילידא, והוה תלי ליה פיתקא, וכתב ביה, דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי.
כודנתא - פרידה:
והוה תלי פיתקא - שטר בצוואר הוולד:
אמרו ליה, וכודניתא מי ילדה?
אמר להו, הי ניהו מילי דבדיאי.
הי נינהו מילי דכדי - אלו הן דברי רוח:
מילחא כי סריא במאי מלחי לה?
אמר להו, בסילתא דכודניתא.
סיליתא - שיליא:
ומי איכא סילתא לכודנתא?!
ומילחא מי סרי?!
בני לן ביתא באוירא דעלמא.
אמר שם, תלא בין רקיעא לארעא.
אמר להו, אסיקו לי ליבני וטינא.
מציעתיה דעלמא היכא?
זקפה לאצבעתיה, אמר להו הכא.
א"ל, ומי יימר?
אייתו אשלי, ומשחו.
אית לן בירא בדברא, עיילא למתא.
א"ל, אפשילו לי חבלי מפארי, ואעייליה.
מפארי - עשו לי חבלים מסובין ואם אינכם עושין שאילתי אף אני לא אעשה שאילתכם:
אית לן ריחיא דתבירא, חייטיה.
חייטיה - תפור אותה:
אמר, כרוכו לי מיניה גרדי, ואיחייטיה.
כרוכו לי גרדי מינה - הוציאו לי ממנה חוטין כדרך נשים שמוציאין חוטין מן הבגד ותופרין אותו בהן:
גרדי - בלע"ז פירנ"ש:
משרא דסכיני במאי קטלי?
משרא דסכיני במאי קטלי ליה - ערוגה דסכיני במה קוצרין אותה:
בקרנא דחמרא.
ומי איכא קרנא לחמרא?
ומי איכא משרא דסכיני?
אייתו ליה תרי ביעי, א"ל, הי דזגתא אוכמתי, והי דזגתא חיוורתי?
זגתא - תרנגולת:
אייתי להו איהו תרי גביני, אמר להו, הי דעיזא אוכמתי, והי דעיזא חיוורתי?
ורצוצא דמית, מהיכא נפיק רוחיה?
ורצוצא דמית - אפרוח שמת בקליפתו:
מהיכא דעל, נפק!
אחוי לן מנא דלא שוי חביליה.
אחוי לן מנא דלא שוי חבליה - הראנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד:
אייתו בודיא, פשטוה. לא הוה עייל בתרעא. אמר להו, אייתו מרי, סיתרוה.
בודיא - מחצלת:
לא על בתרעא - שהיה ארוך ורחב יותר מן הפתח:
אייתו מרי - פשויי"ר בלע"ז:
וסיתרו - פתח הבנין והכותל עד שיכנס:
היינו מנא דלא שוו חביליה.
איתינהו.
אייתינהו - למיעל בספינתא הואיל וזכינהו היה מביאם אחד אחד בפני עצמו ומכניסו לחדר:
כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי, אמר כולהו חבראי להכא אתו.
וכי חזייה שיתין ביסתרקי - סבר כל חבירי יבואו כאן:
אמר ליה לספונא, שרי ספינתך.
אמר ליה - רבי יהושע:
לספונא - רב החובל:
שרי ספינתך - התר ספינתך ולך:
בהדי דקאתו, שקל עפרא מעפרייהו