דף יב,א
משנה אין פודין, לא בעגל.
ולא בחיה.
לא בחיה - צבי ואיל:
ולא בשחוטה - ואפי' שה שחוט:
ולא בטריפה.
טריפה - שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה:
ולא בכלאים.
כלאים - תייש הבא על הרחל:
ולא בכוי.
כוי - ספק חיה ספק בהמה:
ורבי אליעזר, מתיר בכלאים, מפני שהוא שה.
מפני שהוא שה - דבין רחל ובין עז קרויין שה:
ואוסר בכוי, מפני שהוא ספק.
נתנו לכהן, אין הכהן רשאי לקיימו, עד שיפריש שה תחתיו:
נתנו לכהן - הפטר חמור:
גמרא מתני' מני בן בג בג היא.
דתניא, "בן בג בג אומר, נאמר כאן, "שה", ונאמר להלן "שה", מה להלן, פרט לכל השמות הללו. אף כאן, פרט לכל השמות הללו.
להלן - בפסח:
לכל השמות - שבמשנתנו הפסח אינו בא עגל וחיה דכתיב (שמות יב) שה מן הכבשים ומן העזים ולא שחוט דבעינן שחיטה לשם פסח וכלאים נמי לא דכלאים אין קריבין לגבי מזבח כדקתני לקמן שור וכשב פרט לכלאים:
אי מה להלן, זכר תמים ובן שנה, אף כאן, זכר תמים ובן שנה?
ת"ל, "תפדה, תפדה", ריבה.
אי "תפדה, תפדה" ריבה, אפי' כל הני נמי?
א"כ, "שה, שה", מאי אהני ליה?
איבעי' להו, מהו לפדות בבן פקועה?
בן פקועה - שנמצא חי בבהמה שחוטה:
אליבא דר' מאיר, לא תיבעי לך.
פלוגתא דר"מ ורבנן - בפ' בהמה המקשה (חולין דף עד):
דכיון דאר"מ, בן פקועה טעון שחיטה, שה מעליא הוא.
אלא כי תבעי לך, אליבא דרבנן, דאמרי שחיטת אמו מטהרתו.
כבישרא בדיקולא דמי.
בדיקולא - קלחת כלומר כשחוטה דמי ואין פודין בשחוטה:
או דלמא כיון דהשתא מיהא רהיט ואזיל, "שה" קרינא ביה?
או דלמא כו' - וכל הנך אין פודין דאמר במתניתין דלא בשויין קאמרינן דאי בשויין אפי' בשלקי שרי:
מר זוטרא אמר, אין פודין. ורב אשי אמר, פודין.
א"ל רב אשי למר זוטרא, מאי דעתיך? דילפת מפסח.
בן פקועה - פסול לפסח דאינו קרב למזבח דתניא בפ' שני דשחיטת חולין (דף לח) כי יולד פרט ליוצא דופן:
אי מה להלן זכר תמים ובן שנה, אף כאן זכר תמים ובן שנה?
"תפדה, תפדה", ריבה.
אי, "תפדה, תפדה", ריבה. אפילו בן פקועה נמי?
א"כ, "שה, שה", מאי אהני ליה?!
שה מאי אהני ליה - ומסתברא למעוטי בן פקועה דכשחוט דמי ולא שה הוא ותפדה מרבי' בעל מום ונקבה ובן שתי שנים דשה נינהו:
איבעיא להו, מהו לפדות בנדמה?
אליבא דרבי אליעזר, לא תיבעי לך.
השתא בכלאים פרקינן, בנדמה מיבעיא?!
בכלאים - דתרי מיני הוא פרקינן דקתני במתניתין ר"א מתיר בכלאים:
כי תיבעי לך, אליבא דרבנן.
בכלאים הוא דלא פרקינן, בנדמה פרקינן.
או דלמא, לא שנא?
ת"ש, "פרה שילדה מין עז, אין פודין".
פרה שילדה מין עז אין פודין - דעגל הוא:
הא רחל שילדה מין עז, פודין.
מני?
אילימא ר' אליעזר, הא בכלאים נמי פרקינן?
בכלאים פרקינן - וכ"ש בנדמה ול"ל למיתנייה:
אלא לאו רבנן היא.
לא.
לעולם ר' אליעזר.
היא גופה קמ"ל, דפרה שילדה מין עז, אין פודין.
היא גופה איצטריכא ליה - ולא משום דוקיא אתא:
לא תימא זיל אבתריה דידיה, והאי עז מעליא הוא, אלא זיל בתר אימיה, והאי עגל הוא.
ת"ש, "דתני רבה בר שמואל, איזהו כלאים?
רחל שילדה מין עז, ואביו שה".
"אביו שה" כלאים הוא?! נדמה הוא?
כלאים הוא - בתמיה הא נדמה הוא:
אלא, "איזהו דמי לכלאים" דשויוה רבנן כי כלאים?
רחל שילדה מין עז, ואביו שה.
למאי?
למאי - קאמר דשוייה רבנן לנדמה כי כלאים:
אי לקדשים?
אי לקדשים - שלא יקרב לגבי מזבח ל"ל למתלייה לנדמה בכלאים כי היכי דפשיטא לן בכלאים פשיטא לן בנדמה:
מהיכא דממעט כלאים, מהתם ממעט נדמה?
דתניא, (ויקרא כב) ""שור או כשב", פרט לכלאים. "או עז", פרט לנדמה".
אי לבכור?
אי לבכורה - לאשמועי' דלא קדוש בבכורה ככלאים פשיטא דאך בכור שור כתיב ובהדיא אימעוט:
(במדבר יח) "אך בכור שור", אמר רחמנא. עד שיהא הוא שור, ובכורו שור.
אלא למעשר?
אי למעט ממעשר - דכי היכי דכלאים לא מעשרין אף נדמה לא:
"תחת, תחת", מקדשים גמר?
פשיטא - תרווייהו מחד קרא נפקי תחת תחת כתיב הכא תחת השבט וכתיב בקדשים תחת אמו מה התם נדמה וכלאים לא כדממעטינן לעיל אף מעשר כלאים ונדמה לא:
אלא לפטר חמור.
לפטר חמור - דלא פרקינן ביה פטר חמור כי כלאים:
לא.
לעולם למעשר.
וכגון שיש בו מקצת סימנין.
מקצת סימנים - דאמו:
מהו דתימא, "העברה, העברה" מבכור גמר.
העברה העברה - כתיב הכא יעבור תחת השבט וכתיב בבכור והעברת פטר רחם מה בבכורה חייב כדאמרן ואם יש בו מקצת סימנין חייב אף מעשר נמי ליהוי חייב:
קמ"ל, "תחת, תחת", מקדשים גמר.
קמ"ל - דדין כלאים אית ליה דתחת תחת גמר מקדשים כי היכי דלמזבח לא קרב כדאמר בריש פירקין (דף ה) מום קבוע הוא לישחט עליו במעשר נמי לא קדוש:
איבעיא להו, מהו לפדות בפסולי המוקדשין?
פסולי המוקדשין - שנפדו ויוצאין לחולין:
אליבא דר"ש, לא תיבעי לך.
כיון דאמר מותר בהנאה, חולין הוא.
כיון דאמר - פטר חמור מותר בהנאה קודם פדיון חולין הוא הפטר חמור ויכול לפדותו בה דליכא למימר איסור חל על איסור:
כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה.
מאי?
כיון דאסור בהנאה, אין איסור חל על איסור.
אין איסור - פטר חמור חל על איסור דבהמת פסולי המוקדשין אית בה קדושה אפי' לאחר פדיון דאסירי בגיזה ועבודה:
או דלמא, כיון דלא תפיס פדיונו, אפקועי איסורא בעלמא הוא.
דלא תפיס פדיונו - שהשה הניתן תחתיו אין בו משום קדושה:
אמר רב מרי בריה דרב כהנא, מי זוטר מאי דכתיב בהו, "כצבי וכאיל"?!
צבי ואיל - כתיב בפסולי המוקדשין דכתיב (דברים יב) רק בכל אות נפשך וגו' ובפסולי המוקדשין מדבר:
מה צבי ואיל, אין פודין, אף פסולי המוקדשין, אין פודין.
השתא דאתית להכי,