דף יא,ב
ממורחין מן הגוי, מעשרן, והן שלו".
והן שלו - דמאי דמיחייב כהן המורישו לעשות מהן עושה זה מהן דלכהן המוריש היה צריך להפריש עליהן שיין להפקיע קדושה שחלה עליהן בבית ישראל ראשון ונוטל השיין לעצמו שהרי כהן הוא ואין צריך לחזר אחר כהן הכי נמי עושה ישראל זה היורשו דדמי כמי שהורישו כהן השיין:
דמרחינהו מאן?
אילימא דמרחינהו גוי?
"דגנך" אמר רחמנא, ולא דגן גוי.
דגנך - דיגונך מה שאתה ממרח חייב בתרומה ולא מירוח עובד כוכבים:
אלא דמרחינהו ישראל מרשות גוי.
דאמרחינהו ישראל מרשות עובד כוכבים - שהיה ישראל אריס וקרקע של עובד כוכבים הוי:
"מעשרן", דאין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר.
"והן שלו", דאמר ליה, קאתינא מכח גברא דלא מצית אישתעיה דינא בהדיה.
תנן התם, "המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ. בחזקתן, למעשר ולשביעית.
למעשרו' - אם מעושרין הן אין חוששין שמא החליפן או בשביעית שמא החליפן בפירות שביעית שיהיו צריכין להתבער בשביעית:
אצל הגוי, כפירותיו.
כפירותיו - של עובד כוכבים דודאי חלפינהו וצריך להפריש מהן מעשר האי תנא סבר דאין מירוח העובד כוכבים פוטר ופלוגתא היא במנחות בפרק ר' ישמעאל (דף סו):
ר"ש אומר, דמאי".
דמאי - ספק חילפן ספק לא חילפן:
אר"א, להפריש כולי עלמא לא פליגי.
להפריש כולי עלמא לא פליגי - דאפי' לר' שמעון דאמר ספק מספק לא אכיל טבלים שבמיתה הן ובעי אפרושי הכל דדמו לדמאי דעם הארץ דמפריש:
כי פליגי, ליתנן לכהן.
תנא קמא סבר, ודאי חלפינהו, ובעי מיתננהו לכהן.
ובעי' מיתבינהו לכהן - לקמן פריך הא דאמרן לעיל מעשרן והן שלו:
ור' שמעון סבר, דמאי.
דמאי - והמוציא מחבירו עליו הראיה וישראל מוכר לכהן את התרומה והדמים שלו והאי דמאי לא דמי לשאר דמאי שנותן לכהן אחד ממאה דהתם איכא טעמא כדמפרש במסכת סוטה (דף מח) משום דסבר עם הארץ ללוי הוא דפקיד רחמנא למיתב תרומת מעשר ולא לדידי אבל הכא ההיא ספיקא גופא דאיכא בתרומת מעשר איכא בתרומה גדולה:
יתיב רב דימי, וקאמר להא שמעתא.
להא שמעתא - דרבי אלעזר:
א"ל אביי, טעמא דמספקא לן, אי חלפינהו אי לא חלפינהו.
הא ודאי חלפינהו, דכולי עלמא בעי למיתבינהו לכהן.
והאמר ר' שמואל אמר ר' חנינא, הלוקח טבלים מן הגוי ממורחין, מעשרן, והן שלו?
מעשרן והן שלו - ואוקימנא דאמרחינהו ישראל ברשות עובד כוכבים:
דלמא, כאן, בתרומה גדולה.
בתרומה גדולה - פליגי תנא קמא ורבי שמעון:
כאן, בתרומת מעשר.
בתרומת מעשר - והן שלו:
אזכרתן מילתא.
דא"ר יהושע בן לוי, מנין ללוקח טבלים ממורחין מן הגוי שהוא פטור, מתרומת מעשר?
שנאמר, (במדבר יח) "ואל הלוים תדבר, ואמרת אליהם, כי תקחו מאת בני ישראל".
טבלים שאתה לוקח מבני ישראל, אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן.
טבלים שאתה לוקח מן הגוי, אי אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן:
ואם מת נהנים בו: דמית היכא?
אילימא דמית בי כהן, ונהנה בו כהן.
פשיטא? ממונא דידיה הוא!
אלא דמית בי בעלים, ונהנה בו כהן.
הא נמי פשיטא?
סד"א, כל כמה דלא מטא לידיה, לא זכה ביה.
קמ"ל, דמעידנא דאפרשיה, ברשותיה דכהן קאי: