דף טז,ב
ולדותיהן, פטורין.
ולדותיהן פטורין - מן הבכורה:
ולדותיהן - של אותן צאן ברזל כשיגדלו ויבכרו יפטרו מן הבכורה וטעמא מפרש בגמ' דכיון דאי לא יהיב ליה זוזי לעובד כוכבים תפיס בהמה ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות אישתכח דשייכא יד עובד כוכבים באמן:
ולדי ולדותיהן, חייבין.
וולדי ולדות חייבין - ולדי ולדות של צאן ברזל המגיעות לחלקו של ישראל כשיהיו להן ולדות בכורות (ינתנו) לכהן דהיינו רביעית לצאן ברזל ינתן לכהן:
העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן.
העמיד ולדות תחת אמותיהם - שפתח לו פתח לעובד כוכבים להיות לו כח בולדות ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול הולדות המגיעות לחלקי ויהיו תחת ידי באותן דמים עד אותו זמן עצמו:
ולדי ולדות, פטורין.
וולדותיהן - השתא אלימא יד עובד כוכבים ושייכא בדור אחר טפי הלכך ולדות של אותן ולדות שהן ולדי ולדות לצאן הברזל פטורין דשייכא בהו יד עובד כוכבים וכשיהא להם בכור לא ינתן לכהן:
וולדי וולדי וולדות, חייבים.
רשב"ג אומר, אפילו עד עשרה, פטורים. שאחריותן לנכרי.
שאחריותן לעובד כוכבים - דלעולם כל מה דמשכח עובד כוכבים תפיס:
רחל שילדה מין עז.
ועז שילדה מין רחל.
פטורה מן הבכורה.
ואם יש בו מקצת סימנין, חייב:
גמרא למימרא, דכיון דלא נקט מרא זוזי, ברשותא דמרא קיימא.
כיון דלא נקט - העובד כוכבים זוזי ברשותיה דעובד כוכבים קיימי:
ורמינהו, "אין מקבלין צאן ברזל מישראל, מפני שהוא רבית".
אלמא, ברשותא דמקבל קיימא?
דמקבל קיימא - דמקבל זוזי הוא דאיחייב להו והאי דשקיל נותן חצי ולדות בשכר המתנת מעות קא שקיל להו דאי ברשות מרה קיימי אמאי רבית הוא ברשותא דמריה אשבח ולדות:
אמר אביי, לא קשיא.
הא דקביל עליה אונסא וזולא, והא דלא קביל עליה אונסא וזולא.
מתני' בדקביל עליה - העובד כוכבים אונסא וזולא:
אמר ליה רבא, דקביל עליה אונסא וזולא, צאן ברזל קרית ליה?!
אי דקביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל קרית ליה - בתמיה הא צאן ברזל לא הוי אלא במקבל עליה המקבל אונסא דלהכי קרית ליה ברזל קשה ואינו נפחת כך זה הנותן לא יפחות מדמיו:
ועוד, מאי פסקא?
ועוד מאי פסקא - בתמיה כלומר פסקה למילתא דיש חילוק בין צאן ברזל לצאן ברזל:
ועוד, אדתני סיפא, "אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוי, ליפלוג וליתני בדידה?
אדתני סיפא - דהתם אבל מקבלין כו':
בד"א, דלא קביל עליה אונסא וזולא, אבל קביל עליה אונסא וזולא, שפיר דמי.
אלא אמר רבא, אידי ואידי דלא קביל עליה אונסא וזולא, והכא גבי בכורה היינו טעמא.
אלא - הא והא דלא קביל עליה מרא אונסא וזולא אלא על המקבל יהא הכל:
והכא גבי בכורה - לאו משום דהוי ברשותו של עובד כוכבים אלא משום דמשכון הוי גביה:
דאילו אתי גוי בעי זוזי ולא יהיב ליה, תפיס לה לבהמה, ואי לא משכח לה לבהמה, תפיס ולדות דידה. והרי יד גוי באמצע.
וכל יד גוי באמצע, פטורה מן הבכורה:
העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן ולדי ולדות פטורים: א"ר הונא, ולדות, פטורין, וולדי ולדותיהן, חייבין.
אמר רב הונא וולדן של צאן ברזל פטורים כו' - כדפריש' גבי מתני' וארישא קאי:
ורב יהודה אמר, ולדי ולדות, נמי פטורין, וולדי ולדי ולדות, חייבין.
רב יהודה אמר ולדי ולדות נמי פטורין - ודור ד' לצאן ברזל אינו נותן לכהן אלא דור ה' ולקמן פריך ליה ממתני':
תנן, "העמיד ולדות תחת אמותיהן, ולדי ולדות פטורין".
טעמא, דהעמיד, הא לא העמיד, לא.
טעמא דהעמיד - שהחזיק כחו של עובד כוכבים הא לא העמיד לא מיפטרי ולדי ולדות של צאן ברזל:
תיובתא דרב יהודה?
אמר לך רב יהודה, הוא הדין אע"ג דלא העמיד.
והא קמ"ל, אפילו העמיד נמי, דאורחיה דגוי למיתפס בנה.
והא קמ"ל - דאע"ג דהעמיד דאורחיה דעובד כוכבים למיזל ולמיתפס בנה כלומר סד"א כיון שחוזר כח עובד כוכבים בולדות אימא יהיו פטורין לעולם קמ"ל אפילו הכי ולדות של אותן ולדות שהן ולדי ולדות לצאן ברזל פטורין וולדי ולדות של ולדות חייבין כאילו לא העמיד:
והוי כמי דלא העמיד. ולדי ולדות, פטורין. וולדי ולדי ולדות, חייבין.
תנן, "רבן שמעון בן גמליאל אומר, אפי' עד עשרה דורות פטורין, שאחריותן לגוי".
תנן רבן גמליאל אומר כו' - וקס"ד דר"ג ארישא קאי:
בשלמא לרב יהודה דאמר, נחית תנא קמא לדרי,
בשלמא לרב יהודה דאמר נחית ת"ק - למיפטר דרי דשתי דורות לצאן ברזל פוטר ת"ק: