דף יט,ב
אי למעוטי היכא דיצתה נקבה לפניו, מ"פטר רחם", נפקא?
דאי למעוטי יצתה נקבה לפניו - דרך רחם מפטר רחם נפקא אלא למעוטי יוצא אחר יוצא דרך דופן בין אביי [לרבינא] (לרבא) ליכא מידי אלא במשמעותיה דקרא פליגי:
אלא שמע מינה, "בכור", למעוטי היכא דיוצא אחר יוצא דופן.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא, אי סלקא דעתך, בכור לדבר אחד הוי בכור.
אי ס"ד בכור לדבר אחד - משמע בכור ויוצא אחר יוצא דופן לא ממשמעותא אימעיט אלא מריבויא תינח היכא דיצא זכר תחלה דרך דופן והדר נפק זכר אחרינא דרך רחם דההוא אימעיט מריבויא דקרא דמסתברא דקרא אתא למעוטי דהא דבכור לרחמים הוא דאיכא לבכור לזכרים וללידה ליכא:
תינח היכא דיצא זכר יוצא דופן, וזכר דרך רחם, דלא קדוש, דאימעוט לידה מ"בכור", דבכור לרחמים איכא, בכור לזכרים ליכא.
אלא היכא דיצתה נקבה דרך דופן, וזכר דרך רחם, ליקדש? דהא איכא בכור לזכרים, ובכור לרחם?
אלא היכא דיצתה נקבה דרך דופן - והדר נפק זכר דרך רחם ליקדוש דהא הוי בכור לתרי מילי לרחמים ולזכרים ומריבויא דקרא לא מצית למעוטי אלא חד מסתברא דיוצא אחר יוצא דופן זכר קממעט ולא יוצא אחר יוצא דופן נקבה ואמאי קתני בברייתא סתם אפילו יוצא אחר יוצא דופן ולא פליגי בין זכר לנקבה:
אלא מחוורתא, כדאביי:
אלא מחוורתא כדאביי - דמשמעותיה הוי בכור לכל מילי משום הכי מימעיט כולהו:
מסכת בכורות פרק ג
משנה הלוקח בהמה מן הגוי, ואינו יודע אם ביכרה אם לא ביכרה.
הלוקח - בהמה:
רבי ישמעאל אומר, עז בת שנתה, ודאי לכהן.
עז בת שנתה - שילדה בתוך שנתה:
מכאן ואילך, ספק.
רחל בת שתים, ודאי לכהן.
ודאי אותו הולד לכהן - דקודם לכן לא ילדה:
מכאן ואילך, ספק.
ספק - ירעה ויאכל במומו לבעלים, ספק של פטר חמור מפריש טלה והוא לעצמו:
פרה וחמור, בנות שלש, ודאי לכהן.
מכאן ואילך, ספק.
אמר לו רבי עקיבא, אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת כדבריך.
אלא אמרו, סימן הוולד בבהמה דקה, טינוף. ובגסה, שיליא. ובאשה, שפיר, ושיליא.
טינוף - מפרש בגמ' שמא טנפה בתוך שנתה והוי סימן ולד ונפטרה מן הבכורה הלכך אפי' עז בת שנתה ספק היא:
שפיר - עור צורת הולד:
זה הכלל, כל שידוע שביכרה, אין כאן לכהן כלום.
וכל שלא ביכרה, הרי זה לכהן.
ואם ספק, יאכל במומו לבעלים:
גמרא "מיכן ואילך", אמאי ספק?
הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן נינהו, והא ודאי מילד אוליד?
לימא רבי ישמעאל כר' מאיר ס"ל, דחייש למיעוטא.
ר' מאיר חייש למיעוטא - כדקתני לקמן קטן וקטנה:
אפי' תימא רבנן, כי אזלי בתר רובא, ברובא דאיתיה קמן, כגון תשע חנויות, וסנהדרין.
תשע חנויות - כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ונמצאת חתיכת בשר לשם בקרקע כשרה דכל דפריש מרובא פריש והיינו רובא דאיתיה קמן שהרי החנויות לפנינו:
וסנהדרין - כגון שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין זכאי:
אבל רובא דליתיה קמן, לא אזלי רבנן בתר רובא.
רובא דליתיה קמן - כגון הכא דאמרת הלך אחר רוב בהמות שבכל העולם:
והא קטן וקטנה דרובא דליתיה קמן, וקאזלי רבנן בתר רובא?
דתנן, "קטן וקטנה, לא חולצין ולא מייבמין. דברי רבי מאיר.
אמרו לו, יפה אמרת שאין חולצין. "איש", כתוב בפרשה, ומקשינן אשה לאיש.
מה טעם אין מייבמין?
אמר להם, קטן, שמא ימצא סריס. קטנה, שמא תמצא איילונית. ונמצאו פוגעין בערוה.
פוגעין בערוה - דכיון דאינה ראויה להוליד לא קרינן בהו והיה הבכור אשר תלד ופקעה מהן תורת ייבום וקיימו באיסור (בייבום) אשת אח:
ורבנן, זיל בתר קטנים. ורוב קטנים, לאו סריסים נינהו. זיל בתר קטנות. ורוב קטנות, לאו איילונית נינהו.
אלא אמר רבא