דף יט,א
דהך דלא ביכרה, שביח טפי.
צריכא:
משנה יוצא דופן והבא אחריו.
יוצא דופן - בכור שיצא דרך דופן הבא אחריו בכור (לזכרים ולא) לרחמים ולא ללידה שכבר יצא אחר קודם לו:.
רבי טרפון אומר, שניהם, ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים.
שניהם ירעו כו' - דספק בכור הן דמספקא לר' טרפון בכור לדבר אחד אי הוי בכור אי לא הוי בכור:
רבי עקיבא אומר, שניהן אינן בכור.
הראשון, מפני שאינו פטר רחם.
והשני, מפני שקדמו אחר:
גמרא במאי קמיפלגי?
רבי טרפון מספקא ליה, בכור לדבר אחד, אי הוי בכור, אי לא הוי בכור.
ורבי עקיבא פשיטא ליה, בכור לדבר אחד, לא הוי בכור:
תנו רבנן, "מכלל הצריך לפרט, ומפרט הצריך לכלל. כיצד?
מכלל הצריך לפרט - שהכלל צריך שיהא הפרט עמו:
מפרט הצריך לכלל - יש שהפרט צריך שיהא הכלל עמו:
(שמות יג) "קדש לי כל בכור". יכול אפילו נקבה במשמע?
כיצד קדש לי כו' - הך רישא לאו פירושא דכלל הצריך לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא:
כל בכור - כלל אפי' נקבות ת"ל זכר אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר זהו כלל ופרט השנוי במדה ראשונה של שלש עשרה מדות שהפרט בא למעט את הכלל ממשמעו ולהעמידו על הפרט ואין בכלל אלא מה שבפרט שהרי זה דומה לכלל ופרט השנוי אצל מדה ראשונה מן הבהמה כלל מן הבקר ומן הצאן פרט אין בכלל אלא מה שבפרט:
תלמוד לומר, (דברים טז) "זכר".
אי זכר, יכול אפי' יצתה נקבה לפניו?
אי בכור זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו - דרך רחם דהכי משמע בכור זכר בכור לזכרים שלא קדמו זכר אחר הוי בכור ואע"ג דאינו בכור ללידה ולרחמים:
תלמוד לומר, (שמות יג) "פטר רחם".
ת"ל פטר רחם - איצטריך האי פרט לפרושי דלא מיקרי בכור עד דהוי בכור לרחמים משום דלא הוה ידעינן מאי משמעותא דכללא ולא דמי לכלל ופרט דאהני פרט למעוטי כללא ולא לפרושי משמעותא כגון רישא דברייתא בכור יכול אפי' נקבה ת"ל זכר היינו כלל ופרט גמור דלא איצטריך לפרושי היכי דמי בכור דהא הנקבה בכור לכל מילי היא אלא למעוטי דלא תימא אף הנקבות קדושות בבכורה ודכוותה בשחיטת חולין (דף פח) וכסהו בעפר קרי ליה כלל הצריך לפרט משום דתרי גווני כסוי הוי כגון כפיית כלי עליו ועוד יש כסוי בדבר המתפזר כגון עפר וכיוצא בו לכך נאמר עפר למעוטי כסוי דבר שלם ולא דיינינן ליה בכלל ופרט גמור דנמעוט נמי שחיקת אבנים והגיר והזרניך:
אי פטר רחם, יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן?
יכול אפי' יצא אחר יצא דופן - והוא יצא דרך רחם:
ת"ל, "בכור".
בכור - דמשמע בכור לכל מילי בעינן והיינו פרט הצריך לכלל דזכר ופטר רחם שהוא פרט צריכין לבכור שאילו לא נאמר בכור הייתי אומר אע"פ שאינו בכור יקדש ורוב פרטות שבתורה אינן צריכין לכללות שעמהן כגון (ויקרא א) מן הבקר ומן הצאן לא היו צריכין שיכתב מן הבהמה וכי יתן איש אל רעהו חמור [או שור] או שה (שמות כב) אינן צריכין לוכל בהמה אלא שבא להיות מוסיף על הפרט, כלל הצריך לפרט שאין אתה יכול להבין מהו אומר עד שיבוא הפרט לפרשו כגון בכור זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו דבכור שהוא כלל לא ידענא בכור למאי קאמר אי לזכרים אע"ג דלא לרחמים כגון האי אי לרחמים ולא לזכרים כגון זכר שיצא פטר רחם אחר יוצא דופן אי נמי עד דהוי בכור לרחמים ולולדות:
א"ל רב שרביא לאביי, רישא, לא קנסיב לה תלמודא בכור. אלמא בכור לדבר אחד הוי בכור.
רישא לא נסיב לה תלמודא בכור - מציעתא קרי רישא דקתני יכול אפי' יצתה נקבה לפניו ת"ל פטר רחם מדלא נסיב לה תלמודא ת"ל בכור דמשמע בכור לכל מילי אלמא לא מישתמע ליה דבכור לכל מילי משמע ולהכי לא נסביה דלא מימעוט האי מיניה דכיון דלא יצא זכר לפניו בכור קרינא דבכור לזכרים הוא אלמא ס"ל בכור דקרא בכור לדבר אחד הוא הוי משמע:
סיפא קנסיב לה תלמודא בכור, אלמא בכור לדבר אחד לא הוי בכור?
וסיפא נסיב לה תלמודא בכור - אלמא בכור דכתב בקרא לכל מילי משמע דבכור לדבר אחד כגון האי דהוי בכור לרחמים (ולזכרים) אלא דלא הוי בכור לוולדות לא הוי בכור:
אמר ליה, לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור, ורישא ה"ק, אי זכר, יכול אפי' יוצא דופן?
לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור - כלומר דקרא לכל מילי משמע והאי דלא נסיב תלמודא בכור ברישא:
ה"ק אי זכר יכול אפי' יצא דרך דופן ת"ל פטר רחם - דהשתא לא מצי תלמודא נסיב בכור למעוטי להאי דהא בכור לכל דבר הוא דהא לא קדמו אחר בעולם להכי נקט פטר רחם וממילא (נמי) אימעיט נמי יצתה נקבה לפניו מפטר רחם:
ת"ל "פטר רחם".
רבינא אמר, לעולם בכור לדבר אחד הוי בכור.
רבינא אמר בכור לדבר אחד הוי בכור - כלומר [בכור] דקרא אפי' לדבר אחד משמע וסיפא דנסיב תלמודא בכור למעוטי יצא אחר יוצא דופן לא ממשמעות דקרא נפקא דקרא משמע בכור לדבר אחד אלא מריבויא דקרא:
וסיפא ה"ק, אי סלקא דעתך יצא אחר יוצא דופן קדוש, "בכור" דכתב רחמנא למה לי?
דאי ס"ד כו' בכור דכתב רחמנא - דמשמע שיהא בכור במקצת למה לי לכתוב פטר רחם זכר תקדיש ולישתוק: