דף כד,ב
אחאי בריבי, ראה חזיר שכרוך אחר רחל, מהו?
מאי קמיבעיא ליה?
אילימא לבכורה, וקמיבעיא ליה אי הלכתא כרשב"ג אי הלכתא כרבנן, תיבעי ליה טלה?
כי קמיבעיא ליה לבכורה. ואליבא דרבנן.
לאכילה. ואליבא דרשב"ג לבכורה.
ואפי' לרבנן דאמרי מרחמא, כי מרחמא דמינה דלא מינה לא, או דלמא דלא מינה נמי מרחמא.
לאכילה, ואפי' לרשב"ג.
אם תמצא לומר סבר יולדת מרחמא דמינה, דלאו מינה לא. או דלמא, דלאו מינה נמי מרחמא.
תיקו:
משנה רבי יוסי בן המשולם אומר, השוחט את הבכור, עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן, ותולש את השער.
ובלבד שלא יזיזנו ממקומו.
וכן תולש את השער לראות מקום מום:
גמרא אמר רב, הלכה כרבי יוסי בן המשולם.
בעו מיניה מרב הונא, כנגדו ביו"ט, מהו?
טעמא דרבי יוסי בן המשולם, משום דקסבר תולש לאו היינו גוזז, וביום טוב אסור, דהוה ליה עוקר דבר מגידולו.
או דלמא בעלמא סבר רבי יוסי בן המשולם תולש היינו גוזז, והיינו טעמא דשרי, דהוה ליה דבר שאין מתכוין, וביו"ט דבר שאין מתכוין מותר?
אמר להו, זילו שיילוה לרב חננאל, אי אמר הלכה כרבי יוסי בן המשולם, איפשוט לכו.
אתו שיילוה. אמר להו, הכי אמר רב, הלכה כרבי יוסי בן המשולם.
אתו לקמיה דרב הונא, אמר להו, כנגדו ביום טוב מותר.
איתמר נמי, אמר רב חנניה בר שלמיא משמיה דרב, "כנגדו ביום טוב
אחאי בריבי - אדם גדול וחשוב בדורו:
תיבעי ליה טלה - דהא בטלה פליגי:
קמיבעיא ליה לבכורה אליבא דרבנן - ואליבא דר"ש פשיטא דפטורה דאפי' דמינה לא הוה מרחמא אא"כ ילדה וכ"ש דלאו מינה ולענין אכילה מבעיא ליה ואפי' לרבן שמעון וכ"ש לרבנן:
דלאו מינה לא - מרחמא והא ודאי דידה היא ופטורה מן הבכורה:
או דלמא דלאו מינה נמי מרחמא - והבא אחריו בכור מספק:
אם תימצי לומר כו' - אי ס"ל יולדת אינה מרחמא הא ודאי מותר דבנה הוא אלא א"כ תימצי לומר יולדת מרחמ' והאי דפטר ליה מבכורה משום דאי האי [לאו] דידה אחרינא הוה ליה אבל האי דסריך בתרה לא פשיטא לן דדידה הוא ה"מ דמינה אבל דלאו מינה לא והאי חזיר ודאי בנה הוא ומותר באכילה:
מתני' עושה מקום בקופיץ - מפנה את השער מכאן ומכאן למקום שחיטת הסכין:
ותולש את השער - לכאן ולכאן למקום חתך הסכין משום חלדה ולא אמרינן גוזז הוא את הבכור:
ובלבד שלא יזיזנו - שלא יאמרו גזיזה עביד בקדשים אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן:
לראות מום - להראותו לחכם:
גמ' כנגדו בי"ט - בבהמת חולין משום שחיטה בעי למיעבד או לא:
לאו היינו גוזז - ובכור גיזה הוא דאסור דכתיב (דברים טו) ולא תגוז:
שאין מתכוין - לתלוש אלא מפנהו ומושכו אילך ואילך אם נתלש נתלש:
שיילוה לרב חננאל - תלמידיה דרב אי אמר לכו משמיה דרב הלכה כרבי יוסי:
פשיטנא לכו - אנא טעמא: