דף כד,א
הלכה כרבי יוסי בן המשולם למה לי?
אי אמר הלכתא דכוליה פירקין ולא אמר הלכתא כר' יוסי בן המשולם, הוה אמינא, אדרבי יוסי בן המשולם קאי. ומאי, "בכוליה פירקין דר' יוסי", תרתי אמר. ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא.
אשמעינן הלכה כר' יוסי. לאשמועינן, דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי. ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא.
מאי ברייתא?
דתניא, "הלוקח בהמה מניקה מן הגוי, הבא אחריו בכור מספק. מפני שמרחמת, אע"פ שאינה יולדת.
רשב"ג אומר, דבר בחזקתו.
וכן היה רשב"ג אומר, הנכנס לתוך עדרו בלילה, וראה כעשר, כחמש עשרה, מבכירות ושאינן מבכירות יולדות.
למחר השכים ומצא זכרים תלויות בשאין מבכירות ונקבות תלויות במבכירות, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו:
איבעיא להו, "דבר בחזקתו", דקאמר רשב"ג, דאינה מרחמת אלא אם כן יולדת, הא היכא דאוליד, חיישינן לרחומי.
או דלמא, דידה מרחמא, דלא דידה, לא מרחמא ליה.
למאי נפקא מינה?
למלקא עלה, משום אותו ואת בנו.
אי אמרת, דידה מרחמא, דלא דידה, לא מרחמא, לקי.
ואי אמרת דלא דידה נמי מרחמא, לא לקי.
מאי?
ת"ש, "רשב"ג אומר, הלוקח בהמה מן הגוי, אינו חושש שמא בנה של אחרת היה".
מי קתני, "הוא"? "היה" קתני!
ה"ק, אינו חושש שמא בנה של אחרת, אלא א"כ היה לה ולד מעיקרא.
ת"ש, "נכנס בתוך עדרו, וראה את המבכירות מניקות ואת שאינן מבכירות מניקות, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו".
אמאי ליחוש, דלמא רחומי רחים?
במקום דידה, לא שבקא דידה ומרחמא דלא דידה.
ת"ש, "דבר בחזקתו, [וכן]" כו'.
מאי לאו, רישא דומיא דסיפא. מה סיפא ודאי דידה, אף רישא ודאי דידה?
מידי איריא.
האי כדאיתא, והאי כדאיתא.
ומאי, "וכן"?
אפטורה דבכורה.
ארבב"ח אר"י, ראה חזיר שכרוך אחר רחל, פטורה מן הבכורה, ואסור באכילה, (הושע י) "עד יבא, ויורה צדק לכם".
"פטור מן הבכורה", כמאן? כרשב"ג.
"ואסור באכילה", כרבנן?
ותו, אי כרבנן, מאי, "עד יבא ויורה צדק לכם", "עד שיודע לך דבר", מיבעי ליה?
וכי תימא, מספקא ליה, אי הלכה כרשב"ג, אי כרבנן.
אי מספקא ליה, אמאי פטורה מן הבכורה?
ותו, מי מספקא ליה?
והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו, הלכה כמותו, חוץ מערב, וצידן, וראיה אחרונה.
לעולם, פשיטא ליה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, מיהו מספקא ליה, אי סבר רבן שמעון בן גמליאל, יולדת מרחמת, או אינה מרחמת.
אי הכי, עד דאשמעינן חזיר, לישמעינן טלה, ולמילקי עליה משום אותו ואת בנו?
חזיר איצטריכא ליה.
דאי אשמעינן טלה, הוה אמינא, אם תמצא לומר דסבר יולדת מרחמא, דמינה. דלא מינה, לא. אשמעינן חזיר, ואפילו דלאו מינה נמי. דאיכא למימר, דלמא מרחמא.
והיינו דאמר רבי יוחנן, "בעי
הלכה כר' יוסי בן המשולם למה לי - הא מהך שמעת מינה דהלכתא כוותיה דהא לא פליגי רבנן עליה:
אי אמר הלכה בכוליה פירקין - ולא אמר לקמן הלכה כר' יוסי הוה אמינא הלכה בכוליה פירקין אדרבי יוסי קאי:
ומאי בכוליה פירקין - דמשמע טובא משום דר' יוסי תרתי מילי אמר במתני' עושה מקום לקופיץ וכן תולש את השער לראות את מקום המום אבל אדרבן שמעון לא אמר רב דהוא אמר בר מפלוגתא ואדרבן שמעון איכא פלוגתא בברייתא ופלוגתא היא להכי אשמועינן הלכה כר' יוסי בהדיא לגלויי ולמימרא דאדרבן שמעון בן גמליאל קאי האי הלכתא בכוליה פירקין ופלוגתא דבריית' לאו פלוגתא:
מרחמת - אוהבת בן חבירתה:
ומצא זכרים - שנולדים עכשיו תלויין וכרוכין ויונקין הזקנות שנפטרו כבר מן הבכורה ונקבות הנולדות עכשיו מצא תלויות במבכירות דהשתא אין כאן לכהן כלום דבזכרים אין שום בכור שהרי בני הזקנות הן ונקבות התלויות במבכירות אין דין בכורות נוהגת בהן:
אין חוששין - להחמיר ולספקן בספק בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו אצל זו וזכרים בני המבכירות:
שאינה מרחמת - וולד בהמה אחרת:
אא"כ יולדת - אם היה לה וולד מתחלה להאי ודאי א"נ לא הוי האי וולד דידה פטורה מן הבכורה דהא הוה לה אחרינא ומיהו היכא דילדה חיישינן לרחומי שמרחמת וולד בהמה אחריתי:
למאי נפקא מינה - הא לענין בכורה ממה נפשך פטורה דאי האי לאו דידה הא הוה לה אחרינא:
למילקי עליה - דהאי שכרוך אחריה משום אותו ואת בנו:
לא לקי - דדלמא לאו דידה הוא:
אין חוששין כו' - אלמא בודאי דילה מחזיק ליה דלא מרחמא אלא דידה:
מי קתני - אין חוששין שמא בנה של אחרת הוא:
היה קתני - והכי קאמר ממה נפשך פטורה מן הבכורה דאין חוששין שמא מרחמא בן חברתה אלא א"כ היה לה וולד אחר מעיקרא הלכך לענין בכורה ודאי פטורה אבל לענין אותו ואת בנו ספיקא הואי:
דלמא רחומי רחים - הואיל ולכולן הוי ולדות אלא ודאי אפי' ילדה אינה מרחמת אלא שלה ומשני במקום דידה כו':
הדבר בחזקתו וכן - כלומר דקתני סיפא וכך היה רשב"ג אומר הנכנס כו' מאי לאו מדסיפא דקתני וכן כו':
ודאי דידה - דכל חדא וחדא התלוי בה דידה הויא דהא אמרת במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי דקתני הדבר בחזקתו בודאי דידה מחזקינן לה ולענין אותו ואת בנו נמי לקי:
הא כדאיתא - וסיפא ודאי רישא ספק:
ומאי וכן - הואיל ולא דמו:
ומשני לפטורא - להא דמו דכי היכי דסיפא פטורות ודאי דהא ודאי נקבות תלויות במבכירות דלא שבקא דידה דקאי קמה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי פטורות מן הבכורות ודאי דא"נ לא דידה הוא יהא יולדת אחרינא ואינה מרחמת אלא אם כן יולדת ולעולם לענין אותו ואת בנו ספק:
שכרוך אחר רחל - שדבוק אחריה ומניקתו:
פטורה מן הבכורה - והבא אחריו לא הוי בכור:
כר' שמעון - לא מרחמא דלא דידה והאי חזיר גופיה לא קדוש דנדמה הוא:
ואסור באכילה כרבנן - דחיישינן לרחומי דאי כרשב"ג הוה טמא היוצא מן הטהור ומותר באכילה כדאמרן בפירקין קמא (דף ה:):
עד יבא ויורה צדק לכם - עד שיבא אליהו ויורה אם מותר אם אסור:
מאי יבא ויורה - כיון דכרבנן ס"ל דחיישי לרחומי מאי יבא ויורה גלוי מילתא הוא שיגיד לנו אם בנה הוא אם לאו והוראה לא שייך למימר אלא בדבר הלכה:
עד שיודע הדבר - אם בנה הוא אם לא:
וכי תימא מספקא ליה כו' - וה"ק עד שיבא ויורה אי הלכה כר"ש ומותר באכילה אי כרבנן ואסור באכילה מספיקא שמא ריחמתו:
לעולם פשיטא ליה הלכה כר' שמעון - דפטורה מן הבכורה דודאי א"נ לאו דידה הוא אי לאו דהוה לה ולד לא הויא מרחמא ליה:
ומיהו מספקא ליה אי סבר ר"ש כו' - והיינו עד יבא ויורה צדק ויעמידנו על טעמו של רשב"ג:
יולדת מרחמת - והאי אסור באכילה דלענין בכורה מיפטר משום דאי הוה דידה שפיר ואם לאו דידה הוה לה אחרינא ובאכילה אסור דאיכא למימר ולד אחרינא הוה לה ומית ורחמתיה להאי:
או אינה מרחמת - ומותר באכילה דודאי דידה הוא:
(דאי) לאשמעינן טלה - וללקו עליה משום אותו ואת בנו ולימא ראה טלה כרוך ברחל פטורה מן הבכורה ממה נפשך אי האי לאו דידה אחרינא הוה ליה ומית ורחמיתא האי משום אותו בנו לא לקי עד יבא ויורה לנו טעמו של רבן שמעון:
הוה אמינא אפי' אם תימצי לומר - יולדת מרחמת הני מילי דמינה אבל חזיר מותר באכילה דלאו דמינה לא מרחמא והא ודאי בנה הואי: