דבר שאינו נישום מחיים לא גזור רבנן וביתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא.
ושאינו נישום מחיים - כגון העור והגידין שחשיבות שום דמי הבהמה אינו בשביל העור הלכך בהבלעה שרי אפי' דגדול וביתמי משום השבת אבידה אוקמוה אדאורייתא דלאחר שחיטה מוכרו כדרכו:
ואף רב שמואל בר רב יצחק סבר לה להא דרבא.
סבר לה להא דרבא - דמעשר לאחר שחיטה דאורייתא שרי למכור:
דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מנין למעשר בהמה של יתומים שמוכרים אותו כדרכו - שנאמר: (דברים יב) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר
רק בכל אות נפשך - מוקמינן בספרי דבפסולי המוקדשין מישתעי וכתיב תזבח ואכלת:
איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים אלא לאחר שחיטה
איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים - שאין נהנין מהם מחיים דהא שאר קדשים אם נפל בהן מום פודן ויכול למוכרן מחיים לכל מי שירצה:
הוי אומר זה מעשר בהמה.
אלא זה מעשר בהמה - דכתיב ביה לא יגאל דאינו נמכר מחיים וכתב דלאחר זביחה איכא ברכה וההוא ברכה מכירה היא דדומיא דברכה שאסר לך מחיים התיר לך לאחר שחיטה ומה ברכה היתה ראויה בו מחיים מכירה אלמא לאחר שחיטה נמכר מדאורייתא והא דתני אינו נמכר שחוט דרבנן הוא הילכך ביתמי מוקמינן אדאורייתא:
איבעיא להו: מהו להבליעו בעצמות?
מהו להבליע - דמי בשר מעשר בהמה של גדול עם דמי העצמות:
רבי חייא ור' שמעון ברבי: חד אמר מבליעו, וחד אמר אין מבליעו.
ולא פליגי הא בדקה
דקה - אין העצמות ראויים לכלום ואין מבליעין:
הא בגסה.
גסה - ראויין העצמות לקתתא דנגרי וחציני ומבליעין:
ואיבעית אימא אידי ואידי בגסה, ולא פליגי. מר כי אתריה ומר כי אתריה.
באתריה דמר - עושין כלים מעצמות ובאתריה דמר אין עושין כלים מעצמות ואין מבליעין:
גופא: בבכור הוא אומר: [במדבר יח, יז] לא יפדה - ונמכר. במעשר נאמר: [ויקרא כז, לג] לא יגאל - ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום.
מנא הני מילי?
מנא ה"מ - דמעשר אינו נמכר דמאי משמע מכירה מלא יגאל:
אמר רב חיננא אמר רב. וכן אמר רב דימי אמר רבי יוחנן: נאמר: לא יגאל במעשר, ונאמר: ולא יגאל בחרמים
בחרמים - כתיב (ויקרא כז) לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדשים וגו':
מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע: מפני.
מפני - שצריך שיהו תיבות הללו לא יגאל מופנין לדרשא זו:
דאי לא מפני איכא למפרך - מה לחרמים שכן חלים על הכל
שכן חלין על הכל - שאם החרים את הקדשים חל חרם עליהן ונותן לכהן כפי טובת הנאה שיש לו בהן כדאמר בערכין בפ' המקדיש שדהו (דף כח:) תאמר במעשר שאינו חל אלא על החולין ועוד חרם חל על כל העדר ומעשר אינו אלא עשירי:
לאיי אפנויי מפני. לא יאמר: ולא יגאל בחרמים ויגמר ממעשר - מה מעשר קדוש ואינו נגאל אף חרמים קדושים ואינם נגאלין, ולא יגאל דכתב רחמנא למה לי - לאפנויי.
איכא למיפרך. מה למעשר שכן קדוש לפניו ולאחריו
איכא למיפרך - דאיצטריך לא יגאל דחרמים דממעשר לא גמירי דמה למעשר שכן קדש לפניו ולאחריו שאם קרא לעשירי תשיעי ולתשיעי עשירי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים:
אלא לא יאמר לא יגאל בחרמים ויגמר מבכור מה בכור קדוש ואינו נגאל אף חרמים קדושין ואינן נגאלין לא יגאל דכתב רחמנא ל"ל - לאפנויי.
איכא למיפרך מה לבכור שכן קדושתו מרחם.
דאיכא למיפרך - במעשר כדפרכינן גבי חרמים מה לבכור שכן קדושתו מרחם תאמר במעשר שאין קדושתו מרחם ולהכי איצטריך לא יגאל דמעשר:
אלא לא יאמר: לא יגאל במעשר ויגמר העברה העברה מבכור מה בכור קדוש ואינו נגאל אף מעשר קדוש ואינו נגאל, לא יגאל דכתב רחמנא במעשר למה לי - לאפנויי.
ואכתי במעשר נמי לא מפני, דאיכא למפרך כדפרכינן?
והעברת קרא יתירא הוא.
והעברת קרא יתירא הוא - ומופנה לגזירה שוה ללמד העברה העברה על מעשר שלא יגאל ואין משיבין עליה הילכך לא יגאל דמעשר מופנה הוא ומאי טעמא האי קרא יתירא דמצי למכתב כל פטר רחם לה' כדכתיב קרא אחרינא (שמות יג) כל פטר רחם לה' והעברת למה לי ש"מ קרא יתירא הוא:
בכור נמי נילף, גאולה גאולה מחרמים?
דמעשר מפני דבכור לא מפני.
גאולה דמעשר מפני - כדאמרן הלכך דיינינן ליה גזירה שוה מחרמים אבל פדייה דבכור לא מפני דאיצטריך לגופיה ולאגמורי נמי אמעשר בהעברה העברה:
ומאי חזית דלא תפדה דבכור לגופיה ודמעשר לאפנויי, ואימא דמעשר לגופיה דבכור לאפנויי?
ומאי חזית - דפדייה דבכור לגופיה ולאגמורי אמעשר ולא יגאל דמעשר לאפנויי ולמיגמר גזירה שוה מחרמים אימא לא יגאל דמעשר לגופיה דלא יפדה ולאגמורי אבכור בהעברה העברה ודבכור לאפנויי ולמיגמר גזירה שוה מחרמים דאסור במכירה:
דנין גאולה מגאולה ואין דנין פדייה מגאולה.
מאי נפקא מינה, הא תנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא יד, לט) ושב הכהן, ובא הכהן (יד, מו) זו היא שיבה זו היא ביאה?
הני מילי היכא דליכא דדמי ליה, אבל איכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן.
ולילף בכור העברה העברה ממעשר, דהא מעשר נמי גמר גאולה גאולה מחרמים?
ונילף בכור העברה ממעשר - שיהא אסור במכירה דהא מעשר כבר קים לן דגמרנא ליה גאולה מחרמים:
מיעט רחמנא גבי חרמים: הוא - הוא ולא בכור.
כל חרם קדשים הוא - הוא אסור במכירה:
ואימא הוא ולא מעשר?
מעשר גאולה כמותו.
מסתברא מעשר הוה ליה לרבויי - בדין חרמים דגאולה כתב ביה כמו בחרמים, ולמעוטי בכור - דפדייה כתב ביה:
רבא אמר: לא יגאל דחרמים לא צריך.
לא יגאל דחרמים לא צריך - ולא משום דגמר מבכור אלא מסברא נפקא לן דאינו בפדייה:
דאיתנהו היכא?
אי בי בעלים - הקדש נינהו?
הקדש נינהו - ואינו בפדייה ולא דמי לקדשי מזבח:
אי בי כהן - חולין נינהו?
חולין נינהו - ויכול למוכרן כהן לכל מי שירצה:
דתניא: חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם. שנאמר: (ויקרא כז, כח) כל חרם קדש קדשים הוא לה'. נתנן לכהן - הרי הן כחולין לכל דבריהם. שנאמר: (במדבר יח) כל חרם בישראל לך יהיה.
לך יהיה - ברשות כהן הן כשאר ממונו:
לא