דף לד,א
אלא שלא יתן בו מום.
מנין שלא יביא דבילה ובצק ויניחנה על האוזן, כדי שיבא כלב ויאכלנה?
ת"ל, "כל מום", אחד מום, ואחד כל מום".
הכא, בקראי פליגי.
דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן אמר ר"ל וכן אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה, (במדבר יח) "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי".
ר"א סבר, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה, ואחת תרומה תלויה.
ואמר רחמנא, עביד לה שימור.
ורבי יהושע, "תרומתי" כתיב.
למימרא דר' אליעזר סבר יש אם למקרא?!
ורמינהי, (שמות כא, ח) "'בבגדו בה', כיון שפירש טליתו עליה, שוב אינו רשאי למוכרה. דברי ר"ע.
ר"א אומר, כיון שבגד בה, שוב אינו רשאי למוכרה.
אלא הכא בהא קמיפלגי.
ר' יהושע סבר, הראויה לך, שמור. ושאינה ראויה לך, לא תשמור.
ור"א?
הא נמי, ראויה היא. שמא יבוא אליהו ויטהרנה.
אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כר"ש.
מתקיף לה ר"נ בר יצחק, הי ר"ש?
אילימא ר"ש דמתני'?
עד השתא לא אשמעינן שמואל דבר שאין מתכוין מותר?!
והא ר' חייא בר אשי אמר רב, הלכה כר' יהודה. ורב חנין בר אשי אמר שמואל, הלכה כר"ש.
ורב חייא בר אבין, מתני בלא גברי, רב אמר, הלכה כר' יהודה. ושמואל אמר, הלכה כר"ש.
אלא ר"ש דברייתא.
ורב שישא בריה דרב אידי, מתני לה בהדיא. אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כר"ש דברייתא:
משנה הצורם אוזן בבכור, הרי זה לא ישחוט עולמית. דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים, נולד בו מום אחר, ישחוט עליו:
גמרא ומי קניס רבי אליעזר לעולם?!
ורמינהי, "מי שהיתה לו בהרת
ורבי יהודה סבר כר"מ ומיהו גזר מקום שאין עושין בו מום אטו מקום שעושין בו מום:
מעיקרו - קודם שהקדישה היה בו מום:
במומו נמי ליתסרו - להטיל בו מום:
עביד לה שימור - דכתיב משמרת:
כיון שפירש טליתו עליה - שיעדה אדון לאמה העבריה ונשאה ופירש כנפיו עליה שוב אין האב רשאי למוכרה אפי' גירשה אדון דאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות וקיימא לן בפ"ק דקדושין (דף יח:) דר"א סבר יש אם למסורת בבגדו בה כתיב בלא יו"ד וזהו לשון בגידה כשאר תיבות הכתובות בלא יו"ד שאתה קוראן חטף קמץ כמו (בראשית לט) כשמעו:
כיון שבגד בה - אביה שמכרה לשפחות שוב אינו רשאי למוכרה דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות אבל לאחר אישות מצי לזבונה ואמרי התם דר"ע סבר יש אם למקרא בבגדו קרינא ויש שמשבשין השמועה במס' קדושין וגורסין ר"א סבר יש אם למקרא ור"ע סבר יש אם למסורת וטעות הוא בידם דא"כ מאי מקשי הכא בבכורות:
ר"ש - דאמר במתני' יקיז אע"פ (שיש בו) מום ולא קאמר דישחט עליו:
הלכה כר' יהודה - במס' שבת (דף כב.) דאמר דבר שאין מתכוין אסור:
הלכה כר"ש - ולמה ליה תו לאשמועי' הכא:
בלא גברי - בלא רב חייא ורב חנן:
דברייתא - דאמר אף ישחט על אותו המום כיון דלא היה דעתו להטיל בו מום כדי להתירו אלא כדי שלא ימות לא קנסינן ליה:
מתני' הצורם - הפוגם אנקרני"ר בלע"ז ובכהן קא מיירי:
גמ' ומי קניס ר"א לעולם - שלעולם לא יהא מותר: