דף לד,ב
ונקצצה, טהור.
קצצה מתכוין.
רבי אליעזר אומר, לכשיולד לו נגע אחר, יטהר הימנו.
וחכ"א, עד שתפרח בכולו, או עד שתמעט בהרתו מכגריס".
רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו, כי קניס ר' אליעזר, בממונו. בגופו, לא קניס.
ממונו, איכא למימר דאתי למיעבד. גופו, מי איכא למימר דאתי למיעבד?!
אמר רבא, דר' אליעזר אדרבי אליעזר קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא?!
אלא דר' אליעזר אדרבי אליעזר לא קשיא, כדשנינן.
רבנן אדרבנן נמי לא קשיא, הכא במאי דעבד, קנסוה. הכא במאי דעבד, קנסוה.
במאי איכוין למישרייה, בהאי מומא, בהאי מומא קנסוה רבנן, דבהאי מומא לא לישתרי ליה.
והכא במאי דעבד קנסוה, איכוין לטהורי נפשיה בהאי קציצה, בהאי קציצה קנסוה רבנן.
בעי רב פפא, "יטהר", תנן. או, "ויטהר" תנן?
למאי נפקא מינה?
לחתן שנראה בו נגע.
דתנן, "חתן שנראה בו נגע, נותנין לו ז' ימים.
לו, ולאצטליתו, ולכסותו.
וכן ברגל, נותנין לו כל ימי הרגל".
אי אמרת "יטהר" תנן, מקמייתא טהר ליה, לבתרייתא נטרין ליה ז' ימי משתה.
אלא אי אמרת, "ויטהר", תנן, סוף סוף כי לא מטמיא לבתרייתא, הא מיטמא וקאי מקמייתא.
מאי?
תיקו.
בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא, צורם אוזן בבכור ומת, מהו לקנוס בנו אחריו?
אם תימצי לומר מוכר עבדו לגוי ומת, קנסו בנו אחריו. דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות.
אם תימצי לומר כוון מלאכתו במועד ומת, לא קנסו בנו אחריו. משום דלא עבדא לאיסורא.
הכא מאי?
לדידיה קנסו רבנן, והא ליתיה.
או דלמא לממוניה קנסו רבנן, והא איתיה?
א"ל, תניתוה.
"שדה שנתקווצה בשביעית, תזרע למוצאי שביעית.
ניטייבה, נידיירה, לא תזרע למוצאי שביעית".
ואמר [ר' יוסי] בר' חנינא, נקטינן, הטיבה ומת, בנו זורעה.
אלמא לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן.
אמר אביי נקטינן
ונקצצה - שלא נתכוין לקצצה:
לכשיולד לו נגע אחר - שהרי הוא עכשיו טמא ומנוגע:
יטהר מן הראשונה - והולכין אחר זו ואם ירפא מזו טהור מכולם דאיגלאי מילתא דאי (נמי) הוי קמייתא מיתסי נמי כי האי:
עד שתפרח בכולו - נגע האחרון וליכא למיחש למידי דהא אי הוה ביה קמא השתא נמי הוה טהור כדכתיב (ויקרא יג) וכסתה הצרעת את כל עור הנגע וגו':
או עד שתתמעט בהרתו הראשונה מכגריס - קודם שקצצה אבל אי בשעה שקצצה הוה ביה שיעור נגע אין לו טהרה עולמית דקנסינן ליה לעולם:
בממונו אתי ליה למיעבד - ממה נפשך דסבר אטיל בו מום ואם יתירוהו לי בכך הרי נשכרתי ואם לאו מה הפסדתי אם אמתין למום אחר בלא"ה נמי הייתי ממתין עד שיפול מום הלכך קנסינן ליה אפי' יפול בו מום אחר כי היכי דלא ליתי וליעביד:
בגופו מי איכא למימר - דמנחי' לספיקא וליקוץ אי לא קנסינן ליה לעולם הא ודאי לא עביד דחייש שמא נגע אחר לא יוולד לו לעולם ולא אטהר לעולם ואפי' אם יוולד מה אהני לו בקציצה הרי הוא נגוע כבתחלה מוטב לו להניח את זה שמא ירפא:
בהאי מומא - לא מישתרי ליה עד שיוולד לו אחר:
בהאי קציצה - וכיון דהך קציצה אינה מועלת לטהרו נמצא טמא עולמית דחשבינן לנגע כמאן דאיתיה דמי יימר דאי הוה ביה הוה מיתסי:
יטהר תנן - דמשמע מיד כשיוולד בו נגע אחר יטהר מן הראשונה:
או ויטהר תנן - דמשמע כשיוולד נגע אחר ויטהר ממנו מן האחרון אז יטהר מן הראשון:
למאי נפקא מינה - הא א"נ יטהר תנן הא טמא הוא מן האחרון עד שתרפא (ממה נפשך) וממה נפשך טומאה שייכא ביה:
לחתן שנולד בו נגע - דנגע האחרון נולד לו בימי חתנות:
נותנין לו - שלא יראה כהן את הנגע דכל כמה דלא חזי ליה כהן ולא מטמא ליה לא הוי טמא דבכהן תלא רחמנא:
לאיצטליתו - טליתו אם נולדו בה נגעי בגדים:
מקמייתא טהר ליה - מיד כשנולד זה ומזה אינו טמא דנטרינן ליה יומי דחתונה או של רגל לכל אדם אלא אי ויטהר תנן סוף סוף לא מהני ליה מידי הא דנטרינן ליה דאינו טהור מראשונה עד שתתרפא אחרונה:
ומת - הצורם מהו לקנוס בנו אחריו שלא יאכל מאותו בכור עולמית:
אם תימצי לומר - במסכת גיטין דהמוכר עבדו לעובד כוכבים דקיימא לן קונסין אותו לפדותו עד עשרה בדמיו ומיבעיא לן התם אם מת המוכר מהו לקנוס בנו אחריו אם תימצי לומר ולמיפשט בההיא דקונסין התם דינא הוא דכל יומא מפקע ליה ממצות:
ואם תימצי לומר - הא דאמרינן במ"ק (דף יב:) המכוין מלאכתו במועד דמניח כרמו לבצור ואומר במועד אבצירנה שהרי דבר האבוד הוא והתירוהו חכמים במועד תאבד ולא יבצרנה הואיל ולכך נתכוין ומיבעיא לן התם אם מת קודם המועד מהו לקנוס בנו אחריו ולא יבצרנה במועד ואם תימצי לומר התם הוא דלא קנסינן לבנו דהא לא עביד אביו איסורא דהא מת קודם המועד:
אבל הכא - עבד איסורא דמטיל מום בקדשים:
לממוניה - לבכור:
שנתקווצה - שנטל קוציה ממנה שהיו תלושין ומפוזרין בה:
תזרע למוצאי שביעית - דליכא למיקנס מידי דהא לא עבד בשביעית עבודה חשובה:
ניטייבה - נזדבלה ע"י עגלות ומשואות של זבל:
נידיירה - על ידי דיר בהמות שמעמידין ומשכיבין אותה חדש או חדשים כדי לזבלה:
לא תזרע - דקנסינן דעבד עבודה חשובה בשביעית: