ליה אדעת רבים.
אמר אמימר הלכתא, אפי' למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה - על דעת הרבים אין לו הפרה.
וה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה.
והני מילי - דאין לו הפרה לנדר שהודר על דעת רבים:
כי ההוא דמקרי דרדקי, אדריה רב אחא
דאדריה רב אחא - שלא ילמד עוד תינוקות:
דקא פשע בינוקי
פשע בינוקי - מלקה אותן ומתים:
ואהדריה רבינא, דלא אשכח דהוה דייק כוותיה:
והמטמא למתים כו': מאי שנא הכא דסגי ליה בקבלה
בקבלה - בלא נדר: גבי נשים יצרו תוקפו להכי מדרינן ליה:
ומאי שנא התם דמדרינן ליה?
התם יצרו תקפו:
הדרן עלך יש מומין
משנה
יש בכור לנחלה
בכור לנחלה - ליטול פי שנים:
ואינו בכור לכהן.
לכהן - לתת לכהן פדיונו ה' סלעים:
בכור לכהן ואינו בכור לנחלה.
בכור לנחלה ולכהן.
ויש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן.
איזהו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן?
הבא אחר נפלים, אע"פ שיצא את ראשו חי.
הבא אחר נפלים - שיצא ראשו של נפל חי כגון שהיו תאומים אחד נפל ואחד כלו לו חדשיו והוציא נפל ראשו חי והחזירו ובא חבירו וקדמו ויצא זה האחרון בכור לנחלה דראשון לא הפסידו ואע"ג דראשו שהוציא חשוב לידה מעליא מ"ט דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו ראשון והוי כילוד דלאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו אבל לענין כהן פטור האי ולד אחרון דבפטר רחם תליא מילתא והרי ראשון פטר את הרחם:
ובן תשעה שיצא ראשו מת.
ובן ט' שיצא ראשו מת - והחזירו ויצא אחיו הוי בכור לנחלה דהא ראשון לא חשיב שאין הלב [אביו] דוה עליו ולענין כהן פטר רחם הוא אבל יצא ראשון בן ט' חי ואח"כ החזירו ומת בכור לנחלה נמי לא הוי זה הבא אחריו:
המפלת כמין בהמה חיה ועוף. דברי רבי מאיר.
וכן המפלת בהמה כו' - למיפטר מנחלה לא חשיבי דאין הלב דוה עליהם אבל פטר רחם מיהא הוו:
וחכ"א עד שיהא בו מצורת אדם.
עד שיהא בו מצורת האדם - לא חשיב פטר רחם והבא אחריו בכור אף לכהן:
המפלת סנדל
סנדל - שאין לו צורת פנים:
או שליא.
או שליא - שהרי אין שליא בלא ולד אלא שנימוח ומיהו פטר רחם הוי:
או שפיר מרוקם.
שפיר - עור ממש של ולד:
מרוקם - מפרש במסכת נדה בהמפלת (דף כה.) מהו ריקומו של שפיר:
והיוצא מחותך.
מחותך - אברים אברים ויצא כו' הוי פטר רחם אבל ראש מחותך לא פטר אם קדם אחיו ויצא קודם יציאת רוב אברי המחותך הני נמי בכור לכהן:
הבא אחריהם בכור לנחלה ואין בכור לכהן.
מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה.
שכבר ילדה כו' - דלענין נחלה תליא מילתא באב דכתיב (דברים כא) ראשית אונו ולענין כהן פטר רחם:
עודה שפחה ונשתחררה.
עודה שפחה - אפילו עודה שפחה בלידה ראשונה ונשתחררה עכשיו:
עודה {נכרית} ונתגיירה משבאת לישראל ילדה
עובדת כוכבים ונתגיירה - ומשבחת ליד ישראל ילדה נמי הוי בכור לנחלה שהרי לזה לא היו בנים ולכהן לא דאינו פטר רחם:
בכור לנחלה ואין בכור לכהן.
רבי יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן.
לנחלה ולכהן - דבנים הנולדו לה בהיותה עובדת כוכבים לא פטרי:
שנאמר: (שמות יג, ב) פטר רחם בישראל - עד שיפטרו רחם מישראל.
מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה.
נתגיירה מעוברת. נשתחררה מעוברת וילדה -
נתגיירה מעוברת - ובעלה עמה וילדה הוי אותו ולד בכור לכהן דפטר רחם הוא בישראל ולא לנחלה דהורתו שלא בקדושה ולאו בר נחלה הוא וזרע מצרי רחמנא אפקריה דכתיב (יחזקאל כג) וזרמת סוסים זרמתם:
היא וכהנת,
היא וכהנת - או בת ישראל מבכרת שילדה עם כהנת מבכרת ואין ידוע איזה ולד של ישראל:
היא ולויה
או היא ולויה - דלויה נמי פטור בנה מחמש סלעים כדאמרן בפ"ק:
היא ואשה שכבר ילדה.
או היא ואשה שכבר ילדה - ואין ידוע איזו בנה בכור לכהן ורבותא קא משמע לן דבעלה של מבכרת חייב ה' סלעים לכהן דהבן זכר יש לו כל היכא דאיתיה ולא לנחלה דהא לא ידע בריה דמאן הוא:
וכן מי שלא שהתה לאחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה. ואינו ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון
וכן מי שלא שהתה כו' - נמי בכור לכהן והוא יפדה עצמו ולא לנחלה דהא לא ידע מאן ירית ובגמ' פריך דאפילו פשוט נמי לא הוי:
- בכור לכהן ואינו בכור לנחלה: