דף טו,א
אילו באו עליה שנים, אחד שלא כדרכה, ואחד כדרכה,
אילו באו עליה שנים אחד שלא כדרכה - תחילה ואח"כ בא עליה זה כדרכה דאכתי הואי בתולה ואית לה קנס [ויאמרו] זה שבעל פגומה דליכא בושת כולי האי יהיב נ' סלעים ואילו בעל בתולה שלימה לא יהיב נמי אלא חמשים אבל השתא גבי בושת איכא חילוק דיהיב דמי בושת לשלימה טפי מפגומה:
יאמרו, "בעל פגומה חמשים, בעל שלמה חמשים?"
א"ל אביי, אי הכי גבי עבד נמי, יאמרו, עבד בריא שלשים, עבד מוכה שחין שלשים?"
מוכה שחין - דהוי פגום דומיא דנבעלה שלא כדרכה:
אלא אמר אביי, אמר קרא, (דברים כב) "תחת אשר עינה", מכלל, דאיכא בושת ופגם.
תחת אשר עינה - רישיה דקרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף וגו' (דברים כב) דמשמע הני חמשים כסף יתן בשביל קנס העינוי ומדאיצטריך למכתב הכי מכלל דמיחייב מילי אחרנייתא כגון בושת ופגם דלאו קנסא דעינוי נינהו דבלאו עינוי נמי איכא בושת ופגם היינו נזק ששוה פחות מבתחילה:
רבא אמר, דאמר קרא, (דברים כב) "ונתן האיש השוכב עמה" וגו'.
הנאת שכיבה חמשים, מכלל דאיכא מילתא אחריתי.
ומאי ניהו?
בושת ופגם:
משנה
במוציא שם רע, להקל ולהחמיר.
כיצד?
אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה, ועל קטנה שבישראל, נותן מאה סלע.
נמצא, האומר בפיו, חמור מן העושה מעשה.
נמצא האומר בפיו חמור - דנותן מאה סלע והעושה מעשה דאונס בתולה לא יהיב אלא נ':
שכן מצינו, שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר, אלא על לשון הרע.
גזר דין - שלא ליכנס לארץ:
שנאמר, (במדבר יד, כב) "וינסו אותי זה עשר פעמים" וגו':
זה עשר פעמים - גבי מרגלים כתיב דמשמע על זה נתחתם:
גמרא
ממאי?
ממאי - דאומר בפיו חמור דמשמע דמשום לשון הרע בלבד קא יהיב להו דלמא משום הכי חמיר האי לשון הרע דגרים לה ביה קטלא:
דלמא משום דקא גרים לה קטלא.
דכתיב, (דברים כב) "ואם אמת היה הדבר וגו' והוציאו את הנערה" וגו'?
אמר רבא, אמר קרא, (דברים כב) "כי הוציא שם רע" על שם רע שהוציא:
על שם רע - משום לשון הרע בלבד:
וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין וכו': ממאי?
דלמא דאכתי לא מלא סאתן?
דאמר רב המנונא, "אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו".
שנאמר, (איוב כ) "במלאת ספקו, יצר לו".
במלאת ספקו יצר לו - כשתמלא סאתו בעונות הרבה אז יצר לו תבא עליו צרה:
אמר ר"ל, אמר קרא, "וינסו אותי זה עשר פעמים".
על זה נתחתם גזר דין:
על זה נתחתם - ולאו משום צירוף דאחריני:
תניא א"ר אלעזר בן פרטא, בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע.
מנלן?
ממרגלים.
ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו, על אחת כמה וכמה.
ממאי?
דלמא משום דר' חנינא בר פפא?
דאמר רבי חנינא בר פפא, דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה.
דכתיב, (במדבר יג) "כי חזק הוא ממנו".
אל תיקרי, "כי חזק הוא ממנו", אלא "ממנו".
כביכול, בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם.
בעל הבית - הקדוש ברוך הוא:
אלא אמר רבה אמר ר"ל, אמר קרא, (במדבר יד) "וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה", על דבת הארץ שהוציאו.
על דבת הארץ - שהוציאו קאמר דמתו:
תניא, אמר ר' יהודה, עשר נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה.
שנים בים.
ושנים במים.
שנים במן.
שנים בשליו.
אחת בעגל.
ואחת במדבר פארן.
"שנים בים", אחת בירידה ואחת בעלייה.
"בירידה", דכתיב (שמות יד, יא) "המבלי אין קברים במצרים".
"בעלייה", כדרב הונא.
דא"ר הונא, ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו.
כדרבה בר מרי.
דאמר רבה בר מרי, מאי דכתיב, (תהילים קו) "וימרו על ים בים סוף, ויושיעם למען שמו"?
מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים.
ממרים - מורדים:
כשם שאנו עולים מצד זה, כך מצרים עולים מצד אחר.
אמר לו הקב"ה לשר של ים, פלוט אותם ליבשה.
אמר לפניו, "רבש"ע כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו?!"
שנותן לו רבו מתנה - פרנסה לדגים:
אמר לו, "אני נותן לך אחד ומחצה שבהם".
אחד ומחצה - דבפרעה כתיב (שמות יד) שש מאות רכב ובסיסרא כתיב (שופטים ד) תשע מאות רכב:
אמר לפניו, "רבש"ע, כלום יש עבד שתובע את רבו?!"
אמר לו, "נחל קישון יהיה ערב".
מיד פלטן ליבשה[1].
דכתיב, (שמות יד, ל) "וירא ישראל את מצרים מת על" וגו'.
"שנים במים", במרה וברפידים.
במרה דכתיב, (שמות טו, כג) "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות".
וכתיב, (שמות יז, ג) "וילן העם על משה".
ברפידים, דכתיב (שמות יז, א) "ויחנו ברפידים, ואין מים לשתות".
וכתיב, (שמות יז, ב) "וירב העם עם משה".
"שנים במן", דכתיב
____________________________________
תוספות
כשם שאנו עולין מצד זה (אמרו) כך מצרים עולין מצד אחר - יש לתמוה, איך היו ישראל באותו הדור, כ"כ מקטני אמנה, שסברו שכך יעשה הקב"ה נסים למצרים, להעבירם מארצם לא"י?
ואומר ר' בשם אביו רבי שמואל, שישראל לא עברו הים לרחבו, מצד זה לזה.
שא"כ, היו ממהרים ללכת אל א"י.
אלא רצועה אחת עברו בים, לאורך הים. עד שפנו למדבר לצד אחד.
כי לא היו יכולין ללכת מכל צד אם לא יעברו הים.
ומצרים היו להם מימינם ומשמאלם.
לפיכך עברו הים רצועה אחת, עד שפנו למדבר מצד אחד.
וזה, "כשם שאנו עולין מצד זה, ובאנו למדבר.
כך מצרים עולין מצד אחר, מן המדבר, וירדפו אחרינו וישיגו.
כי סבורים שלא יעברו המצריים בים, אלא יבאו מצד אחר.
ובהכי ניחא הא דכתיב (במדבר לג) "ויסעו ממרה וגו' ויחנו על ים סוף".
ואם עברו רוחב הים עד עבר הים מצד אחר, היאך פגעו עוד בים?! וכי חזרו לאחוריהם?!
אלא ש"מ, לאחר שנסעו באורך הים, ויצאו כמו כן לאורך הים, לדרום מצרים.
שמצרים כמו כן לרוח דרומית של א"י, קרוב לסוף דרומית, לצד מערב.
ונילוס מפסיק בין מצרים ובין א"י, והים מצד דרומית של ארץ מצרים ממזרח למערב.
ונסעו לחוף הים מצפון הים שהוא דרומית של מצרים, ואח"כ יצאו לאחר שהלכו כחצי גורן עגולה, ויצאו בצד צפוני שלהם שהיא דרומית של ארץ אדום, ומזרחית של ארץ מצרים.
ואח"כ הלכו קצת ימים עד מרה.
ואח"כ היו עדיין אצל הים.
וכשהוצרכו ליכנס לא"י לא הוצרכו לעבור הים, אלא סיבבו ארץ אדום וארץ מואב שהוא בדרומית של א"י ומזרחית של ארץ מצרים:
אחד ומחצה שבהם - במצרים כתיב (שמות יד) "שש מאות רכב בחור", ובסיסרא כתיב (שופטים ד) "תשע מאות רכב".
ואף על גב דכתיב (שמות יד) "כל רכב מצרים"?
לא קא חשיב, אלא השרים של ארץ מצרים, היה נתלה אחר השש מאות רכב.
ומלכים של סיסרא, היו תלוים אחר התשע מאות רכב ברזל.
ואם חיל אנשים בזה יותר מבזה, אינו חושש:
אל תקרי ממנו אלא ממנו - פירוש אל תקרי ממנו רפי, אלא ממנו דגש.
ואינו כן.
שכל "ממנו" שבתורה דגושין, ואינו מחליף כלל זה בזה?
וכן מצינו בסיפרי.
"ולא נס ליחה" אין כתיב כאן, אלא "ולא נס ליחה":